|
||||
|
||||
קודם כול, אני לא מתייחסת בחרדה לשום מיתוס - אני רק מנסה להבין אותם. שנית, אני מתייחסת בכבוד רב למיתוסים היהודיים והישראליים - כל עוד אנחנו מבינים אותם ככאלה, ולא כסיפורים היסטוריים. זה ההבדל העיקרי בגישה. מיתוס, בעיקרו, הוא סיפור סמלי (כמו משל יותר, למשל), ויש להתייחס אל מה שקורה שם ואל הדמויות הלוקחות חלק בסיפור כמייצגות סמלים מסויימים. אילו התייחסנו בצורה כזאת גם לסיפורים התנכיים, אני חושבת שהיינו מבינים יותר טוב את ההיסטוריה ויסודות התרבות שלנו. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מסכים כי 'אילו התייחסנו בצורה כזאת גם לסיפורים התנכיים, אני חושבת שהיינו מבינים יותר טוב את ההיסטוריה ויסודות התרבות שלנו' לצערי הרב רוב הציבור היהודי בישראל איפשר לחרדים ולדתיים האחרים לקחת לעצמם את סיפורי התנכ ולהותיר לנו את הציונות.ההסטוריה היהודית בשביל החילונים מתחילה ב1881 ולא ב-1200 אין דיון בנרטיב החילוניבסיפורי התנכ אלא לשם"ניפוץ מיתוסים ושחיטת פרות קדושות"(פרופסור חיים קמפינסקי מאונ'ת"א למשל. האם מחזור הסיפורים על דוד היה מיתוס או אמת הסטורית?אינני יודע.אך שאלה ניתנת להישאל:לפי התנכ,דוד שצויין בפי הנביאים כעבד ה' ומשיח ה',מייסד הממלכה ומקים האמפריה קצרת הימים,מוצג בראשית דרכו כבריוןוכמנהיג כנופיה הררית שזה בהחלט אור שלילי למנהיג הדגול ומשיח האל.שלא לדבר על זיקנותוופרשת אוריה החיתי וכבשת הרש. התנכ אמור לפאר ולרומם את המלך המייסד.אך לא כך הוא הדבר. מדוע נוהג התנכ כך?אפשר להסביר זאת גם כאמת הסטורית,או כנסיון להציג את ראש הממלכה כאדם בשר ודם כעל חולשות אנושיות(כאלים היווניים). |
|
||||
|
||||
התנך לעולם אינו מפאר בני אדם - הוא מפאר רק את אלוהים. כשבני האדם עושים כרצונו, הם נחשבים לחיוביים, וכאשר הם הולכים נגד רצונו, הם מוארים באור שלילי. זה מה שקרה גם לדוד בתנך, ולכל אדם אחר שם. |
|
||||
|
||||
או, לחלופין, כשהתנ''ך רוצה להלל מישהו, הוא אמר שהוא עשה כרצון אלוהים, וכשהוא רוצה להשפיל אותו (מסיבות פוליטיות, יש להניח), אומרים שהוא עשה הרע בעיני ה'. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |