בתשובה ליובל רבינוביץ, 16/08/00 23:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יודע שזה נשמע כמו דמגוגיה לא מוצלחת במיוחד, אבל יש דבר כזה שנקרא "כפיה חילונית". ואני אומר את זה בתור בועל נידות ואוכל שפנים. הפרדת הדת מהמדינה "תכפה" ליברליזם אוניברסלי על האוכלוסיה. עיון בנושא שקראתי (מ-94, אמנם), מצביע על כך שלא רק הציבור הדתי והחרדי לא מתלהב מהרעיון, אלא רב הציבור בכללותו. לא ניתן לקחת איזמל מחוקקים, לקבוע שממחר הדת מופרדת מהמדינה וללכת הביתה להספיק להגיע לארוחת ערב. מאז 48 יש לנו מדינה, רק שאנחנו לא ממש בטוחים מה אנחנו רוצים לעשות איתה. כל צד מנהל מלחמת חפירות בנסיון להשיג עוד חקיקה ועוד יתרון, למשוך את השמיכה של הסטטוס-קוו קצת יותר לכיוון שלו. אבל ליבון מעמיק של המחלוקת לא נעשה. אני מאמין שהחברה בארץ לא הייתה בשלה מספיק על מנת להסתכל במדינה בעיניים, אבל עכשיו, כשהמחלוקת מתקטבת עוד ועוד, צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד... אני מדבר על חוקה לישראל. חוקה היא לא רק אוסף של חוקי יסוד, אלא היא גם הצהרה על "סיבת המדינה" (RAISON D'ETAT). בתור שכזו אני לא בטוח (בלשון המעטה..!)שרק "עיגולדים" למיניהם צריכים לנסח אותה. בתור שכזו אני גם לא בטוח שעיגולד מפלל לילד הזה. שורה תחתונה - הגיע רגע האמת להקים מפעל ממלכתי שיחל בעיצוב חוקה לישראל - לא רק פעולת חקיקה, אלא שיח ציבורי ארוך שיכשיר את הציבור לקבלת החוקה, תהא אשר תהא, בלי שיצא לרחובות עם לפידים ובלי שיארוז מזוודות כי "נגמרה לנו המדינה". אני לא מתכוון לוועדה שמנמנה של ח"כים שתסיים את עבודתה עד המושב הבא, אלא מפעל שיכלול אישי ציבור, אנשי רוח, שיתכנסו וידונו בדבר מס' שנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העיון שהזכרתי הוא הספר "ממלכתיות יהודית" מאת אריק כרמון, מיסד ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר בחוקה שלא תתן חרויות פרט מלאות, עדיף כבר שלא תתקיים. בשביל מה אנחנו צריכים חוקה אם היא בסך הכל תקבע את הסטטוס-קוו הקיים? פשרה, להזכירך, היא דרך לסיים משא ומתן כך שכל הצדדים יצאו ממורמרים. אני לא רואה משהו טוב יוצא מחוקה שהיא תוצאה של התפשרות על עקרונות הדמוקרטיה וחופש הפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת... אם פשרה היא דרך לסיים משא ומתן כך שכל הצדדים יצאו ממורמרים, אנא למדני דרך שבה כולם יוצאים זורחים ומאושרים... ואני דווקא מאמין שעם קצת *נכונות* אפשר להגיע להבנה, שתיבנה לאט אבל תצור בסיס איתן לדמוקרטיה בישראל. חוקה שכזו לא תשמר את הסטוס-קוו אלא תמגר אותו - היות שמשמעותו של הסטוטוס קוו היא "אני לא בא בביתך ואתה לא תבוא בביתי", והמדינה היא שופט שמחליט שלא לשפוט במקרים שכאלו. חוקה שכזו תאפשר פתח להבנה של ממש בין המחנות, היא תאפשר דיפוסזיה בין המחנות, היא תאפשר לראות אנשים שלבושים בכל בגד עושים כל דבר. לצדנו נוכל לראות חייל עם ציצית ורופא עם שטריימל. ואף אחד לא יכריח אותנו לשים מכסה על הראש. כל דמוקרטיה בעולם שונה מחברתה בצביונה. וצביון זה הוא שמבדיל בין מדינה למדינה, והוא שמעניק זכות קיום למדינה כריבונות נפרדת ושונה. ואיך נוצר אותו צביון מיוחד? מריאקציה/הפריה הדדית בין היסודות האוניברסלים של המדינה (חוקי חופש הפרט), ובין היסודות הפרטיקולרים של האומה (שפה, מנהגים, מסורת, דת, בהחלט לא מסודר ע'פ דרגת החשיבות). והמסורת והדת בהחלט תופסים מקום נכבד בעמנו. לסבר את האוזן - אנגליה היא מדינה שבה זכויות האדם הן נחשבות ביותר, ותדיר עומדות על סדר היום הציבורי. וע"פ חוק מדינה, המדינה מגישה סיוע בהקמת כנסיות אנגליקניות בלבד. אין סיוע לבנית מסגדים, לא לבתי כנסת, ואף לא לכנסיות קטוליות. בארץ, להשוואה, ע'פ חוק מדינה, המדינה מתקצבת בנית כל מבנה דתי, מכל דת. גם מסגד שיעי בכיכר רבין יתוקצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כבר עכשיו אין לי שום בעיה שיהיה רופא עם שטריימל. זה בדיוק העניין - הציבור החילוני אינו מעוניין להגביל את הציבור החרדי. ההפך הוא הנכון. אילו החרדים לא היו מתעקשים לכפות את צורת חייהם על סביבתם, ולנצל את קופת המדינה תוך התעלמות משאר אזרחיה אף אחד לא היה מעלה שום תלונה כנגדם. לאנשים לא היה אכפת לגור בכפיפה אחת עם חרדים, אילולא היו אותם חרדים צפויים לסגור לתנועה כל אזור בו הם מתגוררים. לאנשים באמת לא היה מפריע שהחרדים יביאו גם מאתיים ילדים לעולם, אילולא היו דורשים לעצמם עוד ועוד זכויות יתר בשל כך. או, בקיצור, החרדים, על פי דרכיך, אינם נדרשים לוותר על אף אחד מזכויותיהם - מקסימום, הם ידרשו לוותר על *חלק* מדרישותיהם מאיתנו. וואו. בשביל זה אני לא צריך חוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרציתי להגיד הוא כזה: נכון שכבר עכשיו הציבור החילוני לא מתנגד לראות רופא בשטרימל, אבל זה לא קורה. לדעתי זה יהיה דבר חיובי מאוד. הם יצאו מהמערות ואנחנו נקבל פרטנרים יותר נאורים. ככה הם גם יוכלו להרויח כסף, המדינה לא תאלץ לתמוך בהם כ"כ, משאבים יופנו לדברים חשובים יותר. לי אין בעיה שהם ימשיכו לחיות בשכונות משלהם, מטעמים של שמירת הצביון, בתנאי שישלמו בכסף מלא (ולא כפי שקיים היום). לדעתי אם נקיים פתיחות ביננו לבינם, פחות ירצו להמשיך ולחיות בגטו. לי יש שכן דוס (דלת לדלת), שלא דוחף את "תחום השבת" שלו מעבר לסף דלתו, גם כשאצלנו יש מסיבות בליל שישי, למשל. חוץ מזה, החוקה שאני מדבר עליה, לדעתי יותר משתכפה עלינו היא תשחרר אותנו מטופרי הרבנות הראשית, למשל. לגבי חתונה אזרחית-כבר השיב בטעם (זה היה רן בר זיק?) שלמעשה כבר היום אפשר להרשם כמוכרים בציבור. חוקה גם תתן למוכרים בציבור שווין זכויות כזוג נשוי. זו, למשל פשרה ראויה - לא "חתונה" אזרחית, שתהוה זילות למושג החתונה (הדתית), ושוויון זכויות בצידה. לדעתי חוקה שכזו גם תאפשר לפתוח חנויות בקיבוצים. היא גם תפיג את הפוביה כנגד הדת שיש לכ'כ הרבה חילונים, בגלל המלחמה המפגרת הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |