|
||||
|
||||
ראיה צרה, כרגיל. שמחת עניים כי לא לשמחה הזו פללת והיא עכשיו עבורך משענת קנה רצוץ |
|
||||
|
||||
ו'תפוצצו בקול גדול... לא לשמחה הזאת פיללתי, אבל גם זה משהו. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |