בתשובה לירדן ניר, 16/08/00 0:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, תודתי לירדן. אינני סבור שהייתי יכול לנסח תשובה ממצה ומדויקת יותר, ולכן לא אוסיף תגובה משלי לגוף העניין לדובי וליובל. אבל בכל זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר, ובכל זאת יש לי עוד גרם או שניים להוסיף למשקולת שהניח ירדן על אותו צד של המאזניים: כאשר יופנו משאביו של אותו בעל סופרמרקט, ועימו - של כל שותפיו למעמד, להנהלת חשבונות, שיפור השירות וכיו"ב, על חשבון פרסומות, כמו שהעיר ירדן, ייחסך מאיתנו, האזרחים התמימים, מבול הטמטום והצואה הכתובה והאלקטרונית המומטרים עלינו בלא הפסק מכל עיתון, מסך ושלט - תחשבו על זה: יהיו פה פחות פרסומות! לא נפלא? וזה עוד החלק הזניח שברווח (הנקי!) שנרוויח כולנו משינוי השיטה. להלן מקבץ קטן מהרווחים העיקריים: פער קטן יותר בין עניים ועשירים, שיוביל לאיחוי הקרע החברתי העמוק ולהקטנת ההתמרמרות המוצדקת בקרב המעמדות הנמוכים. הקטנת הסיכון להפוך לגיהנום עלי אדמות, כמו שקרה לארה"ב (עיין ערך: הומלסים, ג'רי ספרינגר, הקולנוע הקלוקל תוצרת הוליווד, האלהת "כוכבי-תרבות" טיפשים, עילגים וחסרי כל טעם וריח על חשבון פיתוח רוח היצירה והאמנות, שחיטות המוניות בבתי-ספר, רוצחים סדרתיים ועוד כהנה וכהנה). צמצום של מושג ה"תחרות" שחרג מזמן מהקשרו המקורי (והנכון!) בשוק ופלש לכל תחומי חיינו, ביניהם התחום בו הוא גורם את הנזק הגדול ביותר: החינוך. המצפן הקפיטליסטי העולמי, ארה"ב, הגיע לפשיטת רגל, כמו שקרה למקבילו הקומוניסטי. אולי במקום להמשיך לנהות אחריו כמו עיזים עיוורות, נחפש לנו חלופה שפויה יותר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לאנשים נטייה לרומנטיזציה של העבר. זה בסדר, באמת, אבל כשמבססים על כך קריאה למהפכה, כדאי לבחון מקרוב על מה מדובר. יש, לא רחוק, מקום שבו אין פרסומאים ואין תשדירים ברדיו ואין כרזות על אוטובוסים - השוק. אכן, השוק הוא מקום נפלא ותמים. רק מה? רועש. כן, כן - רועש. וזה למה? כי, ראה זה פלא, אפילו אנשים פשוטים צריכים לפרסם את עצמם. אז נכון, הם לא משקיעים עשרות אלפי שקלים בקופירייטר וארט-דירקטור שיתן להם איזו פרסומת משעשעת, או לחלופין - נאה, ברדיו, בחוצות העיר או בטלוויזיה, אבל הם כן משקיעים את מיטב צעקותיהם כדי למשוך קונים דווקא אל הדוכן שלהם. לא יודע מה איתך, אבל אני מעדיף לראות פרסומת לאינטרנט זהב בטלוויזיה, ולא שיעבור לי אלטע-זאכן מתחת לבין כשמהרמקול בוקע "חצי דולר ליום, אינטרנט ללא הגבלה, WAP, שמאפ, תנורים, מקררים, אלטע-זאכן!" לפני שאתה דוחה מעליך את עולם הפרסום (שאם נאמץ לרגע את ססמתו שלו - נותן לך את האפשרות לבחור), כדאי שתחשוב מה האלטרנטיבה. כדאי גם שתחשוב על כל מקומות העבודה שיעלמו בגלל שאין יותר תקציבי פרסום. כמו כן - לטענתך, יצתמצם המרמור (המוצדק!) בקרב המעמדות הנמוכים. חשבת פעם על המרמור המוצדק בקרב המעמדות הגבוהים? אלו שכבר כיום נדרשים לשלם למעלה מ-50 אחוז מס על הכנסותיהם, ובקרוב עשויים אף לשלם סכומים ניכרים גם על רווחי הריבית בבנק ועל ירושות ומתנות? בטח שזה לא מעניין אותך, אבל המרמור הזה קיים. אם תיקח את כל האנשים הללו, ותשפיל אותם עד עפר, אני מאחל לך הצלחה ובורח כמה שיותר מהר לכל מדינה אחרת, לפני שהכלכלה הישראלית תסתכל על סוליות נעליה מלמטה. רוח היצירה והאמנות חיה וקיימת, נחש איפה? בקרב המעמדות הגבוהים ובקרב המשכילים. לא, לא בקרב תושבי אזורי המצוקה. למה, לדעתך, זה קורה? בגלל העשירים? או בגלל שהטעם העממי הוא בד"כ כפי שהוא כיום? התרבות והאמנות מאז ומתמיד היו נחלתם של המעמדות הגבוהים. ה"עמך" תמיד נהנו יותר משירי שכרות והצגות סלאפסטיק. אבל אתה לא מדבר על להעלות את המעמד הנמוך למעלה, אתה מדבר, בעיקר, על להוריד את המעמד הגבוה למטה. נקודת המפגש שלהן תהיה מספיק נמוכה כדי שבריטני ספירז עדיין תהיה יותר אהודה מזובין מהטה. עדיין לא ראיתי מדוע ארה"ב צריכה לזכות להשוואה לברה"מ. ארצות הברית משגשגת כיום יותר מאי פעם, מצבה רק הולך ומשתפר, וכל העובדות מצביעות על כך שהשיטה האמריקאית היא הטובה ביותר שהומצאה עד כה. שוב אחזור על אותו פתגם מצויין - if it ain't broken, don't fix it.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנו באמת רואים את העולם בצורה שונה לגמרי. אני מעדיף בכל עת את השוק, על הצעקות, הריחות והבלאגן, על-פני הפרסומות המלוקקות שבטלוויזיה, לאינטרנט זהב או למה שזה לא יהיה. בינינו - מי כבר יכול להבחין בהבדל, שהרי כולן, פחות או יותר, מכילות עיבודי-מוזיקה קלוקלים שמוציאים את הטעם מהמקור והרבה נשים בתפקידים הקלאסיים שהחברה הנאורה והמתקדמת שלנו מותירה להן: עקרת הבית, הכוסית התורנית, סתם מטומטמת שמפטפטת בטלפון ועוד תפקידים ממצים ומספקים. אכן, ברומנטיזציה של העבר, כאשר העבר, למרבה הפלצות, הרבה יותר מתקדם וליברלי מהווה, אין שום פסול. על זה אנחנו מסכימים. פרסומות זה חופש בחירה? אין דבר רחוק יותר מן האמת. הפרסומות הן שטיפת-מח ופרופגנדה בלתי-פוסקת שמעצבת חברה בזבזנית שצורכת כמויות עצומות של מצרכים שאין לה בהם שום צורך תוך מילוי כיסיהם של בעל הון שמממנים את מסעות הפרופגנדה הללו. כמו כן, הפרסומות בפני עצמן הן דלות תוכן, סרות-טעם ומשלבות אלמנטים רגרסיביים רבים , ביניהם שוביניזם בוטה ומחליא והנצחת מודל הנערה האנורקטית כמושא-יופי אולטימטיבי. בין כל שאר הרעות החולות שנובעות מכך אציין רק אחת, שהיא בין החמורות ביותר בעיני, והיא תעשיית הניצול של ילדות המתקראת "דוגמנות", שבמסגרתה מנוצלות ומושחתות ילדות החל מגיל 13. אם ראית את התחקיר המצוין של ה-BBC ששודר בערוץ1 לפני מספר חודשים בנושא זה, תדע עד כמה חמור המצב. נגמרו הימים שניתן היה לגלגל עיניים לשמיים ולהגיד שהכל שוק חופשי ומי שרוצה מוזמן להשתתף במשחק. זה לא משחק. השוק הזה עושה דברים איומים לעולם וזו עובדה. כמו שכבר כתבתי בתגובה אחרת, אודה לך, דובי, אם תרשה לי שלא לתלוש שערותיי ולקונן על העשירים המסכנים. למרבה הצער אני עסוק מדי, בזמני הפנוי המועט, בנסיונות נואשים להציל מעט מן השברים שהם שברו בחברה המשוסעת שלנו ולפיכך בעיותיהם, איך לאמר, לא בדיוק תקועות לי בגרון. לא אגיב על אמירתך בדבר רוח היצירה והאמנות. נדמה לי שהיא מדברת בעד עצמה, ולאו דווקא בקול אליו כיוון אדוניה. ארה"ב לא משגשגת יותר מאי-פעם. היא רקובה יותר מאי-פעם ורק על כך מצביעות העובדות: את מה שקורה ב"וול-סטריט" אינני מחשיב כשגשוג של ארה"ב אלא רק של שכבה מצומצמת מאוד של קפיטלסטים, קוביוסטוסים וספקולנטים למיניהם. אני מעדיף להסתכל על עובדות שנמצאות גם מחוץ לטורים הכלכליים: על שלושים (!) אחוזי הצבעה בבחירות, על ג'רי ספרינגר, על ילדים בני 10 עם תתי-מקלעים, על הוצאות סיטוניות להורג (ידעת שזה אחד הדברים שמונעים את קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי?), על שיעור ימי-כלא הגבוה ביותר בעולם המערבי פר תושב עוד כהנה וכהנה עובדות שמלמדות שהשיטה האמריקנית רחוקה מלהיות הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הצעקות של המוכרים בשוק הן מגוונות, מתוחכמות, ומאוד אפשר להבדיל בין המוכר שצועק שכל עגבניה מלמיליאן, לבין זה לידו שצועק שכל מלפפון בונבון. עשה לי טובה. בוא נשאר מציאותיים. לא שאני הולך לטעון שנשים זוכות לתדמית נפלאה במיוחד בפרסומות, אבל גם גברים זוכים רבות להיות הדבילים. בכל מקרה - מדובר בהומור (או במקרה של פרסומות גרועות - סתם טמטום. אבל בגלל זה הן פרסומות גרועות). זה באמת הדבר האחרון שמפריע לי. אני מת לדעת למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעבר היה יותר ליברלי מימינו. אנא פרט והדגם. אותו תחקיר, אם אני זוכר נכון, דיבר בעיקר על דוגמניות מסלול, ובכל מקרה על דוגמניות אופנה, ולא על פרסומות סטנדרטיות, שם בד"כ מנסים להשיג אווירה "משפחתית" ולכן אנורקטיות אינה מוצאת את דרכה לשם. לפחות למיטב ראייתי. אתה רשאי למרוט את שערותיך לאיזו מטרה שאתה רואה לנכון. אני, ככלל, מעדיף לשמור על מעט השיער שעוד נותר לי, ועל כן אני איני מבכה על גורלו של איש. בזמנו הייתי חבר בנוער לנוער, והתנדבתי במשך מספר שנים שעתיים בשבוע. בין השאר, גם חנכתי ילד משכונת מצוקה. לאחר שראיתי את צורת התנהגותה של האם כלפי ילדיה, חוסר האכפתיות שהיא הפגינה כלפיהם וכלפי החינוך שלהם - נותר לי רק להצטער בעבור אותו ילד (ובעיקר בעבור אחיו הקטן, שעוד היה לו סיכוי). על אמו אין לי שום רחמים. היא מביאה את צרותיה עליה. אני מת לדעת באיזה אופן תוכנית מבויימת כ"ג'רי ספרינגר" שאינה יותר מאשר בידור זול (והרבה יותר מוצלח מ"משפחת עזאני" או "דידיטיוי", שערוץ 2 מפרסם בימינו כבחירה של אנשי היי-טק, משום מה), מצביעה על קריסתה של האימפריה האמריקאית, כפי שאתה מרמז. גם 30 אחוזי ההצבעה במדינה בה אין ממש הבדל בין דעות המועמדים השונים, ומרבית החלטותיהם לא ממש ישנו לאיש הממוצע, הם לא מספר מפתיע. אומר זאת כך: הלוואי שישראל הייתה יכולה להיות במצב בו ל-70 אחוז מהאזרחים באמת לא אכפת מי נמצא בראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מה ההגדרה שלך למציאותיות, אני מצדי מתכוון לכל מילה שאני כותב. בהחלט חביב עלי השוק האנושי, החם והאותנטי עשרות מונים על פני הפרסומות המחליאות, שהיו הגורם העיקרי לכך שהפסקתי לראות טלוויזיה לצמיתות. אולי השווקים בארץ (פרט למחנה יהודה שאין לו תחליף) באמת לא כל-כך משהו, אבל כל מי שביקר בשוק בהודו יסכים איתי לגבי נקודה זו. אם אתה לא מסכים - זכותך. לגופו של עניין, אשמח להסכים איתך שגם הגברים, הילדים והחיות יוצאים מפגרים לגמרי בפרסומות, וזה לא במקרה - מי שמשתתף בחגיגת הקניות של דברים-שלא-דרושים-לגמרי הממוצה באופן כה בוטה בפרסומות - חייב להיראות כמו מפגר. אבל מכאן ועד ללפטור את השוביניזם הבוטה שרווח בפרסומות כ"טמטום" בלבד, הדרך עוד ארוכה. אני, כשלעצמי, אינני רואה שום דבר קל-ערך בשוביניזם, שלא רק מבטא את הלך-הרוחות הרקוב בחברה, אלא גם מעודד אותו, מחזק אותו ונותן לו לגיטימציה. זה ממש מעצבן אותי ואני מניח שלו היית פמיניסט - גם אותך זה היה מעצבן. כנראה שאתה לא. גם זו זכותך. בכל אופן, אני מזמין אותך לבדוק פעם נוספת את "מיטב ראייתך" ולברר האם אכן אין שימוש בנשים אנורקטיות בפרסומות והאם תחום זה שמור אכן רק לדוגמנות מסלול. אין לי שום בעיה לקבוע יום ושעה בה נפתח שנינו ערוץ 2 ונספור את כמות הנשים אכולות-הכפן פר פרסומת. אני בהחלט מזדהה עם צערך לגבי ילדיה של אותה אשה, אבל בניגוד אליך אינני ממהר לשפוט אותה, שכן כבר אמרו חכמים: "אל תדין אדם בטרם תגיע למקומו". בכל אופן - ברור לך שמדובר במקרה פרטי שאינו יכול להעיד על הכלל ולפיכך, די חסר-ערך לצורך הויכוח. הייתי שמח לדעת מניין שאבת את הידיעה ש"ג'רי ספרינגר" היא תכנית מבוימת. לפני כשלושה שבועות היכתה גלים בארה"ב ידיעה לפיה איש וחברתו לחיים חשודים ברצח גרושתו של האיש בעקבות השתתפות כל השלושה בתכנית הנ"ל. כמו כן צוין כי זה לא המקרה הראשון. גם אם נניח שמדובר בביום ולא יותר - מה לגבי השחיטות שהפכו למסורת, ממש כמו טקס-סיום, בבתי הספר של האימפריה החביבה עליך. בינינו - עם בתי-ספר ברמה כזו - כבר עדיף אולי להישחט... אבל ברצינות: מה עם ההוצאות להורג, עם אחוזי הכליאה המטורפים, מערכת הבריאות הממוטטת, מערכת-הרווחה הלא-קיימת, מיליוני ההומלסים, הגזענות הלבנה בדרום ועוד ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני לא פמיניסט. אני לא חושב שנשים הן פחות מטומטמות מאיתנו הגברים. שיוויון מלא. ראית את הפרסומת של "מאמא-עוף"? אנורקטיות זה לא מה שיש שם. אבל נעזוב את זה - יש בפרסומות נשים שנראות טוב. מה לעשות. גם גברים מטופחי כרס ומקריחים אין שם הרבה. כן, נכון, זו אנקדוטה, אבל לדעתי היא דווקא כן מייצגת. לא ראיתי שום הוכחה לכך שהיא לא. "שחיטות שהפכו למסורת", לא פחות. נכון, היו כמה מקרים, שנובעים בתוצאה מהקלות של השגת הנשק באזורים הללו וכן, מאלימות גואה. אבל מכאן ועד האשמת הקפיטליזם, נו... גם האנשים במהלך המהפכה הצרפתית לא היו ידועים במזגם הנוח. מה גורם לך לחשוב שהשיטה הכלכלית היא זו שהביאה את אותם נערים לרצוח את חבריהם? מעולם לא אמרתי שארה"ב היא הדוגמא האולטימטיבית. אין לי ספק שיש שם מספיק בעיות, אבל יש שם גם מספיק דברים טובים. יש מקום לשינוי, אבל המודל שלהם הוא בכיוון הנכון. הרבה יותר, למשל, מאשר המודל המרקסיסטי או הקומוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך במשפט הראשון לתגובתך. הפמיניזם, כפי שודאי ידוע לך, אינה ראיית-עולם שנועדה להפיץ את המסר הברור-מאליו שנשים אינן מטומטמות יותר מגברים אלא ללחום נגד אפלייתן של נשים בתחומים רבים של החיים, ביניהן: התחום התדמיתי, התחום התעסוקתי, התחום האקדמי וכיו"ב, תחומים שודאי משפיעים אחד על השני, כך שהעוול בהצגתן של נשים בתור כוסיות מטומטמות בפרסומות אינו מתמצה בנזק התדמיתי שנגרם לנשים, אלא משליך על כל שדות החיים וגורם לאפליית נשים בתעסוקה, באקדמיה, בשכר ובהתנהגות כלפיהן, בין השאר על השאלה האם מותר לאנוס אותן או לא. עד כדי כך מגיעה השפעתן המזיקה של פרסומות בעיני. בזה מתבטאת הגדרתי כפמיניסט, לא בזה שאני חושב שהחברה שלי לא פחות מטומטמת ממני. כן, למרבה המער השחיטות בבתי-הספר בארה"ב הפכו למסורת. זכורים לי מקרים רבים מאוד כאלה והעובדה שבשאר העולם השפוי אינך יכול להצביע ולו על מקרה אחד אומרת דרשני. גם הקלות של השגת נשק בכל רחבי האימפריה האמריקנית הנערצת (ולא "באזורים הללו" אלא בכל ארה"ב) קשורה לחבל הטבור של המדינה הזו כמדינה קפיטליסטית המקדשת את הרכוש הפרטי על פני כל דבר אחר. הידעת שיש תיקון לחוקה, תיקון שלם, שעוסק בזכותו של אדם להחזיק נשק בארה"ב? לשם השוואה, גם ביטול מוסד העבדות בארה"ב שווה תיקון לחוקה וגם הזכות לחופש הביטוי. אתה קולט? הזכות להחזיק תת-מקלע "עוזי" בארה"ב שווה לזכות של אדם שחור להתהלך חופשי. עד לכאן הגיע העיוות. כמובן שאין שום מקום להשוואה עם המהפכה הצרפתית, שם נעשו השחיטות ע"י ראשי המדינה , כאשר את חלקן ניתן להבין כביטוי של הזעם ההמוני כלפי אנשים מושחתים שניצלו את העם ושתו את דמו במשך מאות בשנים ואילו חלקן האחר אינו יותר מאשר טרור שלטוני, שניתן להמשילו לטרור המאורגן שהפעילה מדינת ישראל באמצעות השב"כ כלפי נחקרים פלסטינים. בארה"ב - השחיטות נעשות ע"י ילדים קטנים. לי יש אח בן עשר. אקדח קפצונים אני בקושי רואה אותו מחזיק. איך ילדים בני עשר מגיעים למצב כזה? ניתן להסביר זאת רק בשיטה הרקובה. אם תרצה לדעת איך אני עושה את הקישור - אשמח להסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומות, וצריך להבהיר זאת היטב, אינן יכולות ליצור כלום. זה מנוגד לטבען. הן אינן יוצרות מוצר, הן אינן יוצרות תנועות חברתיות, הן אינן יוצרות סטיגמות. הפרסומות נבנות על כל אלו - הן נבנות על מוצר, על אופנות, על סלנג קיים, על סטיגמות. אם פרסומת תנסה להציג בפניך סטיגמה שלשחורים יש אף ארוך, אתה תעקם את הפרצוף ותגיד "הא?!". אם היא תנצל את הסטיגמה הקובעת כי לשחורים יש אבר מין ארוך (נורא רציתי לכתוב זין, אבל אני עורך, אז אני צריך להשאר ממלכתי), סביר להניח שזה ישעשע אותך. טוב, לא אותך ספציפית, כי אתה, ככל הנראה, נטול חוש הומור לחלוטין, אבל את מרבית שאר האנשים. כולל שחורים, אגב. אותו דבר באשר לבלונדינית המטומטמת, או החנון המגושם, או כל סטראוטיפ אחר שמסתובב לו בימינו. הפרסומות לא יוצרות שום דבר. גם לא, אגב, את אידאל היופי. כשאמרתי "האזורים הללו" כוונתי הייתה לאמריקה. צורת דיבור כזאת, תאלץ להתרגל אליה. כפי הנראה, אין לך מושג על מה אתה מדבר. הזכות לשאת נשק (ואחותה האהובה - הזכות לחמש דובים) נועדה כדי שהשלטון לעולם לא יוכל למנוע מהציבור להתמרד כנגדו, אם הציבור ירצה בכך. יש הגיון גדול מאוד בזכות הזאת, או לפחות היה הגיון רב בה. עד שהגיע מצב שבו יש אנשים פרטיים שחמושים יותר טוב מהשוטר הממוצע. זו, כמובן, התפתחות טכנולוגית שהמייסדים האמריקאיים לא צפו. זו הסיבה שכיום, הזכות הזו היא אחד הנושאים החשובים ביותר על סדר היום האמריקאי, ורבים דורשים לשנות את התיקון המדובר. לטעון שמדובר פה באיזו זכות קפיטליסטית רצחנית זה עיוות כל-כך מגוחך, שהוא הצליח להוריד את ההערכה שהייתה לי אליך אפילו יותר נמוך ממה שהייתה. ואני לא מתכוון לדבר עם מישהו שחושב ש"זעם המוני" הוא עילה קבילה לרצח המוני. אתה מוזמן להצטרף לשורות החמאס, הם חושבים בדיוק כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם פרסומות הן מעצבות דעת-קהל או שמא משקפות אותה אינה ניתנת לתמצות במספר משפטים מצומצמים, עם כל הרצון הטוב, והיא שייכת לאותה נישה כמו אחיותיה השאלות האם התקשורת/החינוך הממלכתי/ החברה (וכיו"ב) הינם גופים יוצרי תרבות או משקפי תרבות. הויכוח עמוק מאוד, כאמור, אולם אם חייבים להצביע על מסקנה סופית, לטעמי תהא זו קרובה יותר לטענה שהגופים הנ"ל, וכמותם מוסד הפרסום, ממלאים את שתי הפונקציות כאחת. אמנם, כדבריך, הפרסומות נבנות לרוב על סטיגמות, אופנות, דעות-קדומות וגזענויות ותיקות, אולם, מבלי להיכנס לויכוח "הגדול" ניתן בהחלט לאמר שהן, לכל הפחות, מנציחות את אותן הדעות, הסטיגמות וכו'. ה"סטיגמה" שלשחורים יש זין ארוך ייתכן ואין בה יותר מדי נזק, אבל הדעה הקדומה הגזענית המייחסת טיפשות וזולות לנשים בלונדיניות לא מצליחה להעלות חיוך לא רק על שפתיי, אלא גם על שפתותיהן של עוד אי-אלו פמיניסטיות נטולות-הומור. אשר לארה"ב - אתה זכאי, כמובן, לקנות את הגירסה המצודדת בדבר הזכות להתקוממות עממית. אגב, מעניין אותי לדעת כיצד אתה מיישב בין ה"הגיון הרב" שבזכות לכאורית זו לבין תיוג ה"זעם ההמוני" כעילת אלימות היאה לחמאס בלבד. אם רצח המוני בעקבות "זעם המוני" הוא מעשה חמאסניקי (ומכאן, לשיטתך, ראוי לגינוי ותיעוב אוטומטיים) מהו ההגיון הרב שמאחורי מתן נשק לעם המתקומם? הרי לא תאשים את מייסדי ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים בחמאסניקיות לבנטינית נתעבת? אשר לי, אני מרשה לעצמי קצת פחות נאיביות, ובהתחשב בתנאים ההיסטוריים בעת תקומתה של מדינת-חידוש-העבדות אני מניח שהזכות לשאת מיני-תותחים נעוצה יותר בשנאה הרצחנית כלפי ילידי-יבשת-אמריקה המקוריים, כלפי הגזע השחור וכלפי כל מי שאיים על קניינו של מיץ-הזבל הגזעני והרקוב שהשתלט על היבשת האומללה. השורה התחתונה - אין בידיך הסבר לחוליים הרבים המאפיינים את האומה הנרקבת הכל-כך נערצה עליך, חוליים קשים וממאירים אותם מניתי בתגובות הקודמות. לא נורא. יש עוד אנשים שמזדהים עם רגשותיך ומניפים את דגל ארה"ב בגאווה לצד הדגל הישראלי ביום העצמאות, וגם באירועים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל שלא להכנס לדיונים עם אנשים חסרי הומור. זה לא כיף, וזה גם לא פרודוקטיבי. אני לא מסכים לחיות בעולם ללא הומור רק בגלל שחסרי הומור מוצאים אותו מטריד. צר לי. אתה מסלף את דברי. אין מדובר על "התקוממות עממית" אלא על הגנה עצמית של העם במקרה של מהפכה. מכיוון שהצבא הוא גוף עצמאי, הרי שיש סכנה שתהיה הפיכה צבאית. במקרה כזה, אם לציבור אין כלי נשק להגן על עצמו, אין מי שימנע הפיכה שכזו. כמו כן, הפצת נשק חופשית גם יוצרת מעין "מאזן אימה" שמונע ממיליציות קטנות (שעשויות להשיג כלי נשק גם אם לא תותר הפצה חופשית של נשק) לעשות נסיונות הפיכה דומים, שכן לכלל האזרחים יש אפשרות להלחם בהם. המטרה, אם כן, היא דה-צנטרליזציה של הכוח - כלומר ההפך הגמור מטענתך שלך. יצויין כי כיום, לטעמי, הזכות הזאת כבר מיותרת ומסוכנת הרבה יותר מאשר מועילה, ואני תומך (עד כמה שרלוונטי לישראלי לתמוך בכך) במאבקם של המבקשים להגביל את הזכות לנשיאת נשק. יש לי הרגשה שמי שלוקה בשנאה עיוורת הוא דווקא אתה, שמסרב לקבל את מטרותיהם האציליות ברובן של כותבי החוקה האמריקאית, למרות העובדות הברורות. כן. ביטויים כמו "מיץ הזבל הגזעני והרקוב" גורמים לך לחשוב דברים כאלה... הסבר לחוליים? יש לי הסבר פשוט מאוד - טבע האדם. טבע עלוב למדי, אם לומר את האמת. אין שום סיבה, אגב, להאמין שיש איזושהי חברה שטובה באופן מהותי מהחברה האמריקאית. עם כל הרציחות ההמוניות שם, אחוז התמותה כתוצאה מאלימות בקרב החברה האמריקאית, אגב, אינו עולה על האחוז המקביל בקרב הרבה מאוד תרבויות "טבעיות" יותר, כמו בני הסמואה. ובוא לא נשכח שהאצטקים, כמו גם שאר התרבויות שהוכחדו על ידי הספרדים באמריקה, היו בעצמם תרבות מחרידה שכללה הקרבת אדם במספרים אדירים, ענישה אלימה להזוויע, ובכלל - הן היו אימפריאליסטיות מטבען. אילו היו אלו ספינות אצטקיות שמגיעות לספרד עם כלי נשק מפותחים, אני מבטיח לך שאירופה הייתה זרועה היום בפירמידות מדורגות. אני אינני מניף את דגל ארה"ב ביום העצמאות (גם לא את דגל ישראל, למעשה. לא אוהב דגלים), ואני אינני "מעריץ" את אמריקה. אני חושב שיש להם הרבה מאוד רעיונות נכונים (או לפחות - נכונים יותר מאשר הרעיונות האחרים שיש בסביבתנו), ואני מאמין שהשיטה שלהם היא המוצלחת ביותר שקיימת כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שכל מה שיש לך לאמר על הטענות שהעליתי בעניין השפעתן המזיקה של פרסומות הוא רק תגובה אודות הימצאו או אי-הימצאו של חוש-הומור בדבריי. אינני מוצא את העניין מצחיק, ובכל זאת דבריי נוגעים לנושא חשוב ומכילים כמה נקודות למחשבה. אינני רואה מדוע ויכוח חסר-הומור לא יכול להיות פרודוקטיבי? מה הקשר? הייתי רוצה שתתייחס לעניין לגופו, ואולי יעזרו להבהיר את עמדתי שתי תגובות שנכתבו למאמרך-שלך האחרון בנושא הפרסומות, ע"י אלכסנדר מאן ונטלי, שמראות שלא רק אני חושב שהפרסומות אינן תמימות כמו כיפה אדומה. אשר למעצמת הכוכבים והפסים החביבה עליך: הייתי מציע שלא ניכנס לדקויות ההבדלים בין "התקוממות עממית" לבין "הגנה עצמית של העם" במקרה של הפיכה צבאית. ההבדלים סמנטיים בלבד והכינוי בעיני המתבונן - יש שיכנו פעולתו של עם המתגונן מפני עריצות (צבאית או אחרת) "התקוממות עממית", יש שיכנוה "שימוש בזכות להגנה עצמית" ויש שיכנוה "מרידה בלתי-חוקית של קבוצת-פורעים. אינך מסכים שמייסדי ארה"ב לקו בשנאה רצחנית כלפי האינדיאנים? כלפי השחורים? אם כך מדוע לא התנהגו אליהם בצורה הומנית מעט יותר? מרוב אהבת-אדם קפיטליסטית? להווה ידוע לך שמנסחי החוקה האמריקנית הצבועה היו בעלי-עבדים ברובם, או אחרים שהאמינו שזכותם של הראשונים להיות בעלי-עבדים. אני כשלעצמי אינני מאמין שיצורים כאלה מחזיקים בדעות או מטרות נאצלות כלשהן ואני שומר על זכותי לכנותם מיץ-זבל גזעני ורקוב. כך יאה וכך נאה לבעלי-עבדים, וגרועה מזאת. אשר להסברך - עם כל הכבוד, אין בו כדי להניח את הדעת. כל החוליים שמניתי מיוחדים לחברה האמריקנית בלבד. לא תמצא אותם בשום מקבילה מערבית אחרת, גם אם תחפש בזכוכית מגדלת. אין טעם להכניס לעניין את החברה האצטקית שכן אין שום דרך לעשות הקבלות בין שתי החברות. את החברה הצרפתית, לדוגמא, אפשר להכניס לאותה קלחת. למה שם לא ילדים לא רוצחים ילדים? טבע האדם הצרפתי טוב מזה האמריקני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתכוון להתווכח על פרסומות עם אדם חסר הומור, שכן הפרסומות, בחלקן הגדול (ובעיקר אלו הלוקות ב"גזענות" או "שוביניזם") מבוססות על הומור. אם אינך יכול להבין הומור, אינך יכול להבין אותן. בדיוק כפי שלא אתווכח עם אדם חסר הומור על איכותה של הסדרה "דרו קרי", כך לא אתווכח איתך על פרסומות. אתה ממשיך לנסות ולטפול עלי כאילו אמרתי שארה"ב היא המודל המושלם, וכולנו צריכים ליפול על ברכינו ולברך אותם על שהרעיפו עלינו מטובם. אינני חושב כך. אני כן חושב שיש להם מודל די טוב, שזקוק לשיפורים פה ושם, בעיקר במערכת החינוך הקלוקלת עד מאוד שלהם. להווי ידוע לך, כמובן (שהרי אתה בבירור מומחה גדול לא רק להיסטוריה אמריקאית ולחוקה, אלא גם לנבכי נפשם של כותביה) כי מגילת הזכויות הינה תוספת מאוחרת לחוקה, ונכתבה על ידי אותם אנשים ששיחררו את העבדים השחורים במלחמת האזרחים. האם גם כל אותם לוחמים אינם אלא מיזנטרופים גזעניים שרוצים רק כסף וכוח? עשה לי טובה. אפילו סוחרי העבדים לא לקו ב"שנאה רצחנית" כלפי ה"סחורה" שלהם. הם כן לקו באדישות מוחלטת כלפיהם. הם לא שנאו אותם יותר משזבן בחנות רהיטים שונא כסאות. כמובן שמדובר בדבר נורא שטוב שנעלם מן העולם, אבל ההאשם עליהם כבד מספיק גם בלי להאשימם בשנאה רצחנית. ראה שתי פסקאות למעלה באשר ליחסי לארה"ב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |