בתשובה לאסף דרעי, 15/08/00 13:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אדוני קומוניסט? מסתבר שכן. אנחנו חיים בחברה ק-פ-י-ט-ל-י-ס-ט-י-ת. לא מוצא חן בעינייך? קובה פתוחה להגירה. מה בדיוק הבעיה שלך עם בעל רשת הסופרמרקטים? יש לך בעיה עם זה שהוא היה מוכשר מספיק כדי להתעשר ולהפסיק לעבוד עבודה פיסית? גם אתה יכול. אה, אתה אומר. אבל הוא נולד עשיר. נכון. הוא נולד עשיר. הוא נולד עשיר כי אבא שלו/סבא שלו/סבא-רבא שלו הצליח להתעשר, ובחר להעביר את עושרו עם מותו לילדיו במקום לבזבז אותו על עצמו במהלך חייו. איפה אי המוסריות בזה? אני עובד בחברה שלא נזכיר את שמה. מנכ"ל החברה נוהג במכונית שבמחיר שלה ניתן היה לקנות דירה מרווחת ומכונית אחרת. אז מה? זה אומר שמגיע לו שאני אגנוב לו את המכונית? סך הכל, לפי טענתך, היא שלי בדיוק כפי שהיא שלו. לו הגניבה לא תשנה כמעט, הרי הביטוח יפצה אותו עליה. לי, לעומת זאת, המכונית תשנה את החיים - אני אוכל למכור אותה לחלקים ולקנות דירה. אז מה אתה אומר? הגונב מגנב פטור, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לדחות את הצעתך האדיבה בנוגע לקובה. כמו שכבר כתבתי לעיל, אני לא קומוניסט ויש לי מחלוקת עמוקה מאוד עם האידיאולוגיה המרקסיסטית, אם כי, בניגוד לרבים אחרים, אינני רואה בקומוניזם מילה גסה. כמו כן אני לא מסכים עם אבחנתך המלומדת לגבי היותה של המדינה קפיטליסטית. לטעמי היא משהו באמצע, עם נטיות לכאן ולכאן באספקטים שונים שלה, אבל לדעתי היא בהחלט נמצאת במורד המדרון החלקלק לכיוון קפיטליזם. ברשותך, אשאר בארץ כדי לנסות ולמנוע, כמיטב יכולתי, את ההדרדרות הזו. לשאלתך, אינני מקבל את הטרמינולוגיה, ואת הלוגיקה הכאילו-מובנת מאליה, של "היה מוכשר מספיק כדי להתעשר" וכו'. לטעמי כשרון אינו נמדד ולא צריך להימדד בכסף. אם במקומות מסוימים ובעיני אנשים מסוימים זה אכן כך - מדובר בעיוות. אולי המפתח למחלוקת בינינו נעוץ בשוני בראיית העולם הבסיסית, שכן זו שלי גורסת כי אנו חיים כולנו על פלנטה אחת שבה משאבים מוגבלים, ועלינו להשתדל ולנצל אותם באופן שוויוני ככל האפשר, ואז נוכל כולנו לחיות ברווחה יחסית. מכאן תבין שאני כופר לגמרי ב"זכותו" של אדם להוריש את רכושו לצאצאיו. לגבי מנכ"ל החברה שלך, אני סבור ששאלת הגדרת הגניבה והתנאים בהם היא מתקיימת והתנאים בהם לא, ממוקדת ומאוזנת יפה בויכוח שלי עם דורון יערי, לעיל. לפיכך לא אענה לך לגופו של עניין ורק אעיר הערה אחת שעולה במוחי אינסטנקטיבית למקרא התיאור של מכונית המנכ"ל: לו הייתי יכול להיות בטוח שלא אתפס ושלא יהיו פגיעות בנפש, הדבר הטוב ביותר שהייתי מוצא לעשות הוא להרים את המכונית של הבוס שלך לשמיים בעזרת כמה ק"ג של חומר נפץ משובח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה?!? לפוצץ את מכוניתו של אדם בגלל שהוא היה יותר מוכשר ממך? עמך הסליחה, מסתבר שאתה לא קומוניסט. אולי אנארכיסט. אולי סתם בן אדם עם בעיות. תלוי אם האידיאולוגיה שלך מתנגדת לממסד או לכל מי שהוא לא אתה. כן, הוא היה יותר מוכשר ממך. הוא, ואבא שלו, וסבא שלו, וכל מי שלקח חלק בשרשרת ההתעשרות של משפחתו. למה מוכשר? לא, הוא לא מוכשר כי יש לו יותר כסף. יש לו יותר כסף *בגלל* שהוא מוכשר. מבין את ההבדל? ולגופו של עניין. מדינת ישראל היא דמוקרטיה סוציאלית. לא סוציאליסטית, סוציאלית. מה זה אומר? שאנחנו קפיטליזם שאי אפשר לגווע בו ברעב. המדינה "חייבת" לך את השמירה על הזכות לחיים. מעבר לזה - זה כבר בעיה שלך. אם אדם מצליח לשמור על כספו לאורך חייו ומעדיף להשאיר אותו לילדיו - מה הבעיה שלך עם זה? יש מיסים במדינה, כך שאתה יודע בבירור שהמדינה (וע"י כך, גם הנזקקים) קיבלה סכום נאה בכל זאת מכל התהליך. מה כל כך גרוע ברצון שילדיך יקבלו תנאים טובים? כל זמן שיש רף תחתון (סעד, חינוך ממלכתי מתקבל על הדעת), לי, אישית, אין שום בעיה עם זה. להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מודה לך שהואלת להכיר בכך שאינני קומוניסט. בזה שאני אדם עם בעיות אהיה הראשון להודות, וסבורני שלא הרבה מאתנו יכולים להכריז על עצמם כאנשים ללא בעיות. אם אתה יכול - אשריך. אינני אנארכיסט. גם עם האידיאולוגיה הזו יש לי ויכוח עמוק, שקצרה היריעה מלפרטו במסגרת מצומצמת זו, אולם מה שאמרתי לגבי המכונית לא נבע מצורך אידיאולוגי, בהחלט אינני סבור שאעשה את העולם מקום טוב יותר ע''י פיצוץ המכונית, אלא מתוך רגש טבעי של אדם הסבור שיש יותר משמץ של ברבריות בהתהלכות במכונית מפוארת שבמחירה ניתן לרכוש דירה בשעה שלרבים מבני העם אין יותר מלחם וחמאה להזין את ילדיהם. אבל זה רק אני. תרשה לי לחלוק שוב על הקישור האוטומטי בעיניך בין עושר לכישרון. במקרים רבים אין כל קשר ישיר בין כשרון לעושר. במקרים רבים (לדעתי - רוב המקרים) זה יותר עניין של מצב חברתי מובנה, אפשרויות התחלתיות, אפליה, קומבינות, נפוטיזם או סתם ניצול שרירותי של משאבי הטבע לתועלתם של מעטים. אשר להערתך האחרונה - בזמן שאנו מדברים, כרגע, אין מס על הירושה. הניחוש הזהיר שלי אומר שגם לא יהיה כזה, וגם אם כן - בודאי לא בשיעור שהוצע ע''י ועדת בן-בסט, ולואי ואתבדה. לדעתי הסכומים שהמדינה גובה מהעשירים אינם מספיקים ולפיכך אינני מסכים שהמדינה (וע''י כך גם הנזקקים) קיבלה סכום נאה. אני מצטער, צחי, אבל כל עוד אנשים במדינה גרים בקראוונים, אחרים בשכונות מצוקה נוראיות, אנשים מכורים לסמים, מקבצים נדבות ואין להם כסף לממן לילדיהם יותר מפרוסת לחם עם מרגרינה או שוקולד למריחה לבית הספר - אינני יכול להסכים אתך שה''רף התחתון'', כהגדרתך, הינו הגיוני או סביר מאיזו בחינה שהיא. במיוחד לאור ההשתוללות הפרועה מן העבר השני. כולנו בני-אדם. גם לאדם הכי לא מוכשר והכי עלוב בעולם מגיע יותר מלחם ומרגרינה לילדיו (שתסכים איתי שאינם אשמים בחוסר-כשרונו של אביהם). זו כל התורה כולה, ואידך - זיל גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניה, רגע - כלומר - האינסטינקט הבריא שלך מורה לך לפוצץ את מכוניתו של הבוס, שמחירה כמחיר דירה ממוצעת - היות ויש במדינה ילים רעבים ללחם. אבל למה לעצור כאן? המכונית של הבוס שלי, למשל, שווה רק חצי דירה. הבה נפוצץ גם אותה! המכונית שלי, למשל, שווה אולי שנה של שכירות - בום! המכונית של אחי שווה עוד פחות - אבל מה על שוכני הקרוואנים? טראח. המדינה חייבת לספק אמצעי קיום סבירים לאזרחיה - מזון, שירותי בריאות, חינוך וכדומה. יש פגמים רבים במערכת וצריך לתקן אותם - זו עבודתם של הפוליטיקאים, אישי הציבור ועובדי המדינה. המימון לכך מגיע - מה מוזר! - מאותו בוס בעל מכונית היוקרה ודומיו. בוס כזה משלם למדינה את מחירה של דירה ממוצעת בכל שנה ממס הכנסה בלבד. אם תקשה את התנאים לבוס שכזה הוא פשוט יעזוב. וללא בוסים כאלה, יקירי, יוכלו הנזקקים האלה שאתה מדבר עליהם לחיות בשוויוניות אמיתית, ללקט מזון מן הפחים, לגור תחת כיפת השמיים ולהתפגר מכל מני מחלות אקזוטיות - כי לא יהיה כסף לטפל בהם. אני מאחל לך הצלחה. יום אחד, כשנחיה כולנו בשוויון ואחוה ולא יהיה איש עשיר מרעהו, אוכל לספר לילדי ליד המדורה, תחת כיפת השמיים, מעט צפונה מחורבות העיר תל-אביב, שהכרתי את המפציץ החמקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחזיר דברים לפרופורציות, לפני שמפוצצים לאחיך את האוטו. גם לי יש רכב, ואני בהחלט לא סבור שרכב, ואפילו חדש, מעיד על נובורישיות או על התנשאות, ואני גם לא חושב שבגלל שיש במדינה ילדים שניזונים על דיאטה של לחם ומרגרינה אז כולנו צריכים לוותר על מכוניותינו או לעבור לתזונה על בסיס דומה מתוך הזדהות. בכלל, כמו שכבר ציינתי קודם, הרצון שיש לי לפוצץ לבוס של צחי את האוטו, איננו חלק מאידיאולוגיה צרופה, ולכן אין טעם לדבר על דרגות של רכבים הראויים יותר או פחות לעוף לשמיים בבום. אין גם טעם לחפש איזושהי תוצאה חיובית שתנבע מן המעשה או איזה אידיאולוגיה גורפת של מפציצים, חמקנים או לא. האינסטינקט הבריא שלי מעורר בי תחושת גועל-נפש עמוקה כשאני רואה איזה אידיוט מנופח נוהג ברכב שאפשר להאכיל איתו חצי מכלכתה, ולדעתי הבנאדם הזה הוא חתיכת גוש-חרא אגואיסט ואני סמוך ובטוח שהקב"ה מכין לו קבלת פנים רותחת כשהוא ייפח סוף-סוף את נשמתו החוטאת. אבל אין לי אידיאולוגיה שתוכל למנוע את המצב הזה. כאמור, אינני קומוניסט ולא אנארכיסט, אלא סוציאל-דמוקרט מתון בהכרתי הפוליטית, ולפיכך אני סבור שאותו אדם צריך לשלם מסים שינועו בין 50 ל-90 אחוז, תלוי בהכנסותיו, שאני מניח שאינן מוצאות את ביטוין הבלעדי ברכבו. בניגוד אליך אינני חושב שאני צריך להודות יום-יום לקפיטליסט הנצלן על זה שהוא משלם מסים. זו חובתו ואם לא ימלא אותה יעוף לכלא (לפחות בתיאוריה) ולא מגיעה לו שום תודה על זה שהוא מבצע את חובתו ומואיל בטובו לחלוק עם שאר העם את כספו. הכסף הזה אינו שלו, הוא הרוויח אותו כתוצאנ ישירה מקיומה של חברת בני-אנוש והוא חייב להחזיר את רובו של הכסף הזה לשימוש אותה חברה. הוא לא עושה טובות לאף אחד. בניגוד אליך אני גם לא מתרגש מאיומי הקפיטליסטים לעזוב את הארץ אם נמסה אותה יותר מדי. אדרבה - שיסתלקו לאלף עזאזל. סוציומאטים כאלה אינם עוזרים לבנות חברה בריאה, הם הורסים אותה. לשם דוגמא בלבד - על מנכ"ל הבנק הבינ"ל, פיוטרקובסקי שמשתכר בסביבות חצי מיליון שקל בחודש (למיטב זכרוני) הייתי מטיל מס של 80 אחוז. חישוב פשוט ילמד שזה יותיר בידיו 100 אלף שקל בחודש. אחלה משכורת שבעולם, אני בטוח שאתה היית שמח לקבל מזכורת כזו ואני גם בטוח שבנאדם שמרוויח ככה יכול להרשות לעצמו אוטו כמו זה של הבוס של צחי. אם זה לא מספיק לו - שיסתלק לאמריקה ותוך עשר דקות אני מוצא לך מאתיים דוקטורים מובטלים לכלכלה וניהול שיעשו עבודה לא פחות טובה. אני רק מקווה שהילדים של היורד-המורד לא יישחטו בפעם הבאה שאיזה ילד בן 12 או 47 יקבל התקף טירוף באמריקה הגדולה ונטולת-המסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - אתה מתבסס על רגש ולא על שכל. זכותך. באמת. אני לעומת זאת, מחזיק בדעה כי מותר לו לאדם להרוויח הרבה, וכי הדבר אפילו רצוי, בהיותו מועיל לכל המעורבים. עלינו לשאוף כי אלה שאינם מרויחים הרבה ירויחו יותר, ולא כי העשירים ירויחו פחות. הגישה שלך דסטרוקטיבית ונובעת (כך נראה) מקנאה פשוטה - אם לי אין ולו יש, ואני לא יכול לגרום לכך שגם לי יהיה - אז שגם לו לא יהיה! עם כל הכבוד, זו גישה ילדותית. באשר לי - אם בכסף עסקינן, הרי שאשמח מאד להיות מועמד לקבלת פנים רותחת מצד הקב"ה, ואפילו אסכים להאבקות בבוץ עמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שערבבת קצת בין שני חלקים בתגובה שלי, וכך יצאה מין תערובת מוזרה, שבהחלט אינה מייצגת את עמדותיי. ייתכן שהאשמה בי, על שלא הפרדתי באופן חד יותר בין הדברים. אז הנה: לגבי המכונית - נכון, תשוקתי להרים את האוטו לשמיים נובעת אך ורק מתוך אינסטינקט וחוש-טעם בריא. אפשר גם לקרוא לזה רגש. בהחלט אין לי כוונה להפוך זאת לאידיאולוגיה ולאגד סביבי מפוצצי מכוניות. עד כאן הרגש. אשר לגישתי כלפי השיטה הכלכלית הרצויה, כפי שהזכרתי לראייתי אני סוציאל-דמוקרט מתון. אינני שואף לגרום לחקיקת חוק שיגביל את סכום הרווחים שיכול אדם להפיק מעסקיו או ממשכורתו בסופו של יום. כל רצוני הוא לגרום לחלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים וכוחות-הקניה ולפיכך - אין לי בעיה שאותו פיוטרקובסקי ירוויח שלושה מיליון ש"ח בחודש במקום מחצית המיליון שהוא משלשל לכיסו כיום - פשוט שישלם מס הוגן. לסברתי, בטווחי רווחים כאלה - מס הוגן יכול להגיע ל-90 אחוז מסך הרווחים. אינני רואה דבר דסטרוקטיבי בגישה שמאלית יותר מן הבון-טון הקפיטלסטי המקובל - לשיטתי, עדיין יצליח פיוטרקובסקי לגמור את החודש בצורה מכובדת ולחברה תצמח תועלת רבה יותר. כולם מרוצים. להשערתך בדבר מניעיי - אומר לך רק כי אתה טועה, לא יותר. אני באמת סבור שכדאי לשמור את הויכוח יותר אד-הוק, פחות אד-הומיני. לא? אשר לנכונותך להיאבק בבוץ עם הקב"ה תמורת כסף, אני מניח שזו כה גדולה רק בגלל אי-אמונתך בו. אני מעדיף להמשיך להאמין ולקוות שהוא קיים ושיש לו רעיונות יצירתיים כיצד להשחית את צורתם ואת נפשם של אלו שפגעו בילדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם כן, אנחנו מדברים כאן בסופו של דבר רק על כמות ולא יותר. אתה רוצה 90 אחוז במקום 80 או 70 או מה שלא יהיה. נחמד ויפה, אבל אין כאן איזה שינוי מהותי של השיטה. גם בשיטה הנוכחית נתן להגיע לאחוזי מס גבוהים מאד (אינני יודע כמה ועל כמה). באשר לקב"ה - הרי אנו חוזרים לנטיותיך ההרסניות... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטה הנוכחית דרגת המס הגבוהה ביותר היא 50 אחוז. למעשה, עד שיעבירו, במהרה בימינו אמן, את הרפורמה (כן, בטח, על מי אני עובד?) יש דרגת ביניים לה יש גבנון של עוד כמה אחוזים, שכן מעל רמה מסויימת (50 אלף?) מפסיקים לשלם ביטוח לאומי, או משהו כזה. אז אנשי הביניים הללו נדפקים הכי קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב הנוכחי אנשים עם משכורות של מעל 30000 ש"ח משלמים מס הכנסה של 55%. לגבי הביטוח הלאומי, הוא בכלל לא מס אלא ביטוח שמבטח את האזרח מפני הנזקים הכלכליים של מחלה, תאונת עבודה, אבטלה או שירות מילואים. מכיוון שסכום הפיצויים שהביטוח הזה נותן במקרה של אחד הנזקים המצוינים מוגבל, מוצדק לחלוטין שגם הסכום הנגבה יהיה מוגבל. אם יש לך פורשה וחברת הביטוח שלך מוכנה לשלם לך מחיר של סוברו במקרה שהמכונית תיגנב, אין לה שום הצדקה לגבות ממך ביטוח גבוהה יותר מזה שתגבה מבעל סוברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ניכנס לפרטים, כדי לאתר את נקודות המחלוקת: 1. אתה טוען כי מכונית הבוס הינה התרברבות. אם אותו בוס היה מעדיף לקנות, בוא נגיד, סובארו ליאונה שנת 89 (מחיר מחירון - נדמה לי שבסביבות החמש עשרה אלף), אף אחד לא היה יוצא מורווח - הבוס היה נוהג במכונית פחות טובה, המדינה לא הייתה מקבלת 95% מכס על המכונית, השכבות הנמוכות היו סובלות מכך שלמדינה יש פחות כסף. ובשביל מה? רק כדי שהקנאה לא תמרר את חייהם של העניים יותר - אתה, או אני. נקודה עקרונית נוספת הועלתה כאן ע"י ניר יניב. 2. ההגדרה שלנו למילה "כישרון" כנראה שונה. אני מגדיר אותה בתור "היכולת להשיג את מה שאתה מנסה להשיג". במקרה זה, כסף. אם היכולת שלו מתבטאת בכך שהוא הצליח להוולד להורים עשירים ולא לבזבז את כל כספם על בירה, כנראה שהוא מוכשר. 3. אנשים גרים בקרוואנים, נכון. אתה צודק במאה אחוז. יש עוני בארץ. קטונתי מלהבין את הסיבות לו. אבל יש עוני בכל מקום, ובארץ המצב (יחסית) טוב. אדם לא ימות מרעב בארץ, וזו נקודת התחלה מספיק טובה, לדעתי. כמובן שלא יזיק להעלות את הרף, אבל זה יקח זמן. 4. לדעתי האישית, צריכים להגביל את הילודה בצורה מוחלטת - לחייב הוצאת רשיון מיוחד להורות. העולם היה נראה הרבה יותר טוב אם היו עושים כך. אבל מאחר ומרבית האנושות לא מסכימה איתי בנוגע לכך, מסיבות מובנות, עלי לומר כי זו אשמת האב שהחליט להביא ילדים לעולם למרות שאין ביכולתו לפרנס אותם. 5. למה בדיוק מגיע למסוממים שלא יודעים מתי די פרנסה מהמדינה? זה לא משנה כמה כסף יתנו להם, בכל מקרה הם יכניסו אותו לורידים בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבין - הוא לא אמר שיקנו סובארו 89, הוא אמר שהוא יפוצץ להם את המכוניות, וההגיון הוא הגיון בריא - הוא יפוצץ, והם יקנו עוד מכונית, ושוב יעברו 95% למדינה, ושוב יפוצצו, ושוב יקנה, וחוזר חלילה. הרי לך שיטה מצויינת להעברה איטית ונעימה של כספי העשירים ה&@$%#^% למדינה. כה לחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסגור את עניין המכונית: אינני מתווכח עם הטיעון שלך לגבי חוסר-הכדאיות הכלכלית שבפיצוץ מכוניות. יכול להיות שזה טיעון נכון. כמו שכבר ציינתי, אין בכוונתי לפוצץ באופן סיסטמטי כל רכב ששוויו יותר ממאה אלף דולר. פשוט ציינתי שרכב יוקרתי במדינה שששית מילדיה נמצאים מתחת לקו העוני הוא ניקור-עיניים מיותר, מבחיל וסר-טעם. בתור שכזה, באופן תיאורטי בלבד, הוא ראוי שיפוצצו אותו. ולמען הסר ספק: איני סבור שתצמח תועלת כלכלית כלשהו מפיצוץ הרכב, ולפחות בעתיד הנראה לעין אין בדעתי לנקוט צעדים מעשיים בנושא. אשר להגדרתך למילה כשרון: "להצליח להיוולד" לבנאדם עשיר זה כשרון? בחיאת רבאק צחי, מכבסת מילים שכזו אני לא זוכר מאז שי בזק. לפי ההגדרה הזו גאון מתמטי שנולד להורים עניים ומת בגיל 7 לפני שהצליח לעשות כסף מגאונותו, הוא פחות "מוכשר" מדביל מוחלט שנולד לאב עשיר ומבלה את כל ימיו בשינה וסביאה, ונהיגה במכוניות שוות-פיצוץ. אתה באמת עומד מאחורי ההגדרה הזאת? כמו כן, עם כל הכבוד, אני לא מסכים עם הגישה של "קטונתי". מה זאת אומרת קטונתי? מי לא קטון? אם נפטור כל בעיה חברתית, מורכבת ככל שתהיה, ב"קטונתי", ניתקע לנצח עם אנסים סדרתיים, אלימות במשפחה, פדופילים, גזענות ועוד רעות חולות. צריך לנבור במעמקי הדברים הללו ולעולם לא להפסיק לנסות להבינם, ולא להגיד קטונתי או "יקח זמן". כמה זמן? ממתי? עד מתי? המדינה קיימת כבר יותר מיובל, אנשים הספיקו לחיות ולמות פה מספיק בשביל שנפסיק להאשים את הזמן - צריך לתקן, כאן ועכשיו. אינני מסכים, כמובן, גם עם השקפותיך בנושא הילודה והנרקומנים, אבל נראה לי שזה כבר ויכוח נפרד בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלי לכישרון הייתה קצת הומוריסטית, מן הסתם. אבל עדיין - אני חושב שאם אב (או אם, כמובן) מצליח להתעשר, זכותו המלאה להוריש לילדיו סכום כסף משמעותי, אחרי שהמדינה תיקח את חלקה. וכן, זכותו של אותו אב להוריש את רכושו גם לילדיו הדבילים המוחלטים. "קטונתי", כן. אני לא מתיימר להבין הכל על הכל. ויקח זמן, כן. המדינה קיימת מעט יותר מיובל, והמין האנושי בכלל קיים אפילו קצת יותר מכך. אבל בהתחשב בעובדה שרק בדור או שניים האחרונים האנושות התחילה לגלות עניין כללי ברווחתם של "פשוטי העם" כמוני, כמוך, וכמו השישית הרועבת שהזכרת. ואכן, לאט ובטוח, מעלים את הרף - בתחומי הרפואה, הרווחה, ההשכלה וכל מה שבעצם משנה. לא ממש ראלי לצפות להגיע לאוטופיה אינסטנט, אתה לא חושב? לא ציפיתי שתסכים עם דעותי בנושא הילודה, מן הסתם. לרוב האנשים יש בעיה איתן, משום מה. אבל אשמח אם תסביר לי למה אתה חושב שהמדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמיצינו את נושא ההורשה - בוא נסכים שאיננו מסכימים, מאחר שאני לא רואה מהיכן ניתן להמשיך מכאן. כפי שכבר אמרתי, כיום מבחינה מעשית, אינני חושב שצריך לבטל לחלוטין את זכות ההורשה, אלא להטיל עליה נטל מס כבד מאוד. לעניין הזמן, ובכן, באמת אינני מבין מניין לקחת את הרעיון שרק בדור או שניים האחרונים החלה האנושות לגלות עניין בבעיות העניים? אינך חושב שאתה עושה עוול מסוים למחברי המניפסט הקומוניסטי, שכידוע כילו מלאכה נכבדה זו עוד במחצית המאה ה-19? כמובן אינני מזכיר תנועות רבות במהלך ההיסטוריה שלחמו למען זכויות העניים, אולם זאת אך מפאת קוצר היריעה, אולם די אם נזכיר את הכופרים בנצרות, בימי הביניים, שעיקר משנת "כפירתם" עסקה בסוציאליזם צרוף. אינני חושב שלדרוש קצת יותר צדק חברתי, תיקון פה ושם של עוולות המשטר והומניות תחת ניכור הם רצון ב"אוטופיה אינסטנט". סבא שלי ורבים מבני דורו כבר הספיקו להידרס תחת גלגלי המכונה, בשבילם כבר מאוחר מדי. בשבילנו לא. אשר לנרקומנים, בוא ותן לי להציע לך נקודת ראות חדשה על הנושא, ולצורך זה אבקשך, בכנות, לנסות ולזנוח, ולו לרגע-קט, את נקודת המבט הקיימת שלך על הנושא, זו שבאה לידי ביטוי במשפט כמו "למה המדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם". "הנרקומנים" אינה מיקשה אחת של אנשים בעלי נטיות עברייניות, טפיליות ואנוכיות, הנוטים לאלימות ומוכנים לבצע כל עבירה מסוכנת כדי להשיג את הסם ממנו הם שואבים הנאה מוחלטת. מן הסתם ישנם לא מעט כאלה, אבל הם אינם מלמדים על הכלל. בין המכונים "נרקומנים" מצויים בחורים שמוכרו לסמים ע"י סביבתם (משפחתם או חבריהם) עוד בגיל צעיר מאוד, לעתים לפני גיל 10, כמו כן מצויים שם אנשים ששיפוטם השכלי לוקה בחסר (מפגרים במידה זו או אחרת, חולי-נפש בדרגות שונות), אמהות הרות (לילדים שייולדו נרקומנים אף הם) ועוד כיו"ב אנשים אומללים ומוכי-גורל להחריד. אני אישית חש רחמים גדולים כלפי אנשים אלה, לא שנאה או תיעוב או פחד. זכותך המלאה להרגיש אחרת ממני כלפיהם ולצורך הויכוח אכן אצא מתוך הנחה שאתה שונא את כולם, מתעב אותם עד בלי די והיית מוכן לשלח את כולם לשאול-תחתיות לו הדבר בידך. עדיין, האנשים הללו מהווים פצצת-זמן חברתית: הם פורצים לבתי ולכלי-רכב, גונבים, מכייסים, שודדים זקנים ומבצעים שלל פשעים אלימים, וכל זאת כדי לשלם את מחיריהם האסטרונומיים של הסמים, אליהם הם מכורים. שים לב: מכורים. לא משנה כרגע איך הגיעו למצב הזה, כרגע הם פשוט מכורים, ולא חשוב מה - הם חייבים להשיג את הסם, בדיוק כפי שאתה חייב היית להשיג ככר-לחם שמתנוצצת מול עיניך במאפייה, אחרי שלא אכלת 3 ימים. ובכן, האנשים הללו פוגעים בי ובך במעשיהם הפליליים, וכמובן פוגעים במשפחתם, חבריהם ומכריהם, שלא לדבר על ילדיהם, שתסכים איתי שהם חפים מכל פשע וגם להם עצמם החיים שווים פחות מקליפת השום. מה עושים איתם, צחי? בהנחה שהפלאפון של השטן לא זמין כרגע, ואי-אפשר לשגר אותם לשאול בדואר-אקספרס? כולאים אותם? ניסו את זה, וזה לא בדיוק עובד. אז הנה ההצעה שלי, שאם תחשוב עליה בראש נקי ובלי דעות קדומות, אני בטוח שתמצא בה הגיון: לנרקומנים מועדים, שרופא מוסמך ומומחה להתמכרויות אישר שהם אכן כאלה, תוצא "תעודת נרקומן" ע"י המדינה, שתקנה להם את הזכות להיכנס לתחנות-טיפול, שם יקבלו הזרקה של מנה מידי אחות מוסמכת, תמורת תשלום סמלי, נניח 10 ש"ח. כמובן שכל צורה אחרת של סחר בסמים קשים תמשיך להיות בלתי-חוקית. כך אתה משיג לא רק שתי ציפורים, אלא את כל הלהקה - אתה שובר לסוחרים את השוק, שכן מי יקנה מהם מנה ב-150 ש"ח כשאפשר להשיג ב-10? וחוץ מזה אתה מנטרל את כל עבירות הרכוש הנלוות לסמים שפירטתי לעיל, ולסיום - אתה מפסיק לעשות מהאנשים האומללים האלה עבריינים פליליים רק מפני שהם לא יכולים להשתלט על דחף שגם אתה, לו חלילה היית מכור לסם, לא היית מצליח להשתלט עליו. ולסיום, עלי להבהיר כי הרעיון דלעיל אינו פרי הגותי האישית אלא מיושם בהצלחה מזה חודשים מספר באמסטרדם וברוטרדם שבהולנד. הוי אמסטרדם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך. אנחנו דווקא כן מסכימים בנושא הירושה. הויכוח הוא בקשר לכמות - אתה טוען שיש לקחת לעשירים את כל מה שיש להם, כדי שהם יפסיקו להיות עשירים, ואני טוען שיש לקחת לעשירים חלק ממה שיש להם, כדי שהם יהיו עשירים פחות. בנושא הנרקומנים - שוב, קטונתי... אין לי מושג איפה ולמה השיטה עובדת. לדעתי האישית, סמים לא צריכים להיות אסורים בחוק בכלל (לא יותר מאלכוהול, למשל. נאמר - רק מגיל 18 ומעלה). אם אדם מספיק נחוש בדעתו לטגן לעצמו את המוח, שיבושם לו. אני עושה את זה עם מוניטורים, מיקרוגלים ופלאפונים, שהוא יעשה את זה ביעילות קצת יותר גבוהה. אבל מאחר ועושה רושם שרוב האנשים מסרבים לקחת אחריות על מעשיהם, ומאשימים את החברה כולה על כל פאשלה שהם עושים (להוציא מן הכלל ילדים, כמובן. אבל כבר ראינו שלדעתי לא צריכים להרשות לכל אחד ליצר כאלה רק כי בא לו), נראה שאנחנו חייבים בכל זאת לאסור על אנשים לפגוע בעצמם - ע"י הכנסתם למוסדות גמילה בכפיה, אם אפשר, או בשיטה שתארת, אם היא תתברר כיותר יעילה. בכל מקרה - אני מקווה שלשנינו ברור שאסור לתת להם כסף בידיים. אולי לספק להם מינון קבוע של סם, בתוספת לתלושי מזון, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגירסה שלך, לפיה אנו חיים על פלנטה שמשאביה מוגבלים, מצודדת אבל לא כל כך נכונה. הכל תלוי במשאב. יערות הגשם הם משאב מוגבל. מחשבים - כנראה שלא. מספרם הולך ועולה, משום שחומרי הגלם (ביסודו של דבר - קצת חול וקצת נפט ונחושת) נמצאים בכמויות גדולות מאד ביחס לצריכתם על ידי תעשיית המחשבים. אני מסכים שאנו צריכים לפקח על השיוויוניות בגישה למשאבים המוגבלים (ובמיוחד לשימורם ולא לחלוקתם). אין סיבה לנצל את הכל באופן שיוויוני. בקשר להצהרה שלך שאתה מעוניין לבצע פשע, אם תדע שאתה לא תיתפס, היא מעניינת הרבה יותר, אולי את המשטרה. אני למשל לא מפוצץ את מכוניותיהם של אנשים שאני מתנגד להם פוליטית כי גם החוק וגם המוסר מפריעים לי. לא כל כך הסיכוי שמא אתפס. ודבר אחרון: לשיטתך - גם מכוניות הם משאב מוגבל. למה לפוצץ? עדיף לגנוב, כי פעם תיגמרנה המכוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא ירדת לסוף דעתי. כוונתי היתה שאנו חיים בעולם שבו המשאבים בכל רגע נתון מוגבלים. הכוונה היא שלא כל אדם יכול לנצל את המשאבים שברשותו להפקת חומרי-גלם נוספים ללא הגבלה וחוזר חלילה. גם את כמות היערות בעולם ניתן להגדיל, אם כי לא באותה מתכונת של היום, אולם הכל פונקציה של מאמץ שמושקע. בסופו של יום, יש מספר מוגבל של משאבים שמתחלקים באופן מסוים בין כל בני-האדם שמאכלסים את העולם. אין זה משנה שהמטוטלת נעה לאן ולכאן במהלך ההיסטוריה, אלא שכרגע יובל רבינוביץ ואסף דרעי נהנים מהרבה יותר משאבים מאשר שני אזרחי בומביי שחולקים ברז-רחצה ציבורי. כמובן אין ברצוני להלאים את כל משאבי העולם ולחלקם מחדש באופן שווה ומדויק. אינני סבור שזה אפשרי או אף שיש בזה טעם. השאיפה שלי היא מאוד פשוטה: להביא לידי חלוקה צודקת מעט יותר של המשאבים מכאן ואילך. זה לא אומר שאנשים לא יוכלו להתעשר, אלא שהם יוכלו להתעשר קצת פחות, ויחוייבו לחלוק מעט יותר. כמו שכתבתי בתגובה לצחי, לעיל, הייתי מפוצץ את המכונית של הבוס שלו לא מתוך מחלוקת אידיאולוגית, אלא מתוך אינסטינקט בריא וטעם טוב. טעות בידך - את המשטרה, לפחות במדינות דמוקרטיות, צריכים לעניין פשעים שמתבצעים בפועל ולא כאלו שבפוטנציה. למרבה הצער כיום לא מעניינים אותה לא אלה ולא אלה. מידת המוסריות או חוסר המוסריות שלי, כמפוצץ תיאורטי, לעומת זו של הנאד הנפוח שנוהג במכונית הנ"ל, היא עניין לויכוח אחר שגם בו אני מניח שנהיה חלוקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |