בתשובה לדובי קננגיסר, 01/08/02 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דווקא לא שמעתי מעודי כי לפי אילו שהן תאוריות טעות נהיית חלק מהטקסט. אשמח אם תפנה אותי במדויק. הסכנה הנשקפת כאן לדעתי אינה רק לשיר כי אם גם לדיון עליו. אם המקור זוכה להררי פרשנות ואם טעות מקרית זוכה להררי פרשנות הרי או שדין טעות כדין מקור או שדין פרשנות על טעות כדין פרשנות על מקור. מכאן או ששירה היא בדיחה כי הנה כל חירבון שגוי קיבלת התייחסות או שהפרשנות היא בדיחה - היא עוסקת בכל דבר. אז נתחיל דווקא בסכנה לשיר: האם מעמדו יורד משום שלא ניתן להבדילו מטעויות? אז קודם כל הטעות הופיע בתוך השיר ולכן זכו ל"גיבוי" וזו רק מילה מול טקסט שלם. אם הטעות הייתה מופיע בנפרד, כלומר היה טקסט שהוא טעות ומתחזה להיות שיר, אז די סביר שהיו עולים על זה ולמעשה היו דעות כאלו על שירים כאן במדור. מכאן שלא נראה לי כי חלה ירידה בערכה של שירה בכלל בשל חוסר היכולת להבדיל אותה כאן מטעות. שאלה אחרת יכולה להיות על השיר הזה ספציפית: מה ערכו לאור העובדה שטעות בו נראית טבעית, או ליתר דיוק, מהי מידת דייקנותו וייחודו? אופיו של השיר הזה מאפשר טעות כזו ממש במקרה. בשיר אחר זה לא היה נכנס, נניח אצל אלתרמן. לגבי הפרשנות, כלומר, אם פרשנות לטעות אפשרית מה זה אומר על פרשנות למקור? הרי לכאורה ערכה נפגם, אם על כל טעות אפשר לגבב פרשנויות. כאן זה כבר תלוי גם במפרש ובפרשנותו. קודם לא יוחס משקל רב לטעות. אמרו שזה גמגום. אם זה לא היה לא היה קורה כלום. לא נהפכו עולמות על קוצה של מילה אלא יוחס לה משקל המתאים לגודלה וזה לא מעלה ולא מוריד. שנית לי אישית נראה שגם הפרשנות הזו אינה קבילה ולא הייתי נוקט בה גם אם זה נכון ומקורי. אדם שמגמגם לא מגמגם רק במילה אחת מתוך טקסט שלם ובתור מגמגם רציני לשעבר שעדיין מתמודד עם שאריות הבעיה אני גם יכול לכם שככה לא מגמגמים. לא חוזרים על מילה אחת שלמה ודי. זו פרוצדורה שלמה: זה בעיקר באותיות ראשונות, ויש לזה "הדים" על כל המשפט, ובדרך כלל לא חוזרים על מילים אלא נתקעים במילים ואז רק חוזרים עליהן, בקיצור, זו תורה שלמה. אם משהו כאן נפגם בכל זאת זה אולי טיבה של אותה פרשנות המחפשת נואשות משהו "אותנטי" ביצירה. איזו התאמה בין הדובר לדיבורו. חיפוש כזה הוא כמובן חיובי ונחוץ להשגת שלמות וטבעיות במבע הלשוני כי הרי לכל מבע יש דובר אולם עדיין צריך לחפש משהו יותר בסיסי ומוצק מאשר אותם קשקושי בית הספר בסגנון "השורות שבורות כי הדובר מתרגש וכי דיבורו טבעי" כאילו אין דיבור טבעי בשורות לא שבורות. לסיום אומר כי לומר שהפרשנות היא חסרת ביסוס כי היא משווה טעות למקור, זו טעות ונשווה פשוט ללוגיקה. גם טיעון תקף יניב מסקנת שקר כאשר הנחותיו שגויות. זה בדיוק מה שנעשה כאן: ניתנו הנחות שגויות אז גם יצאה מסקנה שגויה, אבל זה לא אומר דבר על צורת ההסקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר לך מה הצרה שלי - בתור בן-אדם שבאופן מוצהר אין לו מושג מהחיים שלו בשירה, אני מתקשה בימינו לנחש מה טעות ומה לא. בו ניקח דוגמא: הטקסט ששלח לי ליכטש לא רק כלל שגיאות, אלא שחלק מהמילים (אלו השגויות, יש להניח) היו באדום. אני, בור שכמותי, הייתי בטוח שהצבע הוא חלק מהשיר, ולכן העברתי אותו אל הגרסא המקורית של השיר. אחרי שראה את הפרסום הזדעק ליכטש לתקן את הטעות, ובמהרה השחרתי את כל המילים. אז תגיד לי, במצב שבו כל טקסט יכול להיות שירה, איך אפשר לדעת מה הטעות? אם מותרלחבר מילים, איך אני יכול לדעת כשבסך הכל נשמט רווח במהלך השיר? אי אפשר לדעת. כמה שירים שקראת והשקעת זמן בפרשנותם לא היו אלא שגיאת דפוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, המון זמן שאני אומרת אותו דבר על נוסחאות מתמטיות. בוא נחשוב רגע על תקשורת ולא על אמנות. אם אתה מדבר בסלולרי, והקו משובש, ולא שומעים את כל המילים שאומר הצד השני - אולי כבר כדאי לערבל את קולו ולגמור עם זה? כמה שיחות טלפון שלך לא היו אלא אי הבנה? ("איפה אתה?" "מה?" "איפה אתה?" "בבית" "להתקשר אליך הביתה?" "כן" "אה רגע, בעצם זה מה שעשיתי עכשיו"). ואני שואלת, בשביל מה כל זה, מה הטעם ומה התכלית? ולא מוצאת תשובה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: ביום שבו תדברי עם מישהו בטלפון, והוא יגיד לך "מה אמרת? לא הבנתי", ואת תעני לו "לא משנה, מה שנראה לך שאמרתי - זה בסדר מבחינתי" - אז נוכל לקיים את האנלוגיה הזאת. בינתיים, אנשים שמדברים בטלפון חושבים שיש משמעות אחת ברורה למה שהם אומרים, ואם מישהו מפרש אותם לא נכון, הם מנסים לתקן אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סוחב שבב רציני על הכתף מאותה משוררת (או משורר?) שהצהירו פה שהכל פתוח לפרשנויות, מה? אז זו ממש לא נראית כמו גישה קונצזואלית שתזכה להגנה מצד קוראים וכותבים באשר הם. עובדה שאנשים כן טורחים לנפק טקסטים, וגם לקרוא אותם. באשר לשוני הנרחב של הפרשנויות מאדם לאדם - בדיוק בגלל זה מדובר ביצירה אמנותית. וכן, יש פה טווח רחב למדי, אבל לטעמי זה דווקא שדה יפה עם פרחים, ולא שטח הפקר עם מוקשי צד. אם אתה לא נהנה מהנוף, חבל - אבל. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נעשה מצחיק מרגע לרגע. תראה, מה שקרה זה דבר כזה. תומר שלח לי את השיר להגהת ניקוד. אני סימנתי את המילים המתוקנות באדום כדי שיוכל לדעת בדיוק איפה תיקנתי ולבדוק בעצמו אם הוא רוצה. כשהטקסט הגיע משום מה כל האותיות שבראש שורה היו חצי מחוקות (זה קורה בוורד מדי פעם, עוד לא הבנתי למה) ולכן לא ידעתי לבטח מהו הניקוד ב-ש' של "שבו" ולכן העתקתי אותה שוב בסוגריים עם ניקוד מלא. תומר כנראה היה כל כך עייף ולא שם לב ופשוט שלח את השיר אליך כפי שהוא: עם המילה בסוגריים ועם המילים באדום. זה כל הסיפור. את האדום הוא ראה אבל לגבי הסוגריים הוא כנראה חשב שזה במקור כך. לכן כל הבלגן. די משעשע בעצם. לגבי איך אפשר לדעת, אי אפשר באמת, אבל לא נראה לי שעסקתי אי פעם בשיר שהכיל טעויות דפוס. אף שהכול יכול להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. בטח היה דלוק אצלכם ''עקוב אחר שינויים''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |