בתשובה לערן בילינסקי, 01/07/02 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל ערן, בישראל, פרט לשתיים וחצי מערכות בחירות, ההצבעה היא רשימתית בלבד. אני לא יכולתי, ב-92', להצביע לרבין ולא לפרס, או לפואד ולא לבורג, כמו שלא יכולתי להצביע לשמיר ולא לשרון, או למיקי איתן ולא ללימור לבנת, או לשולמית אלוני ולא לשריד או לרובינשטיין ולא לרן כהן. אז איך כל הרעיון שלך של פוליטיקה שחוצה מפלגות משתלב עם ההצבעה הרשימתית בישראל? איזו משמעות יש למפלגות אם החלק הכי חשוב של הפוליטיקה - אפילו לפוליטיקאים! - אינו בא לידי ביטוי אפילו בצורה סמויה בבחירות? למה הבדלנים של העבודה משתפים פעולה עם המשתלבים שלה? ושאלת מיליון הדולר - למה אי אפשר לארגן את הימין-שמאל על הציר של בדלנות-השתלבות? מה, הבוחרים לא יבינו? בשביל מה כל הסיפור הזה, אם יש לנו ציר הרבה יותר רלוונטי של דיכוטומיה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, החלוקה המפלגתית, האידאולוגית-מוצהרת, לימין ושמאל לא היתה פרי של החלטה ותכנון מסודרים, אלא התפתחות היסטורית. אם היא אכן לא מתיישבת עם החלוקה האידאולוגית-פוליטית, האמיתית יותר (כפי שערן ואני חושבים), זה אכן מקשה מאוד להצביע בבחירות. באסה לנו. אחד הדברים שהתיאוריה שלנו מחויבת לו, הוא להסביר למה הפוליטיקאים מעדיפים לדבר במונחים אידאולוגיים אחרים מאלו שהם מאמינים בהם. אנחנו עושים זאת, במידה כזו או אחרת של הצלחה (אני עצמי לא תמיד לגמרי מרוצה מההסברים) - לרוב זה בעצם וריאציות יפות לקביעה הלא יפה "הציבור מטומטם" (כולל האנשים האינטלגנטיים ביותר). מכל מקום, אם זה בכלל נכון (שהפוליטיקאים מעדיפים לדבר במונחים אידאולוגיים אחרים מאלו שהם מאמינים בהם), אז דווקא קל להסביר איך זה שהמפלגות הן "מעורבבות". כי פוליטיקאי נתון בזמן נתון יכול להגיע למסקנה שהוא יצליח יותר לקדם את מטרותיו במפלגה כזו ולא אחרת. לפעמים זה זיהוי של פוטנציאל אלקטורלי: כך, עפ"י טענתו של ערן, זיהה רחבעם זאבי פונטנציאל אלקטורלי בקרב תומכי כהנא, ופעל לנצל את הנישה. זה, אולי, גם מה שהביא את יוסי שריד לרצ. בקרב מפלגות גדולות, אני רואה שתי סיבות אפשריות לערבוב: האחת היא שפוליטיקאי אינו נולד עם כל הידע שאני וערן מייחסים לו. עשרות פעמים כבר שאלו באייל את ערן, בנוסחים שונים, מתי נהיה פוליטיקאי פוליטיקאי. התשובה שלי הוא שזה כנראה קורה בהדרגה. ואני מוסיף ומשער שבמקרים רבים, פרח-פוליטיקה מתחיל להיות מעורב פוליטית ומפלגתית לפני שהוא מבין את הפוליטיקה האמיתית, ואז הוא בוחר מפלגה לפי האידאולוגיה המוצהרת, "העממית" (או פשוט בעקבות ההורים, אם אלו היו פוליטיקאים). כאשר הוא עומד על דעתו, הוא כבר נמצא במפלגה, וזו כבר ממילא מעורבבת; למה שיעזוב? כמובן שכאשר פוליטיקאי כבר מזוהה כשייך למפלגה ולקו אידאולוגי מסוים, הוא לא יכול בקלות להחליף צד (בין ימין ושמאל), אפילו אם הוא מזהה בכך תועלת למטרתו האמיתית, שהרי אז הציבור ישלח אותו לכל הרוחות כחסר חוט שדרה אידאולוגי. הסיבה השניה, והיותר מעניינת, היא שלעתים יהיה חשוב לפוליטיקאי (במיוחד פוליטיקאי דומיננטי) להכנס לאותה מפלגה שיש בה כבר מישהו (דומיננטי גם הוא) עם מטרות הפוכות, פשוט כדי לחתור תחתיו. במילים אחרות, שאלת "למה הבדלנים של העבודה משתפים פעולה עם המשתלבים שלה?". ואני עונה, מי אמר שהם משתפים פעולה? לא צריך אפילו להיות חסיד של תיאוריות מתחת-פני-השטח כדי לחשוד שלא תמיד שוררת אידיליה בין חברי אותה מפלגה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נקבל את הטענה שלך, הרי שבישראל, בגלל השיטה האולטרה-יחסית, הרבה יותר נוח להקים מפלגה חדשה ולהצליח איתה. לפיכך, הייתי מצפה שיווצרו ארבע מפלגות עיקריות בישראל: שמאל-בדלני, שמאל-משתלב, ימין-בדלני וימין-משתלב. הפוליטיקאים ידעו על ההפרדה בדלני-משתלב, והציבור (המטומטם) ידע רק שיש שתי מפלגות ימין ושתי מפלגות שמאל. מדוע אין זה באינטרס של אנשי המפלגות הללו לנסות להשיג קולות ככה? ויותר מזה, גם אם נניח שהציבור הוא מטומטם, מדוע אנשי הפלגים השונים אינם מאמינים שהם יוכלו לגרור יותר קולות אם יחשפו את הנושאים האמיתיים? למשל, אם אני שמאל-משתלב, ואני מאמין שהציבור בשמאל הישראלי ייטה יותר לקבל עמדות משתלבות לעומת בדלניות, אני יכול לפרוש מהמפלגה שלי, ולחשוף בפני הציבור את הפוליטיקה האמיתית - לעשות "אאוטינג" לגישה הבדלנית, ולהציג את עצמי ואת חברי כאלטרנטיבה השמאלנית ה"אמיתית" (כי הרי אמרנו שאין שמאל וימין, זה הכל מניפולציה כדי להשיג קולות), ולגרוף יותר קולות מהמצביעים בעלי התאבון השמאלני. האם אנחנו חושבים שהציבור הוא עד כדי כך מטומטם שאפילו כשנציג לו את שתי האופציות הוא לא יצליח לבחור ביניהן? ואם אנחנו לא חושבים ככה - למה לא קם הפוליטיקאי שינצל את העדיפות שיש לעמדה שלו בקרב הציבור "שלו"? עוד שאלה: למה הפוליטיקאים מאפשרים לאנשים שלא מה"זרם" שלהם להכנס בכלל למפלגה שלהם? אני מדבר כאן בעיקר על מפלגות קטנות - הרי לראשי רצ, למשל, לא הייתה כל בעיה לשלוט בזהות מנהיגי המפלגה (פרט ל-96', אז היו פריימריז במרצ) - מדוע הם אפשרו לאדם מזרם שונה (בדלן) להכנס למפלגה שלהם? למה שיאפשרו בכלל חתירה כזו? הרי הפוליטיקאים לא מטומטמים כמו הציבור, לא? הבדלנים של העבודה משתפים פעולה עם משתלבי העבודה מעצם העובדה שאם, נניח, יש חלוקה של 50-50 ברשימה בין שני הזרמים, הרי שכל זרם מקבל רק חצי קול על כל קול שמקבלת המפלגה בבחירות. אם אחד הזרמים, כפי שניתן לצפות, יכול להרוויח יותר בפני עצמו - יש לו אינטרס *מוחלט* לצאת ולהקים מפלגה שבה יהיו לו 100% מהנציגים, לעשות אאוטינג לעמדות של שני הזרמים, ולזכות בהצלחה אלקטורלית גדולה יותר. בקיצור, מה שאני שואל זה למה לעשות עבור הציבור חלוקה לימין ושמאל זה יותר קל מאשר לעשות עבורו חלוקה למשתלבים-בדלנים, כשאנחנו יוצאים מתוך הנחה שלאחד מהזרמים הללו סביר להניח תהיה תמיכה גדולה יותר בקרב הציבור, ולכן יש לו אינטרס בחשיפת המימד הפוליטי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהיה כבר אאוטינג לחלוקה הזאת: גדר ההפרדה. אני אישית לא חושב שגדר ההפרדה היא סוגיה שמגדירה את החלוקה בדלנות-השתלבות, וכנראה שגם הפוליטיקאים לא חושבים כך: לא הייתה התאמה טובה לחלוקה המקובלת (מקובלת זה מושג יחסי). בכל אופן, גם אם תהיה חלוקה כזו, אין שום מניעה שבדלנים יסתובבו במפלגות משתלבות, על פי אותם שיקולים שהזכיר ניר. ----- אני בטוח שנורא תתרגשו לשמוע שמתגלגלת אצלי בראש מתקפה כוללת על תורת בלבן (דווקא לא מכיוון החלוקה ימין-שמאל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם כל כל כך לעשות אאוטינג למחלוקת האמיתית. היא די מורכבת. אני וערן מנסים לעשות זאת כבר הרבה זמן באתר הכי אינטלקטואלי בעברית, ובינתיים בעיקר נחשבים למטורפים (או, במקרה הטוב, לתינוקות שנשבו). כמובן, יכול להיות שזה בגלל שהתיאוריה שלנו היא טירוף במיץ עגבניות. לפוליטיקאי יש יתרון עלינו, בכך שהוא יכול לומר "אני הייתי בפנים, אני יודע על מה אני מדבר". מצד שני, הוא במלכוד: אם הוא פוליטיקאי שכבר עשה דברים (ורק אז תהיה לו אמינות), אז הוא יאלץ להודות שהוא שיקר ועשה כל מיני מניפולציות שערן ואני מייחסים לפוליטיקאים, ונחשבות בדרך-כלל לבלתי לגיטימיות במידה שמצדיקה גלגול מכל המדרגות. פוליטיקאי יכול, לחילופין, להתחיל לדבר במונחים של בדלנות או השתלבות כרעיון חדש, מבלי לטעון שזה מה שקרה עד כה ממילא. הסיבה שזה אולי קשה יותר ממונחים של שמאל-ימין היא די ברורה: החלוקה שמאל-ימין היא כבר מקובעת ביותר, וכמעט כל חיה פוליטית מיד תבחן איפה בכל זאת מה שמציע הפוליטיקאי הזה מתאים לרצונות הימניים או השמאליים שלה. עיין תגובות רבות של דב אנשלוביץ לערן. מה שיקשה עוד יותר הוא, שלכל אחת משתי הגישות יש צדדים קוסמים, אבל גם צדדים פחות קוסמים. המשתלבים צריכים למכור הרבה יותר חיכוך עם ערבים ביומיום, וויתור על תחושת הבטחון שבהרתעה (נשק גרעיני). הבדלנים צריכים למכור אכילת חרב לנצח. לשתי הגישות יהיה די קשה לנצח בקרב השיווקי את הגישות המסורתיות של ימין ושמאל, שכמעט כל אדם כבר אוהד בליבו אחת מהן (או תערובת כלשהי שלהן), וזו נראית לו הטוב שבעולמות האפשריים. באשר לשאלת המפלגות הקטנות ולמה הן מאפשרות "סוסים טרויאניים": לא טענתי שרצ היתה מפלגה של משתלבים ויוסי שריד הוא בדלני. ע"ב (גם הפרופסור וגם האייל) טוענים ששריד הוא משתלב דווקא, ואני לא יודע מה הם אומרים על שולמית אלוני, אם בכלל. באופן כללי, אם אתה מנהיג מפלגה קטנה, ומישהו רוצה להצטרף אליך, והוא מציג בתקשורת את כל העמדות הנכונות - איך בדיוק תחסום אותו מבלי להצטייר רע? מן הסתם יש טריקים נבזיים שאפשר לנסות, אבל זה בוודאי לא פשוט. לאחר שאמרתי כל זאת, אני מודה שהשאלה הכללית הזו, למה הפוליטיקה הסמויה מהעין נשארת כזו, מציקה לי יותר מכל היבט אחר בתיאוריה. איפה הוא אותו פוליטיקאי יחיד, שיום אחד זה בכל זאת יהיה לו כדאי להתחיל לספר דברים? או שסתם יפרוש לגמלאות ויבוא לו לפרוק את אשר על ליבו, או שירצה להתנקם ביריבים, או שיהפוך סנילי ויפטפט בלי שליטה? ואם לא פוליטיקאי, אז (בנסיבות דומות) עיתונאי שיודע מה קורה, או בעל של פוליטיקאית שהיא חלקה איתו את רזי המקצוע? לכל הפחות, אני חושד שאולי מספר הפוליטיקאים "האמיתיים", לשיטתנו, הוא לא גדול - אולי רק סדר גודל של עשרה בכל זמן נתון? שאר הח"כים אולי יודעים לעשות מניפולציות כאלה ואחרות, אבל הם אולי לא מודעים ל- Grand scheme. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, בעצם יש עוד הסבר, אולי יותר חשוב: לפעמים חשיפת הפוליטיקה האמיתית פוגעת במטרות שלה, גם בלי קשר לדעת הקהל המקומית. שתי דוגמאות בולטות הן: מדיניות העמימות הגרעינית (שהיתה, אני מניח, תנאי להמשך ההתחמשות הגרעינית, מבחינת הסכמת המעצמות); ובאופן כללי, ה"איסור" המובן מאליו לחשוף לפני משא ומתן את היעד האמיתי שאתה שואף אליו (או את קו הנסיגה האחרון שאתה מוכן לו). ההסבר הזה עובד בערבון מוגבל: אחת ההנחות שלנו היא שהפוליטיקאים בצד השני (ובכל יתר הצדדים) יודעים מי עומד מולם ומה הוא רוצה; לכן לא ברור מה אתה מסתיר מהם כאן. אבל יש חשיבות לדעת הקהל - אצלם! לפעמים אתה מאוד לא תרצה לתת תחמושת לאופוזיציה שלהם. שוב, עניין הגרעין והעמימות הוא דוגמה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זה לא מסביר את השתיקה של אלו שמתנגדים לעמימות הגרעינית. וזה גם עוסק רק בתחום אחד - יש הרי עוד תחומים שאפשר לחשוף, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שתי שאלות נפרדות: האחת, למה לא לחשוף משהו אחד (מה עמד מאחורי הסכם אוסלו, נניח), והשניה, למה לא להוציא מהארון את כל החלוקה בדלנים-משתלבים. ניסיתי לענות, כמיטב יכולתי (הדלה בהחלט) על השאלה השניה. על השאלה הראשונה יש לי תשובה כללית - קשה מאוד, נראה לי, "להגיד את האמת" בנושא אחד בלי לחשוף את החלוקה כולה - אחרת זה נראה מאוד קלוש, והתהיות שעולות לכל אדם בראש מיד יבטלו כל אפשרות להאמין להסבר. יותר ספציפית, אני לא בטוח שיש רבים שמתנגדים לעמימות הגרעינית *עכשיו*. המשתלבים ירצו לוותר על הנשק הגרעיני *בטווח הרחוק*, כחלק מהסדר כולל עם העולם הערבי. הנשק הגרעיני נחוץ אפילו, כדי שנוכל להראות ויתור (בתמורה, למשל, לכך שההסדר יכלול שליטה ישראלית על חלק ניכר מגבולות 681. ואם החשיפה המוקדמת לא תביא לפירוק כפוי של הנשק הגעיני של ישראל, היא עלולה לעודד האצה של מירוץ החימוש הגרעיני במזה"ת, וזה כמובן ההיפך ממה שרוצים המשתלבים. 1 למי שתוהה על הביטוי, תגובה 56836 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |