בתשובה ליוני לזרסון, 22/07/02 12:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה הקושרת בין אלימות פוליטית (קרי, טרור) לבין מצוקה כלכלית היא טענה ותיקה, אבל שגויה, ובזה כבר דנתי במאמרי "מלחמה נגד האיסלאם" מאוקטובר 2001. אבל גם אם נצא מתוך הנחה שזו טענה מוצדקת, יש לשכלל אותה ולומר שמצב כלכלי קשה לכשעצמו אינו מביא לטרור, אלא מצבם הכלכלי של מחוללי הטרור בהשוואה לאלה הסובבים אותם. כלומר, יש להתייחס למצבם הכלכלי של המוסלמים באירופה לא במונחים מוחלטים אלא בהשוואה למצבם הכלכלי של האירופאים הנוצרים, הלבנים. ובמלים אחרות, המוסלמי האירופאי, המהגר או בן המהגרים, רואה סביבו חברת שפע עשירה הטובלת בכסף ובמותרות, בשעה שהוא דחוק אי שם בשולי החברה, נידון לחיי נצח של עבודות דחק בבניין, בחקלאות, בניקיון וכו'. מנקודת המבט הזו המוסלמי האירופאי זועם הרבה יותר מהניגרי או הסודני הממוצע, מזה הרעב, שכל חייו הם חיי מצוקה ודלות בלתי נתפסים, אבל מעולם לא ראה שפע מהו. שוב ושוב אני נדרש לדוגמה של אפריקה: עשרות מיליוני אנשים חיים בעצם הימים האלה באפריקה בתנאי עוני שלעומתם מחנה הפליטים נוסיראת בעזה נראה כבוורלי-הילס. מיליונים מתוכם מתים כל שנה מאיידס ומרעב (ומאלף מחלות אחרות), ובכל זאת אפריקה כמעט ולא מייצרת אלימות חיצונית המופנית כלפי מדינות לא-אפריקניות. מדוע לא רואים טרור אפריקני? התשובה היא שאת שורשי הטרור יש לחפש בקרקע הדתית-רוחנית של האיסלאם ולא בקרקע החומרית-כלכלית של מצוקת העני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. חלק נכבד מאותם אפריקאים הם אכן מוסלמים, למיטב ידיעתי, ועל כן יונקים מאותה קרקע דתית-רוחנית. ב. אלימות חיצונית כמו ההתקפה על התאומים היא כל-כך נדירה, עד כמה שאני זוכר, כך שנראה לי שהיא חסרת כל משמעות סטטיסטית או יכולה לשמש להיסק כלשהו. רוב האלימות הטרוריסטית (ע''פ הגדרתו של הפרא האלקטרוני למשל), כמו שאני רואה, היא או דומסטית (שבה אפריקה עשירה למדי) או בין מדינות שכנות (הודו-פקיסטן, ישראל-לבנון וכו'), אבל אתה מוזמן לתקן אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, את מה שאמרת על המוסלמים האירופאים, אפשר לומר גם על ערביי ישראל, ובכל זאת - הם לא אלו שמתאבדים בפיגועים. ולגבי המוסלמים האירופאים - להם יש תקווה להצלחה. הם נמצאים במדינה שבה יש להם שיוויון הזדמנויות לפי החוק. יכול להיות שאפילו יש להם כבר כמה וכמה חברים ש''עשו את זה'' ולכן יש להם למה לשאוף. גם אם המגזר המוסלמי מרגיש מקופח, ההזדמנות להצליח קיימת. תחת כיבוש אין שיוויון הזדמנויות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |