|
||||
|
||||
לפני זמן לא רב גיליתי שכמה ספרים לאחר הספר הנוכחי, אני לא זוכר על מה, בעצם, היה אותו "ספר נוכחי". לפעמים אני בכלל לא זוכר שהוא היה. ביום בו באמצע קריאת ספר הגעתי למסקנה שהדבר הקטן שמציק לי כל הזמן בספר הזה הוא העובדה שכבר קראתי אותו פעם, החלטתי שעד כאן, ומאז (לפני שנתיים וחצי בערך) אני מנהל רישום מדויק של הספרים שאני קורא, תאריכי הקריאה, ואם אני לא מתעצל, אז גם תקצירים שאני רושם לעצמי, ציטוטים נבחרים, רשמים לגבי הספר, וכו'. הבוקר מהמשרד לא יכולתי לפרסם כאן את רשימת הספרים שקראתי השנה, פשוט כי לא זכרתי (כמעט) אף אחד מהם. עכשיו אני בבית, אז הנה הרשימה (הקצרה יחסית - שנה עסוקה): 1. The Mauritius Command / Patrick O’Brian (The Aubrey/Maturin series, vol. IV) קרבות הים, המהווים חלק נכבד בסדרה זו, משעממים אותי בד"כ; אבל כל השאר ממש מרתק. כתבתי על שני הספרים הראשונים בסדרה בדף הבית שלי:ספר מצוין, למרות שהסוף היה די אנטי-קלמקס מבחינתי. 3. מנחם מנדל / שלום עליכם ("כתבים", כרך ב'). (תרגום: אריה אהרוני). שני ספרים בכרך אחד, למעשה: "מנחם מנדל" ו"מנחם מנדל בוארשה". משעשע מאוד, אם כי הכתיבה של שלום עליכם מתחילה לחזור על עצמה בעיני, וההומור לא ממש מדבר אלי. ועדיין, יש משהו מהנה בקריאה על התקופה, זווית הראיה היהודית, וכו'. שני פרטים מעניינים מהספר "מנחם מנדל בוארשה": ראשית, הציטוט "בינתיים אני משליך החוצה את אחותך המשומדת. ואם תאמר שאין לך אחות? לך לך והצטדק!" – האם זהו מקור הביטוי "לך תוכיח שאין לך אחות"? שנית, במקום אחר מציע מנדל פתרון לרוסים לבעיית היהודים – לשלם לכל היהודים 100 רובל כדי שיעזבו מרצונם. "היכן יקחו [...] קרונות-רכבת [...] לארוז ולהעביר בלא עין-הרע שישה מליון איש" – מצמרר בדיעבד. 4. The Tailor of Panama / John le Carré. לה-קארה צריך להתמקד בריגול ולוותר על הניסיון לכתוב קומדיות.5. קָלֶה בְּלוּמקוִיסט וראסמוּס / אַסטריד לינְגְדְרֶן. (משבדית: מרים שוסטרמן). ספרי ילדים, כבר אמרתי? כרגע אני באמצע "מוצא המינים" (בחודשיים האחרונים, למעשה. אני כמעט לא מבלה בנסיעות ולכן כבר אין לי זמן לקרוא...). |
|
||||
|
||||
את "מוצא המינים" ו"מוצא האדם" (?)(The descent of man) קראתי לפני כשנתיים. הקריאה היתה קשה לי מאוד (אולי כיוון שברשותי הוצאה עתיקה במיוחד, מהמאה ה-19, והאנגלית שונה מהאנגלית של ימינו). אני זוכרת שנשכתי שפתיים וקראתי למרות הקושי, כי ריתק אותי לראות איך שוטח דארווין את טיעוניו בשני הספרים. עם זאת, כרגיל, היום - שנתיים אח"כ - אני לא זוכרת הרבה. לא יותר ממה שידעתי טרם קריאת הספרים, בכל אופן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |