בתשובה לעדי, 15/07/02 23:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כי זה עתה סיימתי את "אזור 09" מהדורת 2002. הוא אומנם איבד משהו מן הרעננות של המהדורה הקודמת והדמויות עדיין שטוחות מעט והעלילה התפתחה באופן מתון בלבד, אבל יש בו את הבשלות שכה חסרה במהדורות הקודמות (הוא צבעוני). נראה לי שכדאי לענות כפי שמעריכים שסביר שהתכוונו כותבי השאלות. גם ככה לסקר אין חשיבות סטטיסטית. הנה, סימנתי 1-2 ופתאום נזכרתי שזה היה כפול מזה, כנראה. אז מה? אני אלך לשנות ההצבעה? טוב, אם כבר הכרזתי על זה אז כן, אבל זה לא נראה לי חשוב. הדיון, בתקווה שתגובה זו היא נקודת השפל שלו, הרבה יותר חשוב ומעניין. נדמה לי שקראתי השנה את "ספר יום הדין" של קוני ויליס, "האמן ומרגריטה" של בולגקוב, "מצוקה" של גרג איגן, "המשכוכית" של קוני ויליס ועיינתי מדי פעם במשנתו של דילברט, כפי שהיא מופיעה במספר ספרים מאת סקוט אדמס. אה, והוכרחתי לקרוא את "אמנות האהבה" של אריך פרום, אבל ברחתי אחרי איזה 20 עמודים וכן קראתי את "פוסטמודרניזם - או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר" של פרדריק ג'יימסון והתייאשתי 6 עמודים לפני הסוף. למה? הנה ציטוט מדוייק: "אך המערכת הלאקאניאנית אינה דואלית, אלא משולשת. רק שתיים משלוש הפונקציות של לאקאן - ה"מדומה" וה"ממשי" - תואמות את מקבילותיהן אצל מרקס ואלתוסר - האידיאולוגיה והמדע. ואולם, הדיגרסיה שלנו אל הקרטוגרפיה, שהוליכה אל חשיפתה של דיאלקטיקת ייצוג מובהקת של הצפנים..." וככה זה ממשיך. טוב, מה עוד חדש? זה היה ברור לי כבר לפני כן. אפופידס בירא עמיקתא |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את אמנות האהבה של אריך פרום??!! אולי תגיד לי על מה זה בדיוק (כן, גם 20 עמודים ראשונים יעזרו)? חיפשתי אותו שבועות ולא מצאתי. חשבתי שזה דווקא יהיה מעניין.. "אמנות האהבה.." אפשר גם להמליץ? "האסופית" של לוסי מוד מונטגומרי, כל הכרכים. מעולם לא היתה בספרות דמות מקסימה יותר מאן שרלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר עוסק בתיאור האהבה כמצב וכעשייה, בין אם היא הדדית ובין אם לא. הוא עוסק בראש ובראשונה באהבה שבין גבר ואישה, אך גם בין אחים, בין אדם לאל בין הורה לצאצאיו וכן באהבה עצמית ובאהבה אירוטית. הכותב תוקף את החברה המערבית ומאשימה בהתפוררות האהבה ומוצא מזור לכן, בתורות מזרחיות, המגיעות, לטענתו, לאיזון ושלמות הראויים לרגש ומצב זה. שם אחד מפרקיו הוא "האהבה, התשובה לבעיית הקיום האנושי", במיטב רוח שנות השישים (הוא יצא דווקא ב56'). נראה שמטרתו העיקרית של הספר היא לאמן את הקורא ולהכינו לשינויים הדרושים כדי לאהוב נכון - להפיק את המיטב מן האהבה וגם להיות מסגל לתת אותו למושא האהבה. איני רוצה לחוות דיעה על הספר, כי לא קראתיו במידה הראויה ולכן גם יש לקחת את כל הנ"ל בערבון מוגבל, אך היא שלילית. הגיונו ושיטותיו מזכירים לי קצת את אלו של עידו הרטגזון ב http://stagemag.com/Articles/93 (שעוסק בנושא לגמרי אחר). ואולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עברית שפה אינקרדיבל, אין מה להגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוך... המשכוכית הוא בהחלט ספר משובח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא מובן לי, איך מגיעים לעמוד השישי לפני הסוף, אלא אם כן יש בספר 7 עמודים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סימנתי מספר שלאחר מחשבה נוספת התברר כנמוך מדי. האם זה קרה לעוד אנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ביום כיפור, ככה שאם היו בודקים לפי השנה העברית אפשר היה להוסיף אותו לרשימה שלי. בכל מקרה, מה שרציתי להציע זה שתמצא גם את "מלבד הכלב" שלה. אותה חבורה של עובדי הפקולטה להסטוריה (הפקולטה להסטוריה? הזמן קצת עמעם אצלי את הפרטים) שמסבכת את עצמה, אבל הפעם באנגליה הויקטוריאנית עם מחווה ברורה (יותר אמירה מוצקה מאשר מחווה, סובטיליות בכתיבה זה לא הצד החזק של ויליס) לשלושה בסירה של ג'רום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את כל ספריה שקראתי עד כה (המשכוכית, ספר יום הדין, מלבד הכלב, ארץ לא נודעת ). כרגע אני קוראת את "המעבר" שלה, ועד כה (עמ' 300 פלוס מינוס, ויש בערך כפול מזה) - הוא די מצדיק את הציפיות. הגיבורה הפעם היא פסיכולוגית קוגניטיבית שחוקרת את חווית הרגע שלפני המוות. לאספני ציטוטים המעוניינים להתעשר בקטגוריה מקאברית : בראש כל פרק - "מילים אחרונות" בשם אומרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שזה לא עוד פארודיה של אלן סוקאל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פארודיה? איפה. טרגדיה, אולי. נסה ותיווכח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |