|
||||
|
||||
לא חוכמה אלא כנות. והכנות שיש בשיר הזה, שמוכן למתוח ביקורת על הסיטואציה הנוכחית של ישיבה בבית קפה, ולא לחבר אותה למיתוס המקובל של 'כשגדלים חכמים יותר', נוגעת בי. |
|
||||
|
||||
אז לך יצא משהו מהשיר. לי -מה לעשות- לא. |
|
||||
|
||||
הישיבה בבית הקפה איננה "סיטואציה נוכחית" אלא תקרה בעתיד. והתקטננות: אני גם לא מבינה את "המלחמה השביעית שלנו ביחד". אם המלחמה הראשונה של ענבל היתה בשל"ג, ואם האינתיפדה הנוכחית היא המלחמה השניה שלה, אז המלחמה הבאה תהיה המלחמה השלישית שלהן ביחד. ועוד פסיק שהפריע לי: בתמונת המקלט יש קטע שנשמע בהתחלה כמו חטיבת זכרון אחת, מעין snapshot אחד. המסדרון, המטות בצד אחד, והאם המנגנת בגיטרה ושרה בצד השני. ואז מדובר על האם הלופתת את יד הבת, וזה כנראה מעבר ל"סנאפ-שוט" אחר של הזכרון (כי הרי האם לא מנגנת בגיטרה ולופתת את יד הבת בעת ובעונה אחת). לא יודעת למה, אבל המעבר הזה הפריע לי. כאמור, התקטננות. |
|
||||
|
||||
זו המלחמה השביעית *שלנו* כקולקטיב ששמו מדינת ישראל. ואגב, בניגוד לתומר ליכטש, אני חושב שהשיר בפירוש עוסק במתח בין הקולקטיבי לאישי, ובשינוי שהוא עבר במהלך שנות הציונות. |
|
||||
|
||||
ואם מתעלמים לרגע מכל מה שכתוב בתוך הסוגריים נשארים עם "לקראת המלחמה השביעית שלנו ביחד נשב בבית קפה מעוצב בדקדנטיות אקספרימנטלית ונתלבט מה להזמין". לי זה בכל זאת נשמע כמו התיחסות לענבל ואמא שלה. מי יישב בבית הקפה- הקולקטיב? (זה יהיה וואחד בית קפה!) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |