בתשובה להאייל המרושע, 14/07/02 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם זה הסולם שלך באמת אין מה לעשות ובאמת, מדוע לטרוח ולבקר יצירה זו על פי הסולם שלך אם לכל אחד מאיתנו סולם משלו? לזה אני קורה שיחה בטלה. לציונות ולצה"ל אין שום קשר לשיר הזה; נדהמתי לראות את הנושא עולה. אך מכיוון שעלה - אין ברירה אלא להתייחס אליו - הציונות לא הפכה להיות מלה גסה, אלא השימוש בה הוא הוא הגס; הציונות היא תנועה שהגשימה את יעודה אך מטעמים נוסטלגיים (וחסרי-בינה ברובם) לא הגיעה לפורקן (הרמיזה המינית מכוונת). הציונות איננה כשם שהנאציזם חלף והפאשיזם שייך להיסטוריה. הציונות איננה מלת גנאי אלא מושג היסטורי שיש להתייחס אליו בהתאם ולהבין ששום דבר, לבד מן העבר, הוא ציונות. איפה תהיה במלחמה הבאה אינה שאלה רלבנטית לשיר. לא בלבד שהשיר אינו מנסה לבקר מצב פוליטי אלא הוא מתרחק ממנו עד מצב החווייה האישית; חוסר הסכמה פוליטית לא מונעת ממני להנות מכתיבתו של אביגדור המאירי או של אצ"ג, ואני ממליץ לך, מתוקף היותי לא-שייך לסולם שלך, לנסות להפריד את הדעה המוצקה שהנחילו לך המורשת היהודית-דמוקרטית האוקסימורונית מחד ומשרד החינוך הפושע מאידך. אין בתפישותיהם של אלו דבר מן הפלורליזם או מן האמנותיות; לכן אין בבסיס האינטלקטואלי שהללו מנחילים בסיס מוצק דיו לקריאת שירה. אך כמובן, זהו הסולם שלך. לא בלבד שאינני מבין אותו, הרי הוא מאוד לא מזמין לטיפוס ברשמיו הראשוניים. דומה שהוא פרטי מאוד. ובכן, הסולם שלי גורס שהסולם הפרטי חסר ערך אמנותי, ולך חסר ערך כלשהו מעבר לגבולות מחשבתך הפרטית בעוד שהשיר המוצג למעלה, המוגדר לפי הסולם שלך כ"גרוע" הוא בעל ערך על-סולמי, בין-מגדרי ורב-תכליתי ומעל כל אלה - לא-פוליטי; כך שהוא, בניגוד לסולמות וחבלי ילדות מסויימים, יכול לעבר אל מחוץ לחווייתה הפרטית של המשוררת, אל קורא/ת, אל קהל. הטקסט הזה, לדעתי הסולמית, לא בלבד שעומד בפני עצמו, אלא מכונן שפה מטא-סולמית. עד כאן הטיפוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה כלים איך דיון כפי שאתה מבקש לראות אותו אמור להתקיים. אין לי כלים כאלו. איזה רקע רשמי יש לי בקריאת שירה ודיון עליה? 12 שנים בבית-ספר. שנינו יודעים מה זה שווה. אני הסברתי לך מה אני רואה בשיר. את עצמי. אתה טוען, ובצדק, שמזה לא ניתן לפתח דיון קונסטרוקטיבי. איך, אם כך, כן יש לנהל דיון שכזה? אני לא שואל מתוך ציניות - אני באמת רוצה ללמוד. אני מסכים איתך שהשיר עובר וחוצה מגזרים ומגדרים. עובדה, אני הצלחתי להתחבר אליו. זה לא אומר שאני יודע או מסוגל לנהל עליו דיון. (אגב, קרא שוב את מה שכתבתי. בשום נקודה לא טענתי כי שיר ספציפי זה הוא גרוע, ואם כך השתמע מדברי אני מתנצל בפני המחברת.) מטרתי גם לא היתה לעורר דיון פוליטי. השיר כפי שאני רואה אותו לא עוסק במה נכון ובמה לא (להלן - "הסיבות"), אלא בתוצאה. הניכור בין המצבים. הריחוק בין התקוות התמימות של פעם, והמציאות האדישה (תוך מבט בוגר ואירוני על הדברים דאז - מעין התנכרות עצמית). ואגב - אם "פעם" היינו חלק מהמלחמה, גם אם חלק נייח, וב"עתיד" המלחמה תעבור מעל בית הקפה בו נשב - איך אתה יכול לטעון שאין קשר ל"מצב" בכללותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''טקסט הוא טקסט הוא טקסט'' כטענת ג. מוקד, אז גם ''דיון הוא דיון הוא דיון'' (כמובן שאם לא, אז לא. אבל אז מוקד בצרות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |