בתשובה לאסתי, 12/07/02 12:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי אסתי. אני מדבר על מצב שאני גר בכלל במקום אחר. נניח, אני גר בת"א, וביישוב הדתי עמנואל התושבים החליטו שאסור לנסוע בשבת בָרחובות. *לי*, ללא קשר לשאלה עם אני גר במקום או לא, שמורה הזכות הדמוקרטית "חופש התנועה". הכביש הנ"ל, גם אם אינו ערוץ תחבורה ראשי, אינו רכוש של תושבי עמנואל. הוא רכוש של המדינה הדמוקרטית. אולי אכבד את מנהגי המקום ולא אסע שם, אבל אינני חייב. אני חייב לציית רק לחוקי המדינה, ממש כמוהם. באיזו זכות הם עוברים על חוקים אלו ומקפחים את אחת מחירותיי? לכן, הסיבה היחידה שלא אסע במאה שערים היא כי אני חרד (מצחיק, הא?) למכוניתי, ואולי לחיי. אינני *חייב* לכבד את מי שאינו מכבד זכויות-פרט אלמנטאריות. אולי לא אסע לשם רק משום שהנסיעה ועיצבון האנשים לא תביא תועלת. זה הכול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי לא אכפת לכבד את רגשותיהם של תושבי מאה שערים. אני לא אסע שם בשבת גם אם יובטח לי שלא יזרקו עלי אבנים. אבל לגבי כביש בר אילן למשל, לא הייתי מוותרת להם. בעניין זה שאתה לא תכבד את רגשותיו של מי שלא מכבד את זכויות הפרט שלך- לדעתי כדאי למצוא דרכים אחרות להילחם באי-הכיבוד הזה מצידם. לא ע''י החזרה באותו מטבע. (אבל זאת רק דעתי, ואני יכולה בהחלט להבין את הזעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נסחפתי קצת. אני לא אציק להם, כי הכלל המוסרי שלי הוא לא לגרום לסבל אנושי (כפי שהם גורמים לי. טוב, להם יש כללים אחרים). אבל בפירוש לא ניתן לומר כי פגיעה בזכויות יסוד אלמנטריות שווה לפגיעה ברגשות. בכל מקרה, כיבוד הרגשות הוא במקרה הטוב רק עניין של נימוס. הוא בוודאי לא ראוי לגזור חיוב חוקי (אם כי הוא עלול להחשב כזה, ושלא כדין, לדעתי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |