בתשובה לשוקי שמאל, 20/04/25 1:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא כל כך מבין אותך, האם יש במישהו שנולד בגבעתיים ועבר לרמת גן שמץ של הודאה בכשלון? שלו? של הוריו? של עריית גבעתיים? של עריית רמת גן? ובמי שנולד בגבעתיים ומעולם לא עזב את גבעתיים יש שמץ של הודאה בהצלחה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קצת מעוות את הטיעון שלי. אני לא טוען שאנשים מהגרים בגלל כישלון. כתבתי שעצם ההגירה היא הודאה בסוג מסויים של כישלון: כישלון להתקיים/להצליח במקום בו נולדת. אני כבר לא זוכר למה העניין הזה עלה או חשוב. על פניו נראה לי די מובן שאם יש דיבור על אנשים החושבים להגר מכאן מפני שאינם יכולים להשלים עם הפנים החדשות של ישראל, יש כאן עניין די עצוב של אכזבה מן החזון הציוני של הקמת מדינת יהודים שגם היתה אמורה להיות נרמול של הקיום היהודי. אם, כפי שטוענים כאן, אי אפשר להבטיח את הקיום היהודי ללא התנהגות בלתי אנושית כלפי מי שאיתרע מזלו להיות שכנך, ואם מתברר שהשנאה בין יהודים אינה כל כך שונה מן השנאה כלפי יהודים, יש בכך עניין עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כישלון להתקיים/להצליח במקום בו נולדת < הצלחה להתקיים מחוץ למקום בו נולדת. לא? אם החזון הציוני של הקמת מדינת יהודים שגם היתה אמורה להיות נרמול של הקיום היהודי, אז אין כמו הגירה להוכיח את הצלחת החזון הציוני, מה יותר נורמלי ממדינה שמהגרים אליה וממנה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |