בתשובה לשוקי שמאל, 19/04/25 21:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אתה קורא את מה שאתה כותב? התיחסתי פה בפתיל למשהו ספציפי שאתה אומר, אתה מעלה נושא שלא קשור לדיון כי אתה רוצה להגיד משהו עלי ולא משהו שאני או אתה אמרת בדיון הזה לגופו של עניין, אתה שולח אותי למשהו שנאמר במקום אחר בנושא אחר כי אתה רוצה לדעת ״מה יש לי להציע״ (בקשר למה?) ואז מציג את זה כאילו אני זה שעוסק בטיעוני אד-הומינם? ב,ג. אוקיי. הבנתי. אפרוש בזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה פורש, קבל חיזוק שוקי, האם אתה מזדהה עם העמדה הזאת? אם לא, מה היית עונה לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני הצעתי כאן הצעה שונה לגמרי (איחוד מפלגת מרכז והתייצבות מאחורי אייזנקוט כמועמד מוסכם לרוה"מ). אני לא רואה שהם ניסו זאת. למה אני צריך להסכים לעמדה הגורסת שהאופציה היחידה היא הצתת אבוקות והטלת רימוני עשן בכנסת? ב. ההבדל בין מה שעושה גנץ לבין מה שנדרש ממנהיג אופוזיציה פוליטית הוא רחב כמו הים. אתה מצפה ממני שאצמצם את כל ההבדל הזה לאלימות שלהערכתי רק תרחיק אותנו מהפלת השלטון? ג. אני כן מצפה מנשיא המדינה לבחור צד. אני כן מצפה מן היועמ"שית ומראש השב"כ להתפטר. אבל אני תומך בכך לא מתוך נטייה למעשים רדיקליים, אלא משום שאני חושב שמה שהם עושים כרגע הוא חסר השפעה. ד. אני רוצה לסטות כאן להתנהגות של גנץ ואני מקווה שתראה את הקשר לשאלתך. איך מתנהג גנץ? הוא מתנהג כאילו הוא רוה"מ. הוא מדבר על שחרור החטופים ותקיפה באיראן ובכלל מייעץ לרוה"מ מה הוא צריך לעשות. מה אני מצפה מראש אופוזיציה בימים אלו? לחרוש את הארץ מן הנהר ועד הים. ללחוץ ידיים ולנשק תינוקות. לעשות zoom ו-teams בלי סוף עם קהלים מצומצמים ולבקר בבתי אבות ובתי ספר. אני לא מצפה ממנו שיהפוך למרטיר של המהפיכה, מפני שהעובדה שדובאל ונקמאל מהגבעות יירו לו בראש בנשק שחלקו להם בנחמין וזמיר, לא בהכרח תביא לנצחוננו בקלפי. אולי להיפך. ה. נסגור מעגל. יש כאן גישה (ששמעתי גם מאהוד ברק) שמה שלא הולך עם קצת אלימות, ילך עם עוד קצת אלימות. אני הייתי רוצה שהאופוזיציה תוכיח שהיא מסוגלת להיות שלטון טוב יותר מהשלטון הנוכחי ולא שהיא מצליחה לחקות אותו אחת לאחת. ו. זה לא פשוט לי לצאת נגד מפגן הפיתות ונגד היהודיה שהטרידה את האפאחד ממשרד החוץ לשעבר באתונה. קשה משום שאני יודע שהם התחילו. אבל מותר לי להבחין שזה לא עובד וזה גם "צופה" את התגמול אם וכאשר נצליח להגיע לשלטון? מותר לי לציין שנראה שההטרדות האלו עובדות טוב יותר לצד השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי הקודמת היו שני כשלים. אני חושב שהייתי מודע להם בזמן כתיבתם, אבל באמת לא ידעתי איך להימנע מהם. א. השימוש בביטוי ''אד הומינם'' מאד לא מדוייק. לא תקפת אותי אישית, אבל יש בתגובותיך פסילה כל כך גורפת של עקרונותי (כפי שכתבתי, גם כשאני מסכים אתך, זה לא טוב), שלא הצלחתי למצוא ביטוי מדוייק יותר. ב. אתה דרשת התיחסות לנקודה הספציפית של החרמת הבחירות ואני העדפתי להתיחס לאיזושהי התקפה כוללת יותר על הסתייגותי מאלימות. מצד אחד עניתי במקום אחר בהרחבה על הנקודה הספציפית וכתבתי שם שמדובר באי הבנה ועיוות של הצעתי. מצד שני הטענה שלך (אי הצבעה זה אי-מעשה שמתחזה למעשה) וזה בעצם רק פרט של הפסילה הגורפת שהעדפתי להתיחס אליה. ג. בכל זאת, אסביר גם כאן. בשום אופן איני ממליץ על החרמת הבחירות הבאות, בתקווה שיהיו חופשיות והוגנות. למעשה בבחירות שעברו, הסתייגתי כאן בצורה מפורשת מהימנעות מבחירה במפלגה שצפוייה לקבל מספר משמעותי של מנדטים. ד. המצב שאני מדבר עליו הוא עתידי, אבל מדאיג כל כך שצריך להתכונן ולחשוב עליו. החשש שלי הוא שכתוצאה מדפוסי ילודה או התגברות האלימות באופן כללי, קבוצת ההומאניסטים הליברלית עשוייה למצוא עצמה כמיעוט לא גדול, אשר הערכים של השלטון מתנגשים חזיתית עם ערכיו ואינו יכול להיות חלק מהסכמה רחבה המבססת לגיטימיציה של בחירות ושלטון רוב (בדיוק כפי שהחרדים בחלקם חשים כלפי המדינה החילונית הפלורליסטית). ה. לדעתי יש טעות גדולה בחשיבה כאילו החלטת הרוב צריכה לעצב את מדיניות השלטון. בדמוקרטיה המעשית האלקטורט בוחר את נציגיו ולא את המדיניות שלהם. הציבור שלנו מסתתר מאחורי הסכמה עם הרוב בכל מיני עניינים שהשפעתינו והבנתינו בהם מוגבלת מאד (סיום המלחמה, שחרור החטופים). הטמנת הראש בחול אינה מקרית. השבט ההומניסטי-ליברלי אינו יודע איזה חלק מן הציבור מזדהה עם האג'נדה שלו. לעומת זאת אנו יודעים שקואליציית השלטון הולכת ומתרחקת מן הערכים האלו. הם דוחפים אותנו למצב בו נצטרך לקבל החלטות מאד קשות (מרי אזרחי, סרבנות, החרמת הבחירות, ...). במקום זאת אנו מעדיפים להתמקד בשחרור החטופים שהוא עניין המייצג אג'נדה מאד מפוקפקת (שראוייה לדיון מפורט בפני עצמה), אבל נהנית מפופולאריות רחבה מאד בציבור. ו. כאחד, שמדגיש את החשיבות של זכייה בקולות המגזר השלישי בבחירות, אני מבין היטב את הצורך המעשי בחתירה להסכמות רחבות. אם הצעד הזה היה מלווה בהקמת גוש פוליטי עם הומאניזם-ליברלי במרכז האג'נדה שלו, אפשר היה להסכים לצעד הזה כטקטיקה ולא איסטרטגיה. אבל בהעדר התארגנות פוליטית כזאת, ההסתתרות מאחורי הסכמות מפוקפקות אידאולוגית, נראית כבגידה בעצמנו. ז. הנקודה שאני מנסה לעמוד עליה היא שדיון במשמעות של הסכמה חברתית רחבה ודמוקרטיה היא דבר שונה מאד מפציפיזם והתנגדות להגנה עצמית. ח. אני חוזר ולא בפעם הראשונה או השנייה, על הצעתי, להתמקד בהצגת ובהסבר ההצעות שלך וכדאי גם למעט בפסילה וזלזול בהצעות הזולת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |