בתשובה להאייל הקוטב, 04/04/25 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוץ מזה שהרצוג הוא צלופח פוליטי, עם כמה כתמים בעברו לגבי יושר המידות, הרצוג כבר המון שנים בובה של ביבי (כלי עבודה של ממלכתיות מדומה להרגעת הצפרדע המתבשלת בסיר). למה לסמוך על הפרוקסי במקום לסמוך ישר על האדון ופשוט להגיד ״רק ביבי״? חוץ מזה שיצחק (בוז'י) הרצוג השלישי לשמו כבר היה בראש המחנה (2013–2017), בלי הישגים מרשימים. הסתובבה לפני כמה ימים חידת שח מט ברשת. הלוח במצב מסוים, זה תורו של הלבן והגדרת השאלה היא ביצוע מהלך חוקי של הלבן כך שמצליחים להמנע ממט לשחור בשני מהלכים. אחרי שבירת ראש ואלימנציה של זה לא עובד וזה לא עובד... ידה ידה ידה... נשארים עם כלום. נדה. גורנישט. אין פתרון. זאת היתה הלצת שח-מט של אחד באפריל כדי שאנשים ישברו את הראש בחידה שאי אפשר לפתור. גיחי. או בקיצור: ישראל. ״לפחות לשוקי שמאל יש רעיון איך לפתות את העם במלך חדש״ רעיון מאוד מקורי. הייתי שואל ״איך לא חשבו עליו קודם?״ אם המציאות לא היתה שזו האסטרטגיה הנכשלת של המחנה כבר המון המון זמן. את השטות הזאת של לשים עוד חרצוף בראש המחנה כדי שהוא ואין מלבדו ינצח בחירות (בגלל איזו אשליה שאם הוא יהיה מר ביטחון מספיק או מזרחי מספיק או מרכז קיצוני מספיק הוא ינגוס בקולות הימין) המחנה מנסה שוב ושוב ותמיד מופתע/לא מבין למה זה נכשל ועורף את הראש של החרצוף התורן שלא סיפק את הסחורה. השיטה הזאת כל כך גרועה שהיא לא עובדת אפילו אם יש הצלחה יחסית בבחירות (כי הרשימות לכנסת הן פרטצ׳ לצורך בחירות ולא מפלגות אמיתיות וכל העסק מתפורר עם זליגת ח״כים לעוד קואליציה של ביבי). השיטה הזאת היא כל כך התעסקות בטפל שהיא העלימה לחלוטין מפלגת שלטון שאיבדה את דרכה ואופיה (האבודה). זה לא פתרון. זה ריקבון רעיוני של מחנה שנגמרו לו הרעיונות. זה נכון שצריך לעשות יותר מלהפגין. העניין הוא שאין ״רעיון״ שיוציא את המחנה הזה מהבור. אין שטיק. אין טריק. יש רקבון אירגוני ורעיוני-אידיאולוגי שצריך לתקן. מה שצריך זאת התארגנות פוליטית משותפת של המון אנשים עם גב אירגוני/מפלגתי יציב. התארגנות כזאת תצליח או תכשל, בלי קשר לאם ישימו או לא ישימו איזה חרצוף תורן בראש המחנה שיבחר על ידי איזו ועידה איסטרטגית לניצחון בבחירות. הדיבורים על חרצוף זה לא יותר מאשר Crutch של מחנה כושל שלא רוצה להתמודד או לטפל במחלות האמיתיות שיש בו. הדבר הכי קרוב להתארגנות פוליטית אמיתית במחנה זאת המחאה. זה לא מספיק וצריך לבנות על זה כבסיס (הדרך ארוכה ומפותלת כדי שיצא מזה משהו). אבל לשים איזה גנרל-תורן על סוס ולהגיד למחאה לרוץ אחריו - זה, לדעתי ועפ״י ניסיון העבר, לא יעבוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. ובכל זאת, לו יכולת להציע מישהו להנהגת התנועות הפוליטיות מהמרכז-שמאל, את מי כן היית מציע. הרי מישהו הרי חייב יהיה למלא את הפונקציה המימסדית הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הרי מישהו הרי חייב יהיה למלא את הפונקציה המימסדית הזאת'' לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, שלטון ללא קודקוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל, ראש הממשלה אינו נבחר ישירות על ידי הציבור, אלא מתמנה על ידי נשיא המדינה, בהתאם להרכב הכנסת שנבחרה בבחירות הכלליות. המחנה לא צריך לעסוק בשאלה הזאת כי אין לה שום ערך אלקטורלי וה-Friction שבבחירת מנהיג עליון למחנה לפני הבחירות מזיק למחנה ולא מועיל לו. אין ספק שמפלגות האופוזיציה צריכות ״To put their act together״ כדי להיות אלטרנטיבה לשלטון. שם יש עבודה והיא שונה לחלוטין מבחירת חרצוף תורן שיענה לקריאות ״הו הא מי זה בא?״. אני לא רק כופר בהנחה שהדבר הכי חשוב בתהליך שכזה הוא לשים גנרל על סוס שיוביל את המחנה. אני טוען שזו בדיוק האיסטרטגיה הגרועה בה המחנה הזה טועה לבחור (שוב ושוב) ואז מלקק את הפצעים (שוב ושוב) אחרי שהשטיק הלעוס הזה (שוב) לא עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אני טוען שזו בדיוק האיסטרטגיה הגרועה בה המחנה הזה טועה לבחור (שוב ושוב) ואז מלקק את הפצעים (שוב ושוב) אחרי שהשטיק הלעוס הזה (שוב) לא עובד.״ ------------- אם אני מבין נכון - אאמ״נ- הרי שאתה סבור שהאסטרטגיה הפחות גרועה - או היותר/הכי טובה - למפלגות המרכז-שמאל אמורה לחזק את הגוש הפוליטי כגוש אשר חלקיו וערכיו מוסכמים מראש וזאת בטרם הבחירות. גוש פוליטי אשר ראשיו מראש מצהירים ומתחייבים שגם לאחר הבחירות הם ישארו אותו גוש. גוש פוליטי שנבנה עם הסכמות האוסרות סחר בערכי הגוש עם הגוש ״האחר״ בכל מחיר פוליטי. אאמ״נ, אז לשיטתך ההדגשים הציבוריים/פוליטיים אמורים להתמקד בזהות הגוש ולא בזהות המפלגות. בערכי הגוש ולא בזהות מנהיגי המפלגות או ערכי המפלגות. האם הבנתי אותך נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט, אבל לא. ההנחה שאפשר או צריך ליצר מחנה פוליטי שלם ש - ״חלקיו וערכיו מוסכמים מראש וזאת בטרם הבחירות״ היא שגיאה / קריאה מוטעת של איך פוליטיקה רב מפלגתית עובדת. מפלגות שונות עם ערכים לא זהים צריכות ויכולות לשתף פעולה וליצר בריתות זו עם זו (כפי שאתה יכול לראות בקואליציה) והן אפילו יכולות להכריז על שיתופי הפעולה האלה מראש תוך כדי הכנסת מסרים של ״עם כל ההבדלים האידיאולוגיים...״ לתוך ההכרזה. עם ישראל צמא לפוליטיקה מאחדת שהיא קונטרה לפלגנות הביביסטית והסנטימנט הזה (לדעתי) יעבוד הרבה יותר טוב מחיקוי מודל ה - ״הו הא מי זה בא?״ (כך שתקבל, לדעתי, גם תמורה אלקטורלית, חוץ מהיתרון הערכי). המפלגות צריכות להתאפס על עצמן כאירגונים מפלגתיים יציבים (ולהפסיק עם הטריקים/שטיקים המטומטמים של יצירת רשימות בשיטת הפרטצ׳ רגע וחצי לפני בחירות) ולבנות אופוזיציה שהיא Plathora של כוחות ואנשים שיכולים להציע חזון לישראל טובה יותר. שיתוף הפעולה בין כוחות האופוזיציה צריך להיות הרבה יותר Explicit והרבה יותר בפרצופו של הציבור. הרצון הזה של ״אנחנו רוצים מודל ביבי משלנו״ הוא בעצם לא להציע אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הקיים. ניסו את זה שוב ושוב בבחירות קודמות. זה לא עובד. יש כבר מודל ביביסטי. הדבר האחרון שהישראלים צריכים זה עוד מודל כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני חשבתי על מאבקים דו מפלגתיים או לפחות בכינוי חלופי שעניינו הוא מאבקים בין-גושים. אני מודע לשיטת הממשל הישראלית, שהיא רב מפלגתית, אבל השנים האחרונות מלמדות שעדיין יש כאן מאבק דו גושי ולכן זה נראה ׳רב מפלגתי׳, אם כי בפועל, לקראת קו הגמר הפוליטי זה יותר מלובש צורה של מאבק ׳דו מפלגתי/גושי׳ וזאת כבר עשרות בשנים. דברים אלו יפים גם אם נתעלם מתיזת ׳ביבי וכל השאר׳. 2. לפי חלקו השני של תגובתך, אפשר ללמוד שאתה מבקש לכונן ממשלת מומחים בשילוב אנשי רוח וביצוע מהמעולים במשק והחברה הישראלית/יהודית וזאת על מנת להגשים את החזון הישראלי או כל חזון מוסכם אחר ופחות בשמות הפוליטיים שיהפכו מפוליטיקאים ממולחים או נוכלים לפקידים אפורים שאנחנו לא יודעים מה שמם ואנחנו למען האמת גם לא רוצים לדעת מה שמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. המשך - ואגב, מה שאתה מציע יכול להוות פתרון לפלונטר הפוליטי שפוקד את הפוליטיקה הישראלית בחריפות מ-2019, כך לפחות גרסו אז ב2020, במכון הישראלי לדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. זה לא מה שאני מציע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין בישראל מאבק דו גושי. יש בחירות רב מפלגתיות כמו תמיד. כרגע יש חלוקה בינרית, בגלל בעיית פולחן האישיות (רק ביבי מול רל״ב), אבל זאת האנומליה/עיוות/תקלה שיש לתקן ולא המצב הרצוי. 2. אני חושב שאנחנו מדברים במקביל. אני כותב משהו אחד ואז אתה אומר שאני כותב משהו אחר. אין לי שמץ של מושג מאיפה הבאת את ממשלת המומחים או שילוב אנשי רוח (בטוח לא במשהו שכתבתי למעלה). אתה יכול להרהר לגבי דבר מה או אחר בינך לבין עצמך, אבל אני לא מבין את הצורך להגיד שאני אומר משהו שאני לא אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אם כך, הרי שדבריך להלן פורשו על ידי בצורה אחרת. - ״אופוזיציה שהיא Plathora של כוחות ואנשים שיכולים להציע חזון לישראל טובה יותר״. לי לפחות זה היה נשמע כממשלת מומחים. ואם טעיתי עימך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא זה לא נשמע כמו ממשלת מומחים. הקונטקסט של הפתיל היה התארגנות האופוזיציה. האם צריך לשים דגש על לשים איש על סוס כדי שיוביל את המחנה (גישת ה״הו הא מי זה בא?״) או שהמפלגות צריכות להתרכז בלבנות את עצמן, מותגן ולשפר את הפניה שלהן אל הבוחר. אני מחזיק באופציה השניה וטוען שלשים דגש על לשים חרצוף תורן שיתמודד מול ביבי (כאילו אנחנו באיזה מירוץ לנשיאות בארה״ב) זה גם לא עובד (כפי שהוכיח שוב ושוב העבר), גם לא באמת אלטרנטיבה ערכית לקיים ואפילו מפורר מבנים מפלגתיים קיימים (ראה ערך מפלגת העבודה). כמובן שכל זה תחת אוסף של הנחות אופטימיות שישראל תגיע לסבב הבחירות הבא בלי שיתעללו בחוקי הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכן, עדיין נדרש איזשהו תיאום בין מפלגות האופוזיציה שימנע בזבוז קולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. זה בדיוק הטיעון שלי. הטענה שלי היא שראשי מפלגות חזקים עם מפלגות מאורגנות שגם משתפות פעולה זו עם זו (למרות ההבדלים) זה חזק ואפקטיבי יותר מאשר לדחוף בכוח חרצוף בראש המחנה, לשים את הזרקור עליו ולדרוש מהמפלגות השונות להנמיך פרופיל כדי לא לפגוע בקמפיין של החרצוף. ראינו כבר כמה פעמים איך (לא) עובדת השיטה הזאת עם הדגש על חרצוף. זה מתכון לפירור המחנה, ריקבון אידיאולוגי ושליפת סכינים. ככה לא בונים אופוזיציה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |