![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בעקבות ההמלצות אני בעיצומה של העונה הראשונה (והיחידה?). מצד אחד אני נהנה, יש בה משהו שחורג מהנוסחא הרגילה. מצד שני - וזה קשור - נראה שהיא לא ממש החליטה מה הסוגה שלה. יש קטעים קצת הזויים/קרינג'יים (פרק 5 למשל), ויש קווי עלילה ממש מוצלחים. השיר ההומוריסטי-אבל-אינפורמטיבי בתחילת כל פרק מוצלח מאד. וגם המשחק טוב. לפעמים היא עוברת את הגבול לכיוון הסאטירה/פרודיה, וקצת מערערת את השעיית אי-האמון. מחכה לראות איך הם סוגרים את כל הקצוות לקראת הסיום. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כן, ההרגשה הזאת נמשכת לכל האורך. מצד אחד סאטירה פוליטית, מעין טוויסט על ''כן, אדוני השר''. מצד שני ''תיקים באפלה'' פוגשת את ''פלישת חוטפי הגופות'', ולא מחליטים של מי ההובלה |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |