 |
|
 |
||
|
||||
 |
ד"ר ענת באלינט מפרסמת את רשמיה העגומים מבדיקת עבודות הסיום של סטודנטים בעידן הבינה המלאכותית. היא דיברה איתם על כך שתוך גילוי נאות הם יכולים לתת ל-AI ללטש את הטקסט הסופי כל עוד את הקריאה, הכתיבה הראשונית והניתוח עשו הם עצמם. התוצאה: "סיימתי את הסמסטר הזה בתחושת תבוסה ... השפה גבוהה ומלוטשת אך גנרית, ההתייחסות היא כללית אך נכונה, הקצב יפה, החלוקה לפסקאות והסיום, כל אלו זורמים יפה, אבל...הם פשוט לא אומרים שום דבר משמעותי, שום תובנה, שום התייחסות עמוקה וספציפית למה שנשאלו עליו, כלום. שרשרת קלישאות שנדמה שמתארות סרט הוליוודי ("בסופו של המסע המטלטל, למרות הטראומה שצרבה את שניהם, הם התקרבו מחדש וגילו את החשיבות של משפחה ואהבה"). זה מאלף אותם להתבטא בתבניות שמגבילות את המחשבה, לא פותחות אותה לכיוונים חדשים. האם הם הוסיפו גילוי נאות? מעטים ממש ... חמישה סטודנטים הגישו מטלה כתובה על סרט שלא ניתן להשיג ברשת עוד לפני ששלחתי לינק לצפיה בו". היא מוסיפה שהיא בילתה שעות בבדיקת טקסטים שהסטודנטים לא טרחו להקדיש זמן כדי לחקור ולכתוב בעצמם. "... מה שהרבה יותר מדאיג הוא שיצמח מכאן והלאה דור של אנשים שהכישורים שלהם לחפש מקורות איכותיים, לקרוא טקסט מאתגר, לחשוב עליו, לנתח, להתמודד עם אינטגרציה של מידע - עלולים להיות אפסיים. מעתה והלאה הולכים לצאת ממוסדות ההשכלה אנשים שלא התמודדו עם האתגר האינטלקטואלי של המחקר והכתיבה. יש לזה השלכות עצומות". מה הלאה? היא תחליף הרבה מן עבודות שדורשות את הכישורים הללו במבחנים אמריקאיים שיוודאו שהסטודנטים לפחות קראו את מה שהתבקשו וצפו במה שהתבקשו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאד מעניין ואף מטריד. מה שזה מזכיר לי - אבל רק אסוציאטיבית - זה שאפילו כשהייתי ביסודי, מקצוע הכתיבה בכתב יד היה בעל חשיבות לא קטנה. גם איך נראה כתב היד, כמה הוא קריא ואסתטי, היה חשוב (לדעתי היה ממש מקצוע "כתב" בתעודות של תחילת היסודי. מאחר וכתב ידי היה מכוער (אך קריא), זה היה מהמקצועות שהורידו לי את הממוצע.) מיותר לציין שכיום 98% ממה שאנחנו כותבים הוא בפונט נאה ואחיד בהדפסה במקלדת - מה שהפך את מקצוע הכתיבה התמה לאנכרוניסטי ומיותר. ייתכן וגם המקצוע/עכולת/כשרון של לנסח פסקאות ארוכות ונאות ירדו מגדולתם. מה שיישאר (?) זה התוכן מאחורי הניסוחים היפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, ''כתיבה תמה'' - אני זוכר שבשעתי חשבתי שמדובר על ''כתיבת אמה'' ולא ממש הבנתי למה דווקא אלה צריכות להיות המודל שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הלאה? לתת לבינה להיות זאת שבודקת את העבודות ונותנת ציון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן לאתר מי כתב עם בינה אחרת ולנזוף בו קשות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מיד בקריאת המשפט "היא מוסיפה שהיא בילתה שעות בבדיקת טקסטים שהסטודנטים לא טרחו להקדיש זמן כדי לחקור ולכתוב בעצמם" אמרתי לעצמי1 שהיא פספסה משהו שהסטודנטים שלה דווקא הבינו. 1 זה כי אני טכנופוב. כשאשתחרר אני אבקש מג'מיני להגיד לי הגיגים כאלה, או לעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 קישון סיפר שכאשר הוא שמע שיש מחשב שיודע לשחק שחמט (היו פעם אלה) הוא קנה שניים שישחקו אחד עם השני והוא יוכל ללכת לקולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הם לא יפסלו מהתחרות על בסיס לבישת ג'ינס אה-לה מגנוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. There once was a young man named Gene, ב. קישון כמדומני כתב גם שארבינקא סיפר לו על מכונה חקלאית חדשה ומשוכללת: זורעת תפוחי אדמה, משקה אותם, קוטפת, מקלפת, מבשלת, ואוכלת אותם.
Who invented a screwing machine. Concave and convex, It served either sex, And it played with itself inbetween. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספרים שברוסיה בנו מכונה דומה אבל מתפוחי האדמה היא מייצרת וודקה ובקצה פס הייצור יוצא שיכור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי שתי נשכחות: 1. שכבר הזכרתי את זה לפחות פעמיים. 2. בדיחה שהיתה אקטואלית בימי ברה"מ ויתכן שעוד צפויה לעשות קאמבק: מה זה ארוך, מתפתל ובסוף אוכל כרוב? תשובה: תור לבשר ברוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ומשעשע שהתגובה שלי אליך שם רלבנטית גם היום. 2. מה שמזכיר את הבדיחה של הנשיא רייגן על ההוא שקנה אוטו, שבטח כבר הזכרנו כאן לאחרונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |