בתשובה להפונז, 05/12/24 17:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה של שפות אירופיות רבות היא שמי שלימד אותם לכתוב - כלומר העניק להם את האלפבית - הם הלטינים, וללטינים היה מנעד פונטי מצומצם יחסית. ואז האירופים היו צריכים לפתח כל מיני טריקים ושטיקים כדי לייצג עיצורים כמו אלו בז'ורז' ובשמשון. הגרמנים הלכו בגדול עם שלוש אותיות לייצג שי"ן. תוספת ה-D עבור ג'ינגיס ידידנו היא סבירה כשלעצמה, בפרט לשם לא-גרמני עם צירוף שלא קיים בגרמנית שורשית. הבעיה היותר קשה היא שהעיצור ש' על שלוש אותיותיו נפוץ מאוד גם בגרמנית שורשית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד זוכר את דזשאן ולדזשאן בגרסה שאני קראתי לעלובי החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסה שאני קראתי קראו לו י'אן ולי'אן, ולא ידעתי איך לקרוא את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |