|
||||
|
||||
זה דווקא מעניין. יש לי הרבה תלונות על עיתון הארץ, רמת הכותבים והכתבות, וכן הלאה. ולא שמתי לב שפרובוקציה היא אחד מעמודי התווך שלו. ז"א - גדעון לוי הוא פרובוקטור מעצבן גם בעיני, אבל אני כבר שנים לא קורא אותו והוא לא נראה לי מייצג. אם כבר - רוב הכתבים לא מספיק מעניינים או מפתיעים כדי להיחשב פרובוקטורים. אני אפילו אסכים שהוא לא מייצג את השמאל (יש דבר כזה עדיין? לא מספיק כדי לפרנס עיתון נראה לי). |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש שם הרבה כותבים בזכות ולא בחסד, אבל כתיבתם והמסר העולה מכתיבה זו, מנסה לרצות בסופו של דף את רוח העורך ואת הצוותים שאיתו. הם מאוד ערים לתגובות ורואים בהם מעין ברומטר לאווירה הכללית. ומכאן שכל כתיבה היא מעין הצהרת נאמנות שאינה יכולה שלא להפתיע למעט הפרובוקציה מאחורי הכותרת או כותרת המשנה. לא מן הנמנע שיש חלק בהם שכותבים בין השורות וכותרת הקליקבייט מיועדת רק כדי לרצות את ההמונים ואת העורכים. לי לפחות קשה להשתחרר מאווירת הפרובוקציה העיתונאית השולטת המבקשת מכולם לאחד שורות גם אם הם כותבים בין השורות. |
|
||||
|
||||
לדוגמא : ׳לג׳ו ביידן נשבר הזין, זה הכל. פעם אחת גם לו מותר׳ . זה לא ׳הארץ׳. זה ׳חדשות׳ או ליתר דיוק ׳כל העיר׳ הירושלמי. טוב נו, שיהיה. העיקר שיהיה ברווז צלוי בכשרות בית יוסף לשבת. |
|
||||
|
||||
הכתבה הזו דוקא מתארת היטב את תחושתי הפנימית בענין. וטוב שמישהו - מהכתבים המצטיינים של בארץ - כותב אותה. |
|
||||
|
||||
ועדיין 1ֿ זה גם מחזק את טענתי שהגרסה האינטרנטית של ׳הארץ׳, היא הגירסא הסחבקית, הגלובלית, המשוחררת והצעירה שמייצגת את האלטר אגו של שוקן בדמות העיר/חדשות ז״ל ואילו הגרסא המודפסת היא הגרסא הארצית והמאופקת והשמרנית. ולכן אפשר לרקוד על כמה קהלים. החטייארים ישארו עם המודפסת והצעירים יגלשו באינטרנט. 1 בהנחה שהיום - 2024 - הגרסא המודפסת שונה מגרסת האינטרנט. "הארץ" שלנו – "הארץ" שלהם - https://www.the7eye.org.il/69739 |
|
||||
|
||||
המדור של אלון עידן מופיע במוסף המודפס. |
|
||||
|
||||
אם כך, טעיתי. |
|
||||
|
||||
כתבה יפה ואני די מסכים, אבל אני לא מסכים כללית על הצטיינותו של עידן. לפעמים מצליח לו, בדרך כלל לא: השטאנץ שלו הוא לקחת איזה ביטוי פופולרי בתקשורת, ואז לבנות עליו תילי תילים לא משכנעים של איך הביטוי הזה מוכיח כמה שכולם עלובים, ורק הוא מעל כל זה. וכמעט תמיד הוא גומר את המאמר בזה שהוא משתמש בעצמו באותו ביטוי, וזו בדיחה בסדר להשתמש בה פעם בשנה, אבל בשלושה מארבעה טורים זה כבר מכני מדי. דוגמה |
|
||||
|
||||
א. אני מסכים שהסיומת שלו היא החלק החלש ומכני יותר. ב. אני אוהב דוקא את הכתבות הפחות פוליטיות שלו, ואת זה שהוא מפרק את השפה ושם דגש על משהו לשוני ומגיע מזה לנקודת מבט לא טריויאלית. אני בכלל לא קראתי או הרגשתי את ענין ה'כולם עלובים והוא מעל זה'. |
|
||||
|
||||
ניסחת בול את מה שאני לא סובל בכתיבה של אלון עידן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |