בתשובה לאפופידס, 05/12/24 10:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתעצל לבדוק, אבל מנסיון העבר של עיסוקו של טאוב בנושא, אני מעריך שזה גדוש בחצאי אמת במקרה הטוב. אוסף העלילות הללו הוא הדבר היחיד שגורם לי להזדהות במשהו עם ההחלטה של ביידן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שלא סובל את טאוב, לא מתחבר לפוליטיקה של הרפובליקנים, אבל כן קורא על השחיתות של משפחת ביידן ממקורות אחרים, זה ממש מחרפן אותי שפוליטיקה הפכה להיות סוג של תיגרה בין אוהדי קבוצות כדורגל. לא מאמינים למשהו שמישהו אומר כי הוא ״מהצד השני״ (לפעמים במידה מסוימת של צדק כי ״הצד השני״ מתנהג גם באותו האופן ועם אותו הסנטימנט). האם הרפובליקנים חוגגים, עם המון צביעות, עם סיפורי שחיתות משפחת ביידן, בזמן שהם תומכים ביצור מושחת עד העצם כמו טראמפ? אין ספק. זה לא סותר את זה שביידן הוא פוליטיקאי מושחת ושהמפלגה הדמוקרטית שהריצה את ביידן על הטיקט של אמון במערכות שלטון החוק ועם הבטחות חוזרות ונשנות שבשום אופן הוא לא ישתמש בכלי החנינה, התגלתה בשיא הצביעות שלה כאשר המיניונים שלה עכשיו מסתובבים באולפנים ומשתמשים בדיוק באותם טיעונים של רדיפה פוליטית ואכיפה בררנית שהם התיחסו אליהם בביטול כשהם הגיעו מהצד השני. תמיד הייתי ציני לגבי פוליטיקאים, אבל המצב כל כך רע שזה אפילו מצליח לחדור את שריון הציניות העבה שלי. לכן הגישה שלי מתחילה לעבור לסנטימנט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כתבת שלמושג אמת יש איזשהו ערך. ואני מסכים. הנשיא ביידן הוא פוליטקאי מושחת. אבל האם הטענה (האחרונה למשל) שביידן האב קיבל שוחד מסין בתיווך הבן - היא אמת? ואיך אפשר לדעת מבלי לקרוא לעומק על הטענה הזו (או על כל אחת מהטענות שצוטטו שם). באופן כללי יותר - מכיוון שיש הרבה מאד מאד מקורות, נשמע לי סביר שצפריר (או כל אחד אחר) יהיה ספקן לגבי מקורות לא אמינים. נ.ב. השקעתי כ 5 דק בטענה הזו וגיליתי כמה דברים א. היא הוזכרה בין היתר (איך לא) ע"י טראמפ ביום הבחירות, בטוויטר. ב. מופיעה ב factcheck.org עם כותרת לא מחמיאה: misleading ג. קשורה למהלך הדחה שהרפובליקאים יזמו ב 2023 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אבל? בוודאי שיש ערך למושג האמת. אין אמת בטענה שידוע ומוסכם שביידן קיבל שוחד מסין בתיווך הבן. יש מן האמת בטענה שיש משהו מסריח ושלכל הפחות נראה לא טוב באופן שבו משפחתו של ביידן מנהלת את עסקיה בסין וניצלה את כהונת ביידן בבית הלבן (בין השאר). איפה אריק עם כללי האתיקה לפוליטיקאים כשצריך אותו? טאוב הוא אכן מקור לא אמין. אבל במקום לכתוב ״טאוב לא אמין״ נראה לי עדיף לעשות את מה שעשית בנ.ב. הלא כן? בלי קשר, לדעתי העיקר הוא לא ביידן ועד כמה הוא יותר או פחות מושחת, אלא הצוקהרה שהמפלגה הדמוקרטית עשתה מאיך שהיא דיברה על מערכות החוק לפני שביידן החליט לתת את החנינה לבין איך שהיא דיברה על מערכות החוק אחרי שביידן החליט לתת את החנינה1. זה לא פחות מאשר נלעג. כל כך רע שזה מצחיק. _________________ 1 מהרגעים הנדירים בהם אני מסכים עם הפרשנות של של ג'ון סטיוארט לאירועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך שגדי טאוב הוא בבחינת שור מועד. יחד עם זאת יש לי פיקסציה מסויימת לגביו. יש לי בספריה אפילו ספר שלם שכתב נגד המתנחלים. בגדי טאוב תמיד היה אלמנט קריפי. אך יותר מכך, הוא אינו שטחי. "כתביו" רוויים אינפורמציה וציטוטים ממקורות שונים. בדיקה של טענותיו מצריכה נבירה במקורותיו ואימות בלתי תלוי של טענותיו וזה לא פשוט. לכן מה שכתבת, עורר את סקרנותי. אם זה לא מטריח אותך מאד, האם אתה יכול להסביר את עניין "חצאי האמיתות"? האם אתה יכול לפרט קצת על המתודולוגיה של גדי טאוב? למשל האם הציטטות שלו לקוחות ברובן מן המדיה של ה-alt right? מה הטכניקה שלו ביצירת חצאי האמיתות שהזכרת? מה שאני זוכר זה את ההסברים שלו עד כמה מתוחכם טראמפ ואיך המדיניות שלו תושיע את המערב. בפועל, להבנתי טראמפ לא עשה דבר. אבל לך תוכיח שכל ה"תחכום" של טראמפ הוא על הנייר הכתוב של חסידיו הפרשניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |