בתשובה לאביב, 04/12/24 10:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדיוק. אם תרצה, זאת תמונת מראה של מה שהאופוזיציה כאן עשתה עם התפטרותו של אולמרט כשעמד למשפט, כאשר היא דרשה מנתניהו לעשות מהלך זהה (לא שזה עזר הרבה, כידוע, אבל זה מבהיר את הנקודה ואולי אפילו העביר שלושה אזרחים מהצבעה לנתניהו להצבעה עבור בנגביר :-))). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לטיעונים תועלתניים, אני חושב שגם למושג האמת צריך להיות איזשהו ערך. לביידן צריך להתיחס כאל פוליטיקאי מושחת (כמו שהיה צריך להתיחס אל אולמרט ככזה) לא כי מרויחים מזה משהו, אלא כי הוא באמת כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אבל אני גר בבית זכוכית (בקיסריה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, עכשיו אחרי שראיתי לקט של איך דמוקרטים מתפתלים בכל מיני אולפנים ובראיונות ועושים צוקהרות עם הסברים לגבי ביידן והגיל שלו והדאגה המובנת למשפחה ו״אבל טראמפ״ ובלה בלה בלה... אני מחזיר את הכותרת לזאת מהתחלת הפתיל הזה. הבעיה היא לא משפחת ביידן. המפלגה הדמוקרטית רקובה באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגה הדמוקרטית רקובה באופן כללי בצורה ששונה מהותית מהמפלגה הרפובליקאית?! בהנחה שלא, לא ברור לי למה המסקנה הזאת מעניינת. כל המפלגות שמסוגלות להגיע לשלטון בארה״ב1 רקובות באופן כללי. נראה לי שהמסקנה מזה היא שהבעיה היא לא במפלגות אלא בשיטה שמעוררת רקבון. להאשים אנשים רקובים שהם צומחים בשיטה שמעודדת ריקבון נראה לי מעשי כמו להאשים עכברים בגניבת אוכל. 1 ובישראל, ובצרפת, ובבריטניה ובקנדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע יש הבדל מהותי בין הטראמפיסטים, שהם בפועל כמעט כל הממסד הרפובליקני כיום, לבין הדמוקרטים. הטראמפיסטים בכלל לא מתרגשים מדברים גרועים יותר (לדוגמה: ההרשעות של טראמפ עצמו, וכל תרגילי ההתחמקות שלו). ההרשאה הגורפת לנשיא לחנון אינה דבר רצוי. לא נראה לי שהיא תעלם בארבע השנים הקרובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיש הזה שאתה לא מסכים איתו, שמאשים את הפוליטיקאים המושחתים וגם חושב שהכל בסדר בשיטה, עשוי מקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו רואים בעיות די דומות בכל מיני ארצות עם שיטות די שונות: ברוסיה (שם זה הרס את הארץ בצורה נוראית), טורקיה (קצת פחות), הונגריה, בריטניה, ישראל, ארצות הברית, פינלנד, הולנד, וכדומה. יש בארצות הללו מגוון שיטות משטר. אז נראה שהבעיה הבסיסית אינה שיטת המשטר של ארצות הברית דווקא. הפופוליזם1 יוצר בעיות במגוון שיטות משטר דמוקרטיות והורס מדינות. 1 פופוליזם: במובן של פופוליזם [ויקיפדיה]: לא סתם מנהיג פופוליסטי, אלא אוסף של מאפיינים שמתאים לא רע למנהיגים מהארצות שמניתי למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. סינתזה: הצייטגייסט הפופוליסטי מאתגר שיטות משטר וחושף בהן בעיות מובנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הבסיסית לדעתי היא שיש יותר מדי אנשים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזה מעניינת. משום מה, כשהיו שליש ממספר האנשים היום, זה לא מנע מהיטלר, סטאלין ומאו להביא למותם של מאות מיליונים בייסורים קשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתרגם לתורת הגרפים (בה אנשים זה צמתים ותקשורת בין צמתים זה קשתות), אני מנחש1 ב-תגובה 774879 שהבעיה הבסיסית היא לא שיש יותר מדי צמתים בגרף אלא שנוספו, בבת אחת / בזמן קצר מידי, יותר מידי קשתות. _________________ 1 מנחש, כי להגיד שאני ״טוען״ את זה זאת תהיה הגזמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר ״מבקש הבהרה״ מ״לא מסכים״. ועכשיו, אחרי שנדמה לי שהבהרת, אתה יכול לשים את אצבע על הבעיה (לא בגלל שאני חושב שאני יכול לשים את האצבע, או בגלל שאני חושב שאני לא אסכים איתך, מתוך סקרנות)? איך התדרדרה המערכת הפוליטית בארה״ב (ודמוקרטיות אחרות) למצב הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הכנה היא להגיד שאין לי שמץ של מושג. אני מגשש באפלה בעניין הזה כמו כולם. אם אני בכל זאת מנסה להגיד משהו על התהליכים הללו (שאני יודע שאני לא באמת מבין), האינטואיציה שלי אומרת שאנחנו באנומליה חברתית. המבנים החברתיים הקיימים לא צמחו ולא תוכננו להחזיק מעמד בעולם בו כל בני האדם יכולים בלחיצת כפתור לדבר ולהחליף רעיונות עם כל בני האדם האחרים מסביב לגלובוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שרוצה פרטים נוספים, גדי טאוב על "הקוף" של משפחת ביידן, על פיטורי התובע הראשי באוקראינה בפרשת בוריסמה, על 10% עמלה שקיבל ביידן האב, על החברה במימון סיני שהקים האנטר עם בנו של ג'ון קרי, על הסתרת הלפטופ של האנטר ע"י ה-FBI עד ש-Miranda Devine מ-NYP חשפה את קיומם, כמו גם את קיומן של חקירות נוספות נגד משפחת ביידן, על התשלומים שקיבלה משפחת ביידן מחברה שהקים המודיעין הסיני כדי לשחד פוליטיקאים, תוך שביידן האב יודע את טיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעצל לבדוק, אבל מנסיון העבר של עיסוקו של טאוב בנושא, אני מעריך שזה גדוש בחצאי אמת במקרה הטוב. אוסף העלילות הללו הוא הדבר היחיד שגורם לי להזדהות במשהו עם ההחלטה של ביידן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שלא סובל את טאוב, לא מתחבר לפוליטיקה של הרפובליקנים, אבל כן קורא על השחיתות של משפחת ביידן ממקורות אחרים, זה ממש מחרפן אותי שפוליטיקה הפכה להיות סוג של תיגרה בין אוהדי קבוצות כדורגל. לא מאמינים למשהו שמישהו אומר כי הוא ״מהצד השני״ (לפעמים במידה מסוימת של צדק כי ״הצד השני״ מתנהג גם באותו האופן ועם אותו הסנטימנט). האם הרפובליקנים חוגגים, עם המון צביעות, עם סיפורי שחיתות משפחת ביידן, בזמן שהם תומכים ביצור מושחת עד העצם כמו טראמפ? אין ספק. זה לא סותר את זה שביידן הוא פוליטיקאי מושחת ושהמפלגה הדמוקרטית שהריצה את ביידן על הטיקט של אמון במערכות שלטון החוק ועם הבטחות חוזרות ונשנות שבשום אופן הוא לא ישתמש בכלי החנינה, התגלתה בשיא הצביעות שלה כאשר המיניונים שלה עכשיו מסתובבים באולפנים ומשתמשים בדיוק באותם טיעונים של רדיפה פוליטית ואכיפה בררנית שהם התיחסו אליהם בביטול כשהם הגיעו מהצד השני. תמיד הייתי ציני לגבי פוליטיקאים, אבל המצב כל כך רע שזה אפילו מצליח לחדור את שריון הציניות העבה שלי. לכן הגישה שלי מתחילה לעבור לסנטימנט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כתבת שלמושג אמת יש איזשהו ערך. ואני מסכים. הנשיא ביידן הוא פוליטקאי מושחת. אבל האם הטענה (האחרונה למשל) שביידן האב קיבל שוחד מסין בתיווך הבן - היא אמת? ואיך אפשר לדעת מבלי לקרוא לעומק על הטענה הזו (או על כל אחת מהטענות שצוטטו שם). באופן כללי יותר - מכיוון שיש הרבה מאד מאד מקורות, נשמע לי סביר שצפריר (או כל אחד אחר) יהיה ספקן לגבי מקורות לא אמינים. נ.ב. השקעתי כ 5 דק בטענה הזו וגיליתי כמה דברים א. היא הוזכרה בין היתר (איך לא) ע"י טראמפ ביום הבחירות, בטוויטר. ב. מופיעה ב factcheck.org עם כותרת לא מחמיאה: misleading ג. קשורה למהלך הדחה שהרפובליקאים יזמו ב 2023 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אבל? בוודאי שיש ערך למושג האמת. אין אמת בטענה שידוע ומוסכם שביידן קיבל שוחד מסין בתיווך הבן. יש מן האמת בטענה שיש משהו מסריח ושלכל הפחות נראה לא טוב באופן שבו משפחתו של ביידן מנהלת את עסקיה בסין וניצלה את כהונת ביידן בבית הלבן (בין השאר). איפה אריק עם כללי האתיקה לפוליטיקאים כשצריך אותו? טאוב הוא אכן מקור לא אמין. אבל במקום לכתוב ״טאוב לא אמין״ נראה לי עדיף לעשות את מה שעשית בנ.ב. הלא כן? בלי קשר, לדעתי העיקר הוא לא ביידן ועד כמה הוא יותר או פחות מושחת, אלא הצוקהרה שהמפלגה הדמוקרטית עשתה מאיך שהיא דיברה על מערכות החוק לפני שביידן החליט לתת את החנינה לבין איך שהיא דיברה על מערכות החוק אחרי שביידן החליט לתת את החנינה1. זה לא פחות מאשר נלעג. כל כך רע שזה מצחיק. _________________ 1 מהרגעים הנדירים בהם אני מסכים עם הפרשנות של של ג'ון סטיוארט לאירועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך שגדי טאוב הוא בבחינת שור מועד. יחד עם זאת יש לי פיקסציה מסויימת לגביו. יש לי בספריה אפילו ספר שלם שכתב נגד המתנחלים. בגדי טאוב תמיד היה אלמנט קריפי. אך יותר מכך, הוא אינו שטחי. "כתביו" רוויים אינפורמציה וציטוטים ממקורות שונים. בדיקה של טענותיו מצריכה נבירה במקורותיו ואימות בלתי תלוי של טענותיו וזה לא פשוט. לכן מה שכתבת, עורר את סקרנותי. אם זה לא מטריח אותך מאד, האם אתה יכול להסביר את עניין "חצאי האמיתות"? האם אתה יכול לפרט קצת על המתודולוגיה של גדי טאוב? למשל האם הציטטות שלו לקוחות ברובן מן המדיה של ה-alt right? מה הטכניקה שלו ביצירת חצאי האמיתות שהזכרת? מה שאני זוכר זה את ההסברים שלו עד כמה מתוחכם טראמפ ואיך המדיניות שלו תושיע את המערב. בפועל, להבנתי טראמפ לא עשה דבר. אבל לך תוכיח שכל ה"תחכום" של טראמפ הוא על הנייר הכתוב של חסידיו הפרשניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |