|
||||
|
||||
יש מאות, אם לא אלפי מחקרים בנושא הזה. מן הסתם לא כולם מצביעים בצורה חד משמעית על קשר ועוד סיבתי. ועדיין, לבחור מספר קטן של מחקרים מנוגדים בלי להסביר את הטענות ואת טענות הנגד, זה לא רציני לקביעה שיש מיתוס. היידט מאוד קפדן במחקרים שהוא מצטט ויותר מכך, הוא מפרסם אותם בשקיפות מלאה. אפשר למצוא את כל המחקרים הרלוונטיים בנושא באתר שמוקדש לספר: https://www.anxiousgeneration.com/research אפשר לערוך דיון רציני בנושא החשוב הזה, אבל זו לא הדרך. |
|
||||
|
||||
האם זה שונה מהותית מן התמונה שאתה מכיר? למשל, האם בגלל ישנה התדרדרות במימדים שהיידט מתאר בבריאותם הנפשית של בני הנוער במערב? האם ישנה התדרדרות שניתן לייחס חד משמעית לחשיפה לפייסבוק (נניח), ולא לקורונה ונושאים נוספים שעלו בשנים האחרונות? נוירוביולוגית שעוסקת באיבחון בני נוער שנים רבות שקראה את הדברים, אומרת שצריך להפריד בין הפן החברתי לזה שקשור לסיפוק מהיר והסתה סדרתית של קשב. היא רואה עליה דרמטית בשיעור הפרעות הקשב בקרב בני הנוער, וחשדה נופל לא על פייסבוק אלא על טיקטוק ואינסטגרם. |
|
||||
|
||||
אפילו אני יודע שפייסבוק זה לזקנים ולא לבני נוער. |
|
||||
|
||||
כן, היידט מאוד משכנע בטיעונים שלו ובמחקרים שהוא מציג. ההדרדרת הנפשית החלה הרבה לפני הקורונה ויד ביד עם ההתפוצצות של הרשתות החברתיות. הוא מראה מחקרים מסוגים שונים ומאוד קפדן בתאור שלהם וגם מתמודד עם טענות נגד. הוא כמובן לא טוען שזו הסיבה היחידה והרשתות החברתיות מסבירות הכל. אין לי שום ספק שיש גם הפרעות קשב אצל בני נוער וצעירים ומבוגרים כאחד. זה לא רק טיקטוק ואינסטגרם אלא ההתמכרות לטלפון. סטודנטים היום לא מסוגלים לקרוא ספרים ואפילו מאמר אחד בשבוע כהכנה לשיעור למשל. |
|
||||
|
||||
למה הכוונה, יש הפרעות קשב? הפרעות קשב הם שם להפרעה נוירולוגית, בחלקה תורשתית, שקיימת עוד הרבה הקבה לפני המצאת האינטרנט. אתה מתכוון שיש יותר הפרעות קשב? יש לזה בסיס? |
|
||||
|
||||
לכל הפחות יש עליה משמעותית ומונוטונית באבחון של התופעה לפחות מ 1997 עד 2017, ואולי לא פחות מעניין בקשר לשאלת הרשתות החברתיות, נראה שיש שיטוח מסויים של הגרף בשנים האחרונות, מה שאולי מלמד שהאפקט שלהן, אם קיים, הגיע כבר לשיא. |
|
||||
|
||||
זה כבר ממש תואם את מה שאני רואה סביבי. ועם זאת, אני יכול להעיד שהקריטריונים היום לאבחון הפרעת קשב מאד רחבים, ומכניסים לאותה קופסא הרבה תופעות ובדרגות חומרה מאד מאד שונות. חלק מזה, למרבה הצער, נובע גם מכך שמי שמאובחן מקבל הקלות במבחנים בבית הספר (בעיקר הארכת זמנים), מה שמתמרץ גם ילדים (או אולי הורים) לקבל אבחון כזה גם בלי סימפטומים מאד חריגים. |
|
||||
|
||||
זה אכן המצב, אבל חוץ מתופעות של איבחון היתר, היתה גם עלייה דרמטית במודעות. למשל הרבה אנשים בוגרים חשדו שהפרעת קשב לא מאובחנת אחראית לכמה מן העיקובים אותם הם חווים, מה שאושר ע"י מבחנים כדוגמת TOVA ו-CPT-II. סביר שבשלב מסויים תגיע מודעות זו לרוויה ברמת האוכלוסיה. |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילד היו תלמידים עצלנים, היום יש רק מאותגרי קשב. לא הבנתי - אתה טוען שהבלשים עליהם אני קורא סובלים מהפרעת קשב? מעולם לא שמעתי את התיאוריה הזאת. |
|
||||
|
||||
מונק או לא מונק? |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון - צ''ל ''עיכובים''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |