בתשובה לאביב, 24/11/24 16:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא כל כך מקשיב. א. אני לא מתנגד להגנה עצמית. אני מתנגד לאלימות רק כאשר היא נועדה לכפות על הזולת לעשות או להאמין במשהו שאינו קשור לקיום שלך. ב. ברמה הפרטית כל אחד יעשה כרצונו. הטיעון העיקרי שלי נגדך הוא שהגירה אינה פיתרון לכמה מיליון יהודים-ישראלים, כפי שאינה פיתרון לאפריקנים, לתושבי דר' אמריקה, לסורים ולעזתים. התעקשות על מה שאמור להוביל לעתיד טוב יותר, היא כן. ג. כפי שכבר כתבתי. ההתנגדות לרוב המתנגדים אינה בחירה אלא כורח. ולכן כל החשבונות שלך על הצלחה או אי הצלחה אינם רלאבנטיים. אני לא חושב שמתנגדי המשטר באיראן יכולים להפוך לתומכיו גם אילו רצו בכך. זה נוגד את כל אורח החיים וצורת המחשבה שלהם. ד. אם אני מתנגד לדרך החיים הפאשיסטית של הימין ואיני יכול להגר מכאן, מה אתה מציע לי לעשות? לשבת בשקט ולחכות שיבואו לקחת אותי? ה. במחשבה שנייה הויכוח בינך לביני אפשר להשוותו לויכוח בין המהגרים מרוסיה לבין אלו שנשארו ומהווים את תנועת ההתנגדות לפוטין. כל אחד לגורלו ואין כל כך טעם לויכוח ביניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה הוא זה שלא מקשיב. א. אתה מתנגד לאלימות בכל מצב שהוא לא הגנה עצמית מידית על קיום ואני לא. זה שלפעמים יש צורך בהפעלת אלימות (במידה זו או אחרת), גם אם חייך לא בסכנה ברורה ומיידית, נשמעת לי עמדה סבירה יותר מהעמדה הקיצונית שלך. ב. ברור שברמה הפרטית כל אחד יעשה כרצונו. לא הצעתי את ההגירה היום כפתרון ריאלי ורלבנטי לישראלים. אני רק טוען שהמפעל הציוני (וזאת הערכה אישית, לא איזה משהו שאפשר לדעת) עושה את כל הסימנים שהוא הולך להירשם בהיסטוריה של העתיד כסיפור טראגי של תקומה וקריסה. ג. כן, ישארו רבים שההשארות תהיה עבורם כורח ולא בחירה. לא טענתי אחרת. לא אמרתי להם מה לעשות. רק הוספתי את ההערכה שלי לגבי כשלונם (עד, כנראה, מצב בו ליותר ויותר אנשים ההגירה היא זו שתהיה הכורח כי האלטרנטיבה תהיה להשחט על ידי האויב האיסלמיסטי). ד. לשבת בשקט ולחכות שיבואו לקחת אותך (כנראה לניידת) זה מה שאתה מתאר כאסטרטגיה להתמודד עם המצב. לא אני. ה. או. סוף סוף סעיף שאנחנו מסכימים עליו. לא היה שום רגע שבו רציתי להתוכח איתך וזה אכן מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להיות בורר: שניכם לא מקשיבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתאאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור. כנ״ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? מה בדיוק לא שמעתי? תאר לעצמך שאיזה יהודי שעוזב את בריה"מ אומר לרוסי שנשאר שם: הכל כאן אבוד. לא תצליחו לשנות כלום. הדרך היחידה היא להגר מכאן. והרוסי עונה לו: אין לי לאן ללכת ואני מאמין שאיני מסוגל לחיות ברוסיה כפי שהיא. בין אם אצליח לשנות משהו ובין אם לא, אני חש שמחובתי להתנגד למה שקורה כאן. מה פספסתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״הדרך היחידה היא להגר מכאן״ זה לא מה שאמרתי. אמרתי שלהעביר ביקורת על היהודי שבורח מרוסיה של פוטין ולהציע לו כאלטרנטיבה להשאר ולהתנגד באופן פאסיבי למשטר של פוטין, נשמע (אישית, לאותו יהודי, שמעדיף לבחור את המלחמות שבהן אפשר לנצח) כמו בזבוז של חיים. אותו יהודי ענה ״תודה, אבל לא תודה״ להצעה שבעיניו היא לא מושכת במיוחד. הסיבה העיקרית שהביאה אותי לשבר אליו הגעתי היא לא חוסר האמון שיש לי בשלטון ה-64. אם רק שם הייתי רואה את הבעיה, היתה נשארת בי תקווה שיכול להיות יותר טוב. הסיבה העיקרית שהביאה אותי לשבר אליו הגעתי היא חוסר האמון שיש לי באלטרנטיבה לשלטון ה-64. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מעודכן: 67. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד 120. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לך: סתאאם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |