בתשובה לצפריר כהן, 27/10/24 21:20
להשעות את הבינה 773499
אנשים שונים יש אינטואיציה שונה - בהחלט, בגלל זה אנחנו צריכים מושבעים (בלשון רבים).

השאלה היא, שוב, אם המטרה של המשפט היא למצוא האם המעשה היה חוקי הוא האם זה צודק להעניש אדם גם אם עבר על החוק. מדובר בשתי שאלות שונות. בשביל להכריע בראשוונה אתה צריך איש מקצוע. בשביל להכריע בשניה אתה צריך אדם בעל יכולת להבדיל בין צדק לאי צדק. אני חושב שמקומות בהם נהוג המשפט הקונטיננטלי נהוג לראות את החוק כעדיף על הצדק, ולכן את השופט כגורם המכריע לגבי אשמה בעוד שבמקומות בהם נהוג המשפט המקובל נהוג להעדיף את הצדק (או המנהג המקובל) על פני החוק ולכן נהוג יותר למצוא משפט שמוכרע על ידי מושבעים.
להשעות את הבינה 773503
חשבתי שגם במשפט עם מושבעים - שקובעים אשם או זכאי - מי שקובע את העונש זה השופט.
אני טועה?
להשעות את הבינה 773537
כן, אבל רק בהנחה שהמושבעים החליטו לא לזכות את הנאשם (ולא לאיין את המשפט).
להשעות את הבינה 773516
לא בדיוק. קצת היסטוריה:

המשפט המקובל נוצר באנגליה בימי הביניים. במקור היה שם בלגן שלם של שיטות משפט: משפט כנסייתי בשטחי כנסיה, משפט של אדונים פאודליים בשטחים שונים, ומשפט של המלך במקומות שונים (כלומר: להגיע לחצר המלך, אם המלך מגיע במקרה לאזור שלך). המלכים רצו לחזק את סמכותם, וגם לגבות יותר מיסים. לכן הם בהדרגה קיצצו את סמכויות שאר בתי הדין על ידי יצירת בתי דין מלכותיים בכל המחוזות, שעתירה להם דרשה תשלום אגרה לטמיון (בסמכות השריפים, שהיו להלכה ממונים מטעם המלך. אבל צברו כוח עצמאי משל עצמם. הם צברו כל כך הרבה כוח ולכן המלכים מינו עוד נציגים מטעם הכתר: הקורונרים. איכשהו בארצות הברית שמות המשרות הללו שרדו). אבל כל בית דין כזה אימץ דרכי משפט משל עצמו ולכן נוצרו עוד שני דברים: שופטים מלכותיים נודדים (סובבים: circuit court) שעברו בין בתי הדין המקומיים וסידרו עניינים. מאוחר יותר הבינו שחייבים להיות יותר מסודרים ואחידים והחלו לאסוף קובצי מקרים קודמים ולהפוך אותם לתקדימים מחייבים.

וכן, גם שיטת המושבעים נוצרה בערך באותו הזמן. אבל מושבעים לא יכלו להכיר את הררי התקדימים. במקור בכלל הדיון המשפטי התנהל בשפה אחרת מזו של שפת אנשי העם (צרפתית, ומאוחר יותר לטינית). איש פשוט היה חייב עורך דין ולו רק כדי שיתרגם את דבריו לבית המשפט. בהמשך, גם כאשר שפת הדיונים הפכה להיות בהדרגה אנגלית, הדיון נותר רווי מונחים מקצועיים ומלא בתקדימים.

סתם דוגמה לתקדים: כאשר מאן דהו טוען היום ל„הגנה מן הצדק״ הוא לא טוען שהוא לא פשע, אלא שאחרים לא נענשו על פשע דומה, ולכן הוא לא צריך להיות מואשם. כלומר: שהוא לא אשם. זה לא עניין של חומרת העונש אלא עניין של אשמה. זה צודק? לא צודק? אני חושב שהיום התשובה לשאלה הזו די מושפעת מאוד מכל מיני מחלוקות עובדתיות ומוסריות שלא קשורות ישירות לשאלה הזו ואוכלוסיית האנשים הפשוטים בארץ חלוקה עובדתית על השאלה הזו. ומסיבות לא ענייניות.
להשעות את הבינה 773538
כשאבות האומה האמריקאית כתבו את החוקה הם הכירו את האופציה של משפט ללא מושבעים. למיטב הבנתי, ההחלטה שלהם לקבוע משפט מושבעים בחוקה היתה החלטה מודעת שלא נבעה מההיסטוריה של איך נוצר משפט המושבעים באנגליה אלא מהתחושה (מן הסתם הם הכירו טוב מאד את המשפט של ויליאם פן) שמשפט כזה יהיה צודק יותר וימנע רודנות עתידית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים