|
||||
|
||||
החלק המטורף (יותר מפיטר סלרס בד''ר סטריינג'לאב) הוא שאותו ירון פינקלמן שבכובעו כרח''ט מבצעים הציע ''להיערך לתוכנית כתרחיש אפשרי במסגרת לחימה'', חבש את כובע אלוף פיקוד דרום ושכח מזה לחלוטין. |
|
||||
|
||||
החלק היותר מטורף הוא ששנה אחר כך אנחנו עדיין משלמים לו משכורת על אותו תפקיד. אם חושבים על זה - זה תמריץ חיובי לטירוף שאתה תיארת. |
|
||||
|
||||
מה שאני לא מבין זה איך זה אותו צבא. בדיעבד רפול צדק יותר ממה שהוא ידע. זרועו הארוכה של צה''ל היא באמת ''צבא זר אך ידידותי''. |
|
||||
|
||||
זה פתרון פשוט מדי. להזכירך שגם החיל הידידותי יכול היה לעשות הרבה הרבה יותר ב-7 באוקטובר. כשאתה אומר "זה אותו צבא" - אתה מתכוון בניגוד למה ומתי? |
|
||||
|
||||
זה שנלחם בחיזבאללה וזה שנלחם בחמאס. |
|
||||
|
||||
א. תנאי הפתיחה היו שונים מאד. ב. נראה שהקונספציה הרת האסון שהזניחה את גזרת עזה באופן עמוק - מכשלון ההפתעה אבל גם דרך חוסרים מודיעיניים משמעותיים לאורך שנים - הצד השני שלה היה השקעה רצינית יותר בחדירה לנבכי החיזבאללה. מסתבר שכשמשאבי המדינה אכן מופנים לכיוונים מסוימים יש תוצאות. וכשמתעלמים מאזהרות - יש תוצאות טרגיות. ג. אחרי ההפתעה הראשונית - ההישגים הטקטיים מול החמאס היו מאד משמעותיים, אם תיזכר בנובמבר-דצמבר כשעוד היתה מלחמה עצימה בעזה. זה שהמלחמה דעכה (או הודעכה) אקספוננציאלית בגלל שיקולים לא עניניים, קשה להאשים בזה את צה"ל. בגדול, בחודשיים הראשונים אחרי 7 באוקטובר צה"ל היה המערכת הציבורית המצטיינת, כשכל השאר נעלמו מהשטח ומזל שהיו כמה אחים לנשק וארגונים אזרחיים אחרים שמילאו את הואקום שהממשלה הזו הותירה בכל התחומים. לו המלחמה בחמאס היתה תלויה בראשי מערכת הבטחון, כנראה שהיתה קצרה הרבה יותר והיינו מזמן אחריה. Don't blame Tsahal!. 1 1 Blame Canada
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |