 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחרונה, בסיס ביסל"ח בדרום נפרץ ורוקנו מעל 18 מכולות צבאיות מלאות באמל"ח. אם כך - מה הבעיה לפרוץ לעוד כמה בסיסי צה"ל ובמקום לרוקם מכולות ירוקנו מחסניות על החיילים שבוהים בסמארטפון ? אין כזאת בעיה. במילואים האחרונים שעשיתי בבית נבאללה ובמשמר הנגב, רב החיילים בבסיס היו עם הפנים לרצפה וללא נשק ארוך או אקדח. כבר אז חשבתי ומה יקרה אם יכנס לכאן מחבל? מי ישמור על האומללים הללו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! אנחנו לא יכולים לומר "מי ישמור על האומללים הללו". הם אלו שאמורים לשמור על עצמם ועלינו. כשהם לא מצליחים לשמור על עצמם קל וחומר שקשה לצפות מהם שישמרו עלינו. לכן המקרה של הפיגוע בגבול מצרים היה רמז כל כך חמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האומללות היא חלק מהותי מהלאום היהודי הישן, זה שהגיש את צווארו לשוחט. אומללות זו אין לה מקום בשום פנים ואופן בהסדר הציוני לאחר מלחמת העולם השנייה, לפיו היהודים ילחמו כדי לקבל - מרצון או בכח - את חלקת האלוהים הקטנה והאומללה הזו. ומכאן : למה מראש לגייס חיילים שלא יכולים פיזית לשמור על חייהם מפני מחבל חמוש. ואולי יש להוציא את המונח ׳רובאי 02׳ לשדרוג משמעותי שיכלול בתוכו הרבה יותר מללמוד איך מפרקים נשק ו-3 יריות במטווח. יתכן והניסוח הזה הוא קיצוני ביותר והוא גורם להדרת אוכלוסיות רבות מהשרות הצבאי ויכול לפגוע גם באתוס הלאומי של צבא העם, וגם מעשית באי גיוס חיילים שאולי לא יכולים לשמור על עצמם, אבל התועלת שלהם לצבא גבוהה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לגייס? כי יש מלא תפקידים בצבא (הרוב המוחלט למעשה) שדורשים כישורים אחרים משל חיילים קרביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרתי בהמשך שזאת שאלה המנוסחת בקיצוניות ולא כיוונתי לחיילים לוחמים, אלא לחיילים שלא יודעים להלחם אבל לפחות שיודעים לשמור על עצמם בהעדר הגנה. עדיין, מי שכבר מבצע טירונות רובאי 02, למה לא להשקיע בו בטירונות שמתמקדת רק בהגנה עצמית ופחות במסע כומתה של 2 ק״מ ושאר ירקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה אני זוכר שאפילו בנים ובנות ששמרו על לשכת גיוס בחיפה (שנות ה-90 במאה הקודמת) צוידו בנשקים (נכון, עוזי, אבל בכל זאת נשק) כשהם שמרו על המקום? בניין משרדים בהדר, כן? לא איזה בסיס ליד גבול. אין יותר ג׳ובניקי מזה. חיילים עם נשק עם חובת השתתפות קבועה במטווחים. איזה קונספט מטורף! נראה לי שמשהו מאוד בסיסי מאוד נדפק בצה״ל בשנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון היה גם לקריה מנסיוני באותן שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אתה רוצה לומר שלש.ג. היום אין נשק? אז איך הוא שומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק ש.ג. / לא רק למי שבעמדת השמירה בזמן השמירה. לנשארים שבת היו כמה נשקים וכל החיילים הוצאו באופן קבוע ומתועד למטווחים (ואם לא, לא אושר להם להכנס לסבבי שמירה). בתוך בניין משרדים עם דלת פלדלת נעולה (לא ליד שער של בסיס). למאבחנות1! וחיילים אחרי טירונות כ.מ! בהדר חיפה, למען השם! ___________________ 1 אז כולן היו רק בנות. לא יודע איך זה היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאביב אמר, מדובר בלא רק ש"ג, אלא בכמה וכמה1 חיילי וחיילות סדיר שהיו מפטרלים/ות בבסיס לאורך הלילה. 1 לא בטוח שראוי לפרט, אפילו ממרחק השנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את האבולוציה החברתית של העוזי. אני זוכר אותו יותר כ׳נשק נשי׳, כזה שנותנים אותו לג׳ובניקים, ש״ג, שוטרי המ״צ. אנחנו ׳הקרביים׳ ידענו להתקמבן כמו כל ישראלי מקובן, וקיבלנו m16 מקוצר, נעליים אדומות, ומדים מגוהצים בכל בוקר. לפחות ממה שאני זוכר מהשיר של החלונות, אודות ׳קיבלנו עוזי ואוכל ווזווזי׳ אני למד שפעם זה היה נשק פחות ׳נשי׳. בש״ג החיילים חמושים - בספק על כשירים- וכנראה עוד כמה בעלי תפקד מצויינים בנשקים אחרים ואקדחים, אבל כאמור הם מיעוט שלא יכול להדוף התקפה פתאומית ובמיוחד אם הם ׳קרביים׳. פחות מעשור, בתרגיל בצהלים, ראיתי את החולשה של הצבא כמעט בכל תחום בתחום האבטחה והשמירה. בפעם האחרונה ב- 21/22 ובמיוחד לאחר שומרי החומות הרגשתי שיש יותר מודעות להבנה שאנחנו על פס הייצור של הברווזים, ואולי אפילו היו שינויים בפועל - לא שאני שמתי לב - אבל כנראה זה לא הספיק, כי ב-23 החמאס חשש מאותו חשש של הביפר, שאם לא עכשיו, אז אימתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין האבולוציה החברתית של הנשק האישי. אני לא אגיד שזה נושא מרתק. כי זה לא. אני כן אגיד שזה דומה לאופנה של דברים אחרים. למשל אופנה של מכשירים סלולריים. האופנה יכולה להשתנות במהירות. אפילו בין יחידות שונות (למשל פלוגות באותו גדוד) אין בהכרח הסכמה מהו נשק ''שווה''. לפעמים סתם להיות יוצא דופן זה שווה. ואפילו לכלל הזה יש יוצאים מהכלל. בכל מקרה, עדיין יש כמה כללי אצבע. למשל נשק שנותנים לחיילים ג'ובניקים (או אפילו להג''א, רחמנא ליצלן) יאבד מהר מהפופולריות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ברמת השיח, האי-הסכמה באה לידי ביטוי בחולשות הנשק. על ה-M16 המקוצר אמרו שהוא פחות מדוייק מה-M16 הארוך אבל שניהם לא מותאמים לאקלים או לשטח הישראלי המדברי. מי שהחזיק גליל/גלילון, היה נחשב 'כריש' (תחילת שנות ה-90). על העוזי טענו שהוא יכול לפלוט כדורים אם יש בפנים מחסנית והוא נופל והוא גם בעייתי בכל שפעם הוא יורה ופעם לא. אני באמת לא יודע איזה נשק יותר טוב, כי אני כאמו לא קרבי וראיתי בנשק יותר כעול, כמשהו שחייבים לשמור עליו מתוך הבנה שהוא לא ישמור עליך ברגע האמת. משהו שעושה לך בעיות רציניות בחיי היום-יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הפופולריות - אילו נשקים מקבלים היום כיתות הכוננות? לעניין הג״א - אני מודה שמעולם לא הבנתי מי הם, ותוך כדי חיפוש מערכון של הגשש על המשמר האזרחי, אני לומד כעת שהג״א זה לא המשמר האזרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג"א, הגנה אוירית, ב67 עוד צעקו:קומה שלישית לכבות את האור. מאוחר יותר בדקו תיקים בכניסה לקולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ויקי מספר את הסיפור שלהם ( למעט האירועים המוזרים שציינת). אני מנחש שילידי שנות ה70 או סוף שנות ה60, פחות נחשפו אליהם במהלך חייהם. אביו של יליד שנות השבעים יתגייס להג״א - אם הוא רוצה בכלל - רק בתחילת שנות ה-90, מועד בו הם נסגרו. אולי אם הסבא/הדודים היו בהג״א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי גליל בטירונות, חרא של רובה. כבד (מאד), מסורבל, מחליד רק מריח של מים, מעצבן לפירוק והרכבה ולא מדויק. לא פלא שכמה שנים אחר כך הוציאו אותו מהשירות. כשבקורסים אחרים קיבלתי M-16 - ואפילו ארוך - לא היה מאושר ממני. קל משקל, פשוט יחסית לתפעול, ופוגע מעולה גם מ-100 מטר. לא סתם הוא ואחיו המקוצרים נמצאים בצה"ל עד היום, יותר מחצי מאה מאז שיוצרו. נדמה לי שאפילו דור נוסף של רובים ישראלים (נגב?) באו והלכו בשנים האלה, והמקוצר נשאר וליחו לא נס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור של הגליל הוא מדויק. ובכל זאת שני צוערים מהפלוגה שלי (בה"ד 1, סוף שנות ה 90) הסתובבו דווקא עם גליל. וזה בזמן שהנשק הסטנדרטי בפלוגה היה M-16 . אין לי הסבר טוב. אולי היפסטרים שהקדימו את זמנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש את עניין סמל הסטטוס שבו העוזי ניתן לג׳ובניקים הממש כבדים. אבל זה יורה וזה הורג וזה גם לא רק עניין של סמל סטטוס בלבד - שים לב מה ״הבסיס״ שאני דיברתי עליו למעלה. לשכת גיוס. זה אפילו לא איזה בסיס ג׳ובניקים כמו בקריה שהוא מגודר ועם ש.ג. זה היה בניין משרדים בהדר-חיפה. לתת לאנשים לשמור שם עם מטאטא זה לא פרקטי/מתאים. הכניסה לבניין זה לא ״ש.ג״. זאת היתה דלת פלדלת שנועלים עם מפתח בסופ״ש ואף אחד לא נכנס/יוצא. המקום סגור. בכל זאת, אפילו שם, נתנו לחיילים/חיילות נשק ולימדו אותם להשתמש בו. בכוונה השתמשתי בדוגמה הקיצונית הזאת. בפיקוד, במתקני הקשר ובשטחים, בהם שירתתי רוב הזמן, ברור שהשימוש היה (בקרב ג׳ובניקים) במטאטא וגם מי שהתקמבן גם השיג מקוצר. לכולם היה נשק במקומות הללו. גם לגו׳בניקים גמורים שעסקו בלחבר כבלים משונים לציוד מלא אבק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳בפיקוד, במתקני הקשר ובשטחים׳ —— אוויר הפסגות של מתקני גדוד 372 עד היום צלולים בדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסיון הפעוט שלי מרמז ש(א) המדיניות לא מונוטונית היסטורית, (ב) מה באמת נכון לעשות לא עד כדי כך ברור. לפי פרסומים זרים, התגייסתי ב-1992, עשיתי טירונות רובאי 2 כ"מ, ואת רוב שירותי עשיתי בקריה. בטירונות עשיתי שלושה מטווחים, בכל יתרת השירות אפס. את השמירות בקריה היינו עושים עם עוזי, ביתרת השירות לא נגעתי בנשק. חוץ מפעם אחת. זו היתה תקופה של מתח בטחוני, ונאמר לנו שיש התרעות על ניסיונות לפגוע ספציפית בחיילים (במקומות ציבוריים הומים, כאלה), ולכן כשיצאנו שבת חויבנו לצאת עם העוזי. זה כבר היה מלחיץ! ידעתי שאם יפתיעו אותי במקום ציבורי הומה, אין לי שום סיכוי לעשות משהו מועיל עם הנשק. מאידך, הנשק עושה אותי מטרה הרבה יותר אטרקטיבית למחבל (כי אחרי שהוא דוקר אותי, או משתק אותי בסטירת לחי, יש לו רובה ביד). הכנתי את עצמי נפשית שאם קורה דבר כזה, מה שאנסה לעשות יהיה להרביץ למחבל עם הרובה (וגם כך הערכתי את סיכויו לנצח אותי במשחק הזה כעדיפים משמעותית). אני לא חושב שאם הייתי עושה מטווח פעם בכמה חודשים זה היה משנה מהותית את מידת המיומנות שלי בשימוש בנשק במצב קרבי או פיגועי אמיתי. כל העניין הזה של לדעת בזמן אמת איך לשלוף מהר מחסנית ולהכניס אותה, ולהסיט את הנשק מהכתף למצב שאפשר לירות בו, נראה לי שדורש תרגול של ממש, ומטווח ממש לא עושה את זה. אם תתעקש איאלץ להסכים שאפשר היה לתרגל אותנו בטירונות גם בדברים כאלה, וגם לרענן אותם כל כמה חודשים. אבל עם כל הכבוד למבחן הבדיעבד, ואין כבוד, אני לא חושב שמופרך לעשות את החשבון של מה תרחישי האיום, מה הסיכוי שנשק בידי הג'ובניקים יעזור, והאם זה שווה את הסיכון האינהרנטי שנשק מהווה - לתאונות, התאבדויות וגניבות. יכול להיות שדווקא מי שנתן את העוזי לשומרי לשכת הגיוס הוא זה שטעה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |