בתשובה לרוני תלם, 24/08/24 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא נראה לי ממש אותו הדבר. יש הפרש של כמעט 100 שנים בין בעלי עבדים ובין קאפוים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינות מסוימות, בעשורים האחרונים טראומת העבדות רק התחילה להיות מעובדת או אפילו מורגשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפט מאד משונה, אתה בטוח בזה? השואה הרבה יותר קרובה מהעבדות וקשה מאד לומר שרק בעשורים האחרונים הטראומה שלה התחילה להיות מורגשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני חוזר בי. בכל זאת אני חושב (מרחוק) שטראומת העבדות חיה ובועטת בארה''ב, באותו סדר גודל של טראומת השואה אצל יהודים בישראל. (''טראומה'' כאן היא מטאפורה - אני לא מדבר על המצב הפסיכולוגי של טראומה. אם צריך אני יכול לנסות להתאמץ ולנסח על מה אני כן מדבר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסיף שרוב היהודים בישראל אינם דור n לניצולי שואה. רוב השחורים בארה"ב נחשבים צאצאי עבדים והם גם דור שני-שלישי לנפגעי חוקי גזע (ג'ים קרו) וגם בהרבה מקרים דור אפס לנפגעי גזענות ממסדית. הנוכחות של ההיסטוריה הזו בחיים ובזהות של שחורים בארה"ב (כקבוצת מיעוט; יהודים בישראל הם לא קבוצת מיעוט וניצולי שואה וצאצאיהם הם כמובן מיעוט אבל לא באופן שמגדיר זהות קבוצתית) היא יותר בלתי-אמצעית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |