בתשובה להאייל האלמוני, 25/08/24 4:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה שלי (והיא בהחלט קיימת) היא עקרונית. לא ספציפית. וזה בכלל לא משנה אם המילים הן "פרווה" או לא. הבעיה היא עם עצם הקונספט הנלעג של חשיבה מאגית, והמטא-אבסורד הנוסף של נוכחותו המורגשת בחיינו היום. בחשיבה מאגית אני מתכוון לייחוס כוח גדול ומיסתורי למילים עצמם, באופן שאינו תלוי בהקשר בו משתמשים בהן ובפונקציה הלשונית שהן ממלאות בו. לרוב היא באה לידי ביטוי באסופת טאבו ופוביות סביב מילים מסויימת ועניינים טכניים סביבן (כמו כתיבתן, מחיקתן או הגייתן). דוגמאות מפורסמות כוללות טאבו סביב אמירת שם האל או איסורים גורפים על מחיקה מכתבי קודש (גם כאשר מדובר שגיאות כתיב, טעויות העתקה או אפילו עריכה מכוונת). יש הבדל ברור וניכר בין חשיבה מאגית כזו (טירוף) לבין סתם ענייני נימוס, שמירה על לשון נקייה וה-euphemism treadmill (כולם שגרתיים). ומכיוון שאני לא סובל ממחלת הנפש הזו, לא תצליח למצוא שום דוגמא מקבילה "מהתרבות שלי" איתה אוכל להזדהות. בפרט, אין לי טאבו על מילים כפולות משמעות רק בגלל אחת ממשמעויותיה. כך למשל "לגמור" או "זין" (כמו ב-"כלי זין") הן כמובן מילים לגיטימיות לחלוטין. התכוונתי להנגיד זאת למילה master, אבל האמת היא שהמצב איתה מטופש אפילו יותר: שם לא ממש מדובר בכפל משמעות, אלא פשוט במשמעות הרגילה בהקשרים שונים. המילה במקרה מתארת מערכת יחסים עם מטענן שלילי בהקשר של בני אדם, אבל ניטרלי בהקשר של תהליכים במחשב1. אמנם מוסכם על כולנו שזה רע שאדם פלוני יהיה אדונו של עבד אלמוני, אבל ברור אפילו יותר שאין בעיה עם כך שמערכת א' תשמש כאדונה של מערכת ב'. ואגב, מישהו אולי יודע אם גם חלק מקהילת ה-BSDM עסוקה במרדף אחרי מונחים חלופיים? (פחות קואופרטיבים בוחשים בענייניהם לעומת מהנדסי תוכנה, אז אפשר לקוות שלא.) בנוסף אני לא מכיר אנלוגיות והיפרבולות שפסולות קטגורית. המשפט "הפקקים אתמול היו פשוט שואה" הוא סתם חסר טעם, לא איזו עבירה תרבותית חמורה. כנ"ל השימוש חסר-הרגישות שלי קודם בביטוי "מחלת נפש". ודוק: סתם חוסר רגישות, לא התרסה כלפי האלים ועלבון מטאפיזי כלפי היקום. כמו כן, כל אחד - גם גרמנים - יכול מבחינתי להשתמש במילה "יהודון" כאוות נפשו. גרמני שיאמר "הנאצי הזה קרא לשכן שלו 'הודון' בפני כולם" ישאיר עלי את אותו חותם ריגשי שהיה משאיר עלי דובר יהודי, וכלום לא ישתנה גם אם נחליף את המילה "יהודון" בכל מילה מקבילה אחרת. מן הסתם אני עשוי להפגע ממשמעות או מכוונה, ומן הסתם חוסר נימוס או וולגריות עלולים לצרום ולהעיק עלי - אבל לא אעלה על דעתי לייחס לעצם צירוף הברות מסויים מטען ריגשי טרנסצנדנטלי שחורג מעצם המשמעות המיוחסת לה כמילה בשפה בהקשר נתון. השווה זאת לכך שבמקומות מסויימים אסור לומר nigger אפילו אם הדובר רק שיר שמנוגן ברדיו ומילותיו כוללות אותה (מותר להגיד את המשפט כמובן - אין בעיה עם המשמעות - רק חייבים להחליף את המילה בצירוף צלילים אחר, כי... קסם). בקיצור הייתי שמח להשאיר חשיבה מאגית כזו בבמקומה הטבעי, בתחתית פח-האשפה של ההיסטוריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשיבה מאגית היא כנראה מאפיין של המין האנושי, שקובר את מתיו כבר עשרות אלפי שנים1. גם היום רוב האנושות מאמינה בישויות מאגיות. אני חושב שהחשיבה המאגית היא תוצאה של הצורך הבסיסי של האדם להסביר לעצמו את העולם. בהיעדר הסברים רציונליים שמתקבלים על דעתו הוא ממציא לעצמו הסברים לא רציונליים. הפופולריות של תאוריות הקונספירציה מוכיחה את הנקודה. השאיפה שלך שהמין האנושי ישתחרר מהחשיבה המאגית מנוגדת לטבעו. כמו לשאוף לכך שבני האדם לא יתארגנו בקבוצות עוינות זו לזו. ___________ 1 יש עדויות לכך שגם הניאנדרטלים קברו את מתיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חסרה לך הערת רגל, אז יכול להיות שפספסתי את מה שהתכוונת אליו) למיטב הבנתי, לא מדובר בחשיבה מאגית1 או ב"מחלת נפש"2. או, כמו שאתה אמרת: "מן הסתם אני עשוי להפגע ממשמעות או מכוונה, ומן הסתם חוסר נימוס או וולגריות עלולים לצרום ולהעיק עלי". במילים אחרות, אם אני מבין נכון, אפילו לך יש רגשות שיכולות להפגע ממילים. למיטב הנבתי, רגשות, מעצם היותן לא רציונליות, יכולות להפגע גם אם אין לאף אחד כוונה לפגוע. אם אריק קרטמן אומר "יהודי" כמקום "גנב" בלי שום כוונה לפגוע, באופן שברור לגמרי מההקשר למה הוא התכוון, קשה לך לדמיין שיש מישהו3 שכן נפגע? ואם מישהו, עמית בעבודה, אומר לך במפורש: "זה פוגע בי - גנב הוא מונח חלופי לא ארוך יותר, לא מורכב יותר, לא מקובל פחות, לא מוכר פחות ופחות פוגעני" איזה סיבה בעולם יש לך לא להמנע מפגיעה בו? 1 חשיבה מאגית - אם נכתוב את השם המפורש יכא בנו ברק. חשיבה לא מאגית - אם כל העמיתים שלי והבוס שלי יתחילו לקלל אותי מחר אני ארגיש לא נעים בעבודה מחר ואתחיל לחפש עבודה חדשה יום אחרי זה. 2 ז"א, אולי כן - במובן שזה קשור לנפש ולא לפיזיולוגיה ובמובן שזה משפיע בצורות ובחומרה שונה על אנשים שונים. 3 הבנתי, לא אתה, אתה מעל זה. הבחירה בקרטמן לא נעשתה על מנת לנסות לסחות ממך אמפתיה, אלא על מנת להביא דוגמא קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מההודעות שלך שבעיניך רגשות ורגישויות של אנשים משפיעים על תרבות הדיבור ולא להיפך. אולי אני לא מבין נכון את המגיבים שמתדיינים איתך, אבל לדעתי הם (גם) מנסים להדגיש את הכיוון ההפוך. בעיניי לפחות הוא חשוב. המטען השלילי שיש למילים מסויימות כרוך בשורשים היסטוריים, אבל זה לא מונע ממנו להיות תוצר תרבות. אני חושב1 שמתיחות בין גזעית בארצות הברית בעליה בעשורים האחרונים, ובאופן כללי לא פונקציה מונוטונית של המרחק בזמן מגורמים היסטוריים (עבדות כמובן אבל לא רק). אפשר להיות בעד או נגד התחזקות זהויות גזעיות2, אבל אני חושב שצריך להכיר בכך שמשטור מילים בקוד ובאופן כללי ניכוס גזעי למילים הוא חלק (קטן) מהתנועה הזאת, ויש לו השלכות חברתיות. אני חושב ש"הרגשות שלך לא נכונים" הם אישקש ל"הפגעות מהמונחים האלו זאת לא נורמה חברתית שאני רוצה לטפח". ראוי להתחשב ברגשות של אנשים, כמובן, אבל בו זמנית ראוי להחליט מה הנורמות החברתיות הרצויות גם במחיר מסויים של פגיעה ברגשות. התחלתי לכתוב רשימה של דוגמאות אבל זה הרגיש קצת מגוחך, אז באופן כללי אוסיף שלדעתי הרבה מקרים של התחשבות ברגשות שקשורים בקבוצות זהות נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות. ----- 1. השקעתי דקה או שתיים בלנסות לאשש את זה אבל מילות החיפוש מעלות הרבה מוץ. 2. אני מאוד נגד. כנ"ל לגבי זהויות מגדריות, לאומיות, נטייטיות/קוויריות וכל המועדונים הסגורים שאליהם אנשים נולדים או גדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדעתי הרבה מקרים של התחשבות ברגשות שקשורים בקבוצות זהות נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות" כשאתה כותב "הרבה מקרים" אתה רומז שיש גם מקרים אחרים? אם כן - מהם? מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם ומה לא? אם לא - האמנם? אני די משוכנע שמתיחות בין גזעית בארצות הברית בירידה, הייתי מוסיף אפילו ירידה דרסטית, בעשורים האחרונים. זה כמובן תלוי איך מודדים מתיחות בין גזעית1, וכמה אחרונים הם העשורים האחרונים2, אבל יפתיע אותי לגלות מדד שיהיה מקובל עלי שמראה עליה. אני לא חושב שאת המאבק לשנות נורמות חברתיות תוך כדי פגיעה ברגשות של אחרים ראוי לעשות במקום העבודה תוך כדי פגיעה ברגשות של קולגות. לדעתי, יש מקומות אחרים, מתאימים יותר לדברים האלה. 1 ז"א, אני מניח שאפשר לטעון שכשהשחורים "ידעו את מקומם" היתה פחות מתיחות בין גזעית. אני מניח שזה לא מה שאתה טוען. 2 רק לפני 5 עשורים ג'ורג' וואלאס היה מועמד לגיטימי לנשיאות ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם ומה לא?" - זאת שאלה אמיתית? אם כן, יש לי תשובה מפתיעה: מי שמחליט באילו רגשות אני מוכן להתחשב הוא אני. מובן שכמו בנושאים אחרים אני מוכן לשמוע את עמדת הנפגע או ה"נפגע" (כידוע "אתה פוגע בי" הפך להיות הג'וקר של ציבורים רבים) אלא ששאלת הניסוח לא נפרדת גם משאלת הדעות והעמדות שעומדות מאחריו, וגם כאן מי שטוען "העמדה שלך פוגעת בי" יזכה אצלי לשימוע קצר, אבל בחלק גדול מהמקרים התשובה שלי תהיה "צר לי, אבל אני לא גרושו מרקס". אפשר לטעון שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח של העמדה, ועל כך אני משיב שלפחות אלה שמייחסים חשיבות גדולה לענייני הלשון והשפעתה על התרבות (ח"כ מרב מיכאלי, למשל. אגב היא חטופה בעזה או משהו?) לא יכולים לאחוז את המקל הזה משני קצותיו, כי חוסר עקביות פוגע בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זאת שאלה אמיתית, ואני לא בטוח שהבנתי את התשובה. אם יש לך עמית דתי שמבקש ממך לא להשתמש בשם המפורש בקוד שאתה כותב בעבודה, איך יראה ה"שימוע" שלך? אם הוא לא יצליח לשכנע אותך שקיים אל, ושהאל שקיים הוא האל היהודי, ושלאל הזה באמת איכפת שאתה משתמש בשם המפורש (ואני מניח שהוא לא יצליח לשכנע אותך באף אחת מהטענות האלה בשימוע קצר1), מה תעשה? בכוונה תשתמש בשם המפורש ככל הניתן רק לעצבן אותו? ואם המנכ"ל של החברה יבקש ממך את אותה בקשה ("מספר עובדים התלננו שאתה משתמש בשם המפורש באופן שפוגע בהם בלי צורך אמיתי, אתה יכול בבקשה להפסיק עם זה?") האם לא תפסיק? ואם אי ההפסקה תכלול גם סיום העבודה, תבחר להתפטר? ואם אתה המנכ"ל, ומספר עובדים חיוניים לעסק באים עליך ומבקשים ממך לבקש מעובד אחר שיפסיק להשתמש בשם המפורש, ואם לא הם יתפטרו, לא תבקש? הרשה לי לפקפק. "כידוע "אתה פוגע בי" הפך להיות הג'וקר של ציבורים רבים" לא ידוע. על איזה ג'וקר אתה מדבר? בהקשר של הדיון הזה - מאיזה מטלה נחלצים הנפגעים (אם או בלי מרכאות) בעזרתו? "אפשר לטעון שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח של העמדה" לא בטוח שהבנתי. ברור שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח שלה, אבל ההבדל הזה לא כל כך מעניין, גם אם היית מחליף את העובד בשימוע שלך במנסח האופטימלי של העמדה שלו, ואת השימוע הקצר בדיון פילוסופי ארוך וממצא, זה לא באמת היה משנה לי. גם לאנשים שמאמינים בשטויות יש רגשות, ולדעתי מקום העבודה הוא לא המקום לפגוע בהם בשל זה (כל זמן שהמחיר של אי הפגיעה התבטא בהחלפה של מילה עם 6 אותיות במילה של 4 אותיות). "...לפחות אלה שמייחסים חשיבות גדולה לענייני הלשון..." שאני אבין, אתה מאשים אותי בצביעות בגלל שאתה משייך אותי לקבוצה של אנשים שמגיעה למסקנה דומה למסקנה שלי מסיבות אחרות לגמרי? את המשחק הזה גם אני יכול לשחק. 1 או ארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להגיב ששימוש בשם המפורש בקוד הוא כנראה בחירה רעה של שם משום שהוא לא קשור ללוגיקה או לתחום המערכת. אז נזכרתי בקיומו של God object [Wikipedia], אובייקט כל יכול. ההמלצות הטכניות הן לשכתב אובייקטים כאלו ולהוריד מכוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא באמת ממעיט ביכולת של מהנדסים למצוא ראשי תיבות שיאייתו את השם המפורש, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אגיב על הסיום: אני לא מאשים אותך בצביעות או בכל דבר אחר. ההחלטה שלי אם להענות לבקשת העמית תלויה בפרטים. אין לי חשק להכנס לפירוט, ויש להניח שאם הייתי מסכן את המשך עבודתי במקום הייתי נענה ל"בקשה" (כמו שהייתי נענה לבקשת ההוא עם האקדח ברקה לתת לו את הארנק) אבל לא הייתי הופך את זה לסטנדרט הרצוי. כאשר אין חרב כזאת תלויה מעלי, יש להניח שהייתי מתעקש רק על אותם עניינים שחשובים לי, כפי שאכן עשיתי בעבר (היום כבר אין לי עמיתית לעבודה). כלומר כאשר בחור דתי ביקש ממני לא להגיד לידו "Jesus fucking christ" השתדלתי לזכור את זה, ואפילו התגברתי על הרצון לבקש ממנו שבתמורה הוא יפסיק עם ה"בעזרת השם" המעצבן שלו. אבל אם הוא היה דורש ממני לא לאכול שינקן בחדר שלי במשרד כי זה פוגע בו, הייתי שולח אותו להתאמן אצל דופלאנטיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימים שהיו לעובדים משרדים משלהם... בכל מקרה, אני לא בטוח איפה אתה לא מסכים איתי. זאת פחות או יותר הגישה שלי (ולהחליף את המילה master במילה main כשמדובר על ענפים במערכת ניהול גרסאות חדשה זה ממש לא עניין שחשוב לי ולא ברור לי איך זה יכול להיות עניין שחשוב למישהו אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חשוב לכשלעצמו, אבל כאשר העניין הופך לחלק מגישה קורבנית כללית יש לו, אולי, חשיבות מסוימת. ההתעקשות לדבר ל "Quantum supremacy" ולא להעתר לבקשה (על גבול הדרישה) להחליף אותו ב- "Quantum advantage" (עד הסיבוב הבא בו גם ה"יתרון" יפגע באלה שכל אי-שיוויון מזכיר להם משהו רע) נראית על פניה מטופשת, אבל היא בוודאי פחות מטופשת מהבקשה עצמה, לפחות לטעמי. הה, אולי באמת אפשר לדרוש להפסיק לדבר על "כוח עליון" ומעז ייצא מתוק. בקצרה: קרא את הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה בבית שלך. אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה ברחוב. אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה בהרצאת הטד שלך. למען האמת, אתה יכול לדבר איך שאתה רוצה גם במקום העבודה. למיטב ידיעתי, אף אחד לא מקים משטרת דיבורים. אנחנו מדברים על טקסטים כתובים (במקרה הזה, קוד, אבל אני מניח שזה תקף גם לחוזים אצל עורכי דין או אי מיילים אצל מנהלים) במקום עבודה שהם למעשה התוצר המקצועי שלך, וכשיש לך כלים שמיועדים במיוחד לעזור לך שלא לשכוח (ועל הכלים האלה מתרעמים פה). נראה לי שהמעבר שלך על איסור לדבר הוא מופרך. אנשים נוטים להפגע מדברים מטופשים. זה חדש בשבילך? אתה באמת רוצה לנסות להסביר להם שזה מטופש? ואתה חושב שתצליח? ושזה יקח לך פחות מאמץ מלהפסיק להתעקש על שטויות. למיטב ידיעתי, אנחנו לא משחקים במשחק החיים בגודמוד, יש דברים שאין לנו עליהם שליטה. חלקם מטופשים. לדעתי, וזאת אולי דעה חריגה בדיון הזה, לא כל כך מעניין לדון באיך היינו מסדרים את העלום אם היה לנו את הכח לשלוט בכל הפרמטרים. אין לנו (טוב, לי אין, אולי יש מגיבים אחרים בדיון שיש להם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו יותר כח לשלוט בפרמטרים ממה שנדמה לרבים. לפעמים צצות דרישות מלמעלה (או סתם מאופנות מטופשות בעולם התוכנה) במקום העבודה. אפשר להגיד להן לא (כשרוצים) ומהניסיון שלי לא נופלים השמים ולא קורה שום דבר לאף אחד. זה לא דורש הרבה אנרגיה בכלל ואין לי מושג מאיפה הגיעה ההנחה שמישהו ״יוצא למלחמות״. להציג את זה כלא חשוב ולמה להלחם על השטויות עובד לשני הכיוונים. אפשר להשאיר את המילה Blackbox בקוד או לשלוח הודעה בסלאק שיש בה את המושג red team ולא יקרה כלום. בטח כשסביבת הפיתוח שלך היא לא עמוק בעמק הסיליקון, איפה שלאופנות ה PC הללו יש יותר אחיזה. אני לא מבין מה ההתרגשות מכך שמישהו בוחר לא לזרום עם כל אופנה איזוטרית שמקובלת רק על פלח פוליטי מאוד מסוים במדינות מאוד מסוימות בארה״ב. קליפורניה היא לא מרכז העולם, גם אם נדמה לתושביה (ולחולמים על קלופרניקציה) שהם כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר לי לצטט את עצמי - ״יש הבדל בין רפוסיטורי סגור עם מספר תורמים מצומצם (200 מפתחים) מתרבות אחת (או שלוש) לרפוסיטורי פתוח או רפוסיטורי עם אלפי תורמים מכל העולם״ - תגובה 771175. ברור שאם אתה עובד בחברה ישראלית (או ישראלית-הודית, או ישראלית-הודית-שוודית) אז רגישיות של מהנדסים אמריקאים לא צריכות לעניין אותך1, ואם ההנהלה מחליטה להטיל מגבלות מוזרות שלא שייכות לעניין זה מוזר. חשבתי שאנחנו מדברים על חברות שכוללות גם מפתחים אמריקאים. 1 אגב, בגלל שארה״ב היא מדינה של מהגרים, ההפך לא בהכרח נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש משהו שאנחנו לא מסכימים לגביו וההבדלים הם ניואנסים של מה כל אחד רוצה או מוכן להיות חלק ממנו. להיות אחד מ-200 מפתחים על אותו רפוזיטורי זה משהו שמאוד לא מעניין אותי בגלל אוסף גדול של סיבות1. ההתעסקות הזאת באי פגיעה ברגשות של מפתחים עדיני נפש שלא מצליחים לזהות את הכוונה האמיתית כשאומרים Red team (למשל) זו רק אחת מהן (ולא העיקרית). אי היכולת שלי לעבוד עם קבוצה של מפתחים שמתעסקת בשטויות הללו אני רואה כפיצ׳ר. אני אשמח לא לעבוד איתם והם ישמחו לא לעבוד איתי. כולם מרוצים ואני לא מבין איפה הבעיה. אנשים שונים רוצים דברים שונים ומוכנים להיות חלק מדברים שונים. ________ 1 מניסיוני ריפוזיטורים שכאלה, באופן טבעי, מכילים יותר טיפשות אנושית וקטעי קוד של מתכנתים שלא היה צריך לתת להם רישיון לגעת במקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0. אם נוצר הרושם שיש לי עמדה החלטית ובינארית בסגנון "אסור להתחשב באנשים" או להפך, זה לא המצב. גם ספציפית לגבי מילים טעונות בקוד אין לי דעה נחרצת, הסיבה שבכל זאת הגבתי למעלה היא שהיה נראה לי שהעמדה שלך החלטית ובינארית, ולכן לדעתי לא מציאותית. 1. יכול להיות שכתבתי בצורה מבלבלת. ב"מקרים של התחשבות ברגשות ... נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות" התכוונתי שההתחשבות עצמה היא הנורמה הפסולה. הנה דוגמאות (לדעתי): * אינפלציית הציונים באקדמיה האמריקאית, בין השאר כדי לא לפגוע ברגשות סטודנטים. * הדרה של נשים מאירוע עירוני או צבאי, גברים לבנים או ישראלים מאירוע אקדמי או חברתי בקמפוס וטרנסים משירותים ציבוריים כדי להגן על רגשותיהם של (מיעוט ה) דתיים, קווירס, סטודנטים ליברליים ונשים שנפגעים מכך. * אזהרות תוכן (trigger warnings). 2. לגבי מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם, כולנו :). ברצינות, כמו כל הנורמות החברתיות, יש פה איזון בין רגשות של הרבה אנשים, כמו גם חרויות והשפעות אחרות של התחשבות. דוגמה שבה קל (לי, מקווה שזה לא שנוי במחלוקת) לראות את האיזון בלי יותר מדי רגשות טעונים: הנגשה לנכים היא דבר חשוב וראוי, ועם הזמן אנחנו גם בוחרים להרחיב את ההגדרה (ממרחבים פיזיים לדיגיטליים, מנכויות פיזיות לבלתי נראות). עם זאת, הנגשה לוקחת כסף, זמן, מודעות ותשומת לב. אני לא יכול לדמיין מרחב ציבורי שבו נכים לא מרגישים שום מהמורה בדרכם, שלא לדבר על בתי מגורים, עסקים פרטיים וכו'. מה עושים? מתווכחים, מקימים ועדות, מקדמים חקיקה ונורמות חברתיות, ומקבלים איזשהו שיווי משקל ששוקלים מחדש כל הזמן. מה שנראה לי לא לגיטימי, ואני נתקל בו בטענות בתחומים יותר רגישים (כמו גזענות, סקסיזם, הומופוביה וכו'), הוא שבדיון כזה יכולים לקחת חלק רק משתתפים וקולות מייצגים לקבוצה ספציפית. 3. לגבי מתיחות בין גזעית בארה"ב, יכול להיות שגם פה לא כתבתי בבהירות. אני לא מתכוון לאפליה ממסדית וגזענות מכוונת (לחלוטין בירידה דרסטית לראשונה, וכנראה לשניה), אלא לזהות קבוצתית חזקה ולחוויית גזענות (שבמציאות קיימת פחות ופחות). זה הדבר שלטענתי הוא במידה רבה תוצר של תרבות, מתפתח במנותק מההקשרים ההיסטוריים ומשפיע על המטען השלילי שיש למילים מסויימות (כמו slave). זה באמת קשה למצוא נתונים טובים על דברים כאלה, אבל ניסיתי בכל זאת והנה קצת נתונים מ-Pew Research Center. ניסיתי בעיקר למצוא השוואות מול העבר, אבל לפעמים יש רק תמונת מצב סטטית: *שחורים ולבנים נוטים פחות לחשוב שמצב השחורים השתפר בחמשת השנים האחרונות, 1984-2013. *רוב השחורים מאמינים שהמשטרה, מערכת המשפט ומקום העבודה מפלה אותם ביחס ללבנים, 2013 (כמובן שזה לא מונע שכך באמת המצב). * רוב השחורים, האסיאתיים וההיספנים רואים בגזע שלהם מרכיב מרכזי בזהות, 2019. * רוב השחורים בארה"ב מאמינים שלא סביר מאוד שהם יגיעו לשיוויון זכויות אי פעם, 2019. * שמונה מתוך עשרה שחורים מאמינים שלא נעשה מספיק כדי להגיע לשויון שכויות אל מול לבנים, ביחס לארבעה מתוך עשרה לבנים, 2019. * חמישית מהשחורים מאמינים שרוב הלבנים מחזיקים בדעות קדומות לרעתם, 2019. * רוב האמריקאים מאמינים שיחסי הגזעים הם במצב רע (בין שאר הצהרות בקישור), 2019. נמנעתי משאלות ספציפיות לגבי הקדנציה של טראמפ, כי חששתי שהשאלות מובילות לתשובות לגבי העמדות שלו יותר מאשר לגבי המצב בשטח, ושהוא אולי1 תופעה נקודתית ולא מייצגת. כמו כן, בקישור הזה יש גרפים של מדדים לפי גזע לאורך השנים, שלא מציגים תמונה חד משמעית לגבי הטרנד בפערים בין שחורים ללבנים (הפער הצטמצם עקבית בתעודות בגרות, שיעורי עוני ותוחלת חיים, אבל לא בהכנסת משק בית, הון, בעלות על דירה ותואר ראשון). לא תומך בתזה שלי, אבל נראה לי מעניין מספיק לדיון. 4. אין לי שום ציפיות מחברות ציבוריות (למעט השמעות לחוק), אבל מעובדים בכל מקום ומבעלי חברות פרטיות (ובמיוחד עסקים קטנים) אני בהחלט מצפה להביא את הנורמות החברתיות לעבודה2, ביחד עם כל שאר המערכת המוסרית, הצרכים והרצונות שלהם. בהכרח ייפגעו אנשים, אבל ככה זה לחיות בחברה, עם ובלי שינוי נורמות חברתיות, ומקום העבודה3 הוא זירה חברתית כמו כל מקום אחר. מה גם שמה שבו התחיל הדיון, שינוי בנורמות חברתיות לגבי מילות קוד, הוא בדיוק דוגמה למאבק כזה, הגם שהפגיעה ברגשות קלה ביחס להרבה דברים אחרים שקורים במקום העבודה. ---- 1. אם ירצה השם, אני מוסיף באמונה חלושה. 2. בניגוד לסטריליזציה הסטראוטיפית של מקום העבודה בארה"ב, שאני מתנגד לה. 3. עד שיבוא ההב"ל ויפטור אותנו ממנו? האמונה כבר חלושה מכדי לבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0. יש לי דעה נחרצת (=אני חושב שראוי לעשות את הדבר הנכון) אבל לא בינארית (=לא תמיד פשוט לדעת מה הדבר הנכון לעשות). נראה לי שדווקא הדעות שהביעו כאן אחרים הן הרבה יותר בינאריות. 1. אני לא בטוח שהבנתי. אני לא מבין איך ההתחשבות יכולה להיות פסולה. יכול להיות שהתוצאה של ההתחשבות היא פסולה - אבל לדעתי זה לא אומר שלא צריך להתחשב ברגשות אלא שצריך להתחשב ברגשות בנוסף בדברים אחרים. 2. כן, באופן כללי אני מסכים, אבל בנוגע לנושא הספציפי הזה, אני לא רואה את הנזק שבהתחשבות ברגשות, להבדיל מהנגשה לנכים זה לא עולה כסף, לוקח זמן או דורש מאמץ. אני לא חושב שייצגתי כאן עמדה שאומרת שצריך להגביל את המתדיינים או ששוללת את ההתדיינות. שוב, נראה לי שזה משהו שאפשר למצוא דווקא אצל מגיבים אחרים בדיון. אני כן חושב שלהקים ועדה להחליט אם להשתמש ב-Whitelist און ב-AllowedList זה בזבוז זמן מובהק, ושמי שרואה בהחלפה של אחד בשני כסימן ל"חירפון עולמי" לוקה בחוסר הערכה של המציאות. 3. אני לא בטוח שהבנתי, ואם הבנתי, אני לא בטוח שזה נכון. אולי יש יותר מודעות? אבל גם לגבי זה, אני לא בטוח שזה נכון ואני לא בטוח אם זה טוב או רע (די תלוי בכמה המודעות מייצגת את המציאות). 4. "..בהכרח ייפגעו אנשים..." למה בהכרח? שוב, אנחנו לא מדברים על משהו אבסטרקטי, אנחנו מדברים על משהו מאד ספציפי, אני לא רואה שום הכרח שאנשים יפגעו אלא אם כן אתה רוצה לפגוע בהם בכוונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |