 |
פשוט יש לי הרגשה, כבר זמן רב, שהוקטור הפסיכיאטרי-אישיותי של השיח, במקרה של מנהיג פוליטי, קצת מטעה ואפילו נותן הנחה כלשהיא למושא הניתוח.
זה קצת סנטימנט בכיוון של (מנסה לומר בזהירות) - "הוא קצת אוטיסט אז לא אכפת לו מרגשות של אחרים".
האם זה מועיל לשיפוט שלנו של פוליטיקאי רב סמכות, במקרה כזה ובמקרים אחרים?
האם התובנה ש"סטאלין היה פסיכופט" או לא, מוסיפה לשיפוט של פעולותיו כמנהיג מעצמה?
בראש שלי, עוד כיוון שזה מזכיר זה "זו לא רשעות - זו טפשות" שמוזכר חדשות לבקרים לגבי חברי קואליציה רבים. גם שם אני מוצא שזה מקטין מחטאיהם וחובתם כלפינו. לא, זו לא טפשות - זו רשעות מובהקת שיש לה מטרות והיא משיגה אותן. דוגמת הדגל כרגע היא שר האוצר סמוטריץ'. כלכלת "ברוך השם" שלו וכשלונה במדדים של המיינסטרים היא לא כי הוא אדיוט, אלא כי יש לו אג'נדה מובהקת, שיטתית וארוכת שנים לשנות את מדינת ישראל, המשטר שלה והעדיפויות שלה. לומר שהוא נכשל כי הוא אדיוט מפספס לגמרי את הסיבה לפעולותיו - ומן הסתם גם את דרכי הפעולה להתמודד איתן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש