 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההיסטוריה מראה שהחלפת שלטון דיקטטורי שמוכן לחסל אלפים מאזרחיו כדי לשמור על כסאו היא קשה מאד. ואני מדבר כאן על איראן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה יכול להיות סטייל גורב'צוב ודה קלרק, לא? ימות חמנאי, והאייתולה שיעלה אחריו יהיה במקרה בעל שאיפות אחרות? מה גם שלא ברור לי אם העימות עם ישראל עוזר או דווקא מפריע למשטר באיראן לשמור על עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שעוזר. אתה חי בדוגמת הדגל למשטר שכל התעמולה שלו, השקרית כמובן, זה שהוא יטפל באויבים החיצוניים וזה מצדיק כל הרס ונזק למערכות הפנימיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ז''א ברור שעוזר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטר באיראן הוא אפילו לא השחקן הראשי. הציר-הסמכותני שמשחק ריסק מזרח תיכון נגד ארה״ב והמערב כולל כוחות כמו רוסיה וסין. חלק נכבד מהאתוס הלאומי-פלסטיני (כולל בחישתו בכת המוות הג׳יהאדיסטית) הוא משהו שעודד על ידי ברית המועצות במאה הקודמת. רוסיה בעסקים של תן/קח עם המשטר האיראני עד היום. הפרוקסים הג׳יהאדיסטים של איראן הם פרוקסים, אבל הם לא איראן. הם לא יתאיידו לפתע פתאום רק בגלל שהתמיכה מאיראן תעלם. יש מספיק גורמים במזרח התיכון ואף בעולם שרוצים לראות את מדינת היהודים נעלמת מהמפה וחושבים עליה אידיאולוגית כטעות היסטורית שצריך לתקן. הפרוקסים הללו כבר ימצאו ספונסר אחר. אין שום סימן בעולם האמיתי לכך שאנחנו צריכים להפסיק לחיות על החרב. משאלות לב זה חביב, אבל כדי להגן על החיים של הילדים שלך אין תחליף למטוסים, טנקים, פגזים, רובים ופצצות. מחנה השמאל צריך לחזור למה שהוא היה פעם. להושיט יד לשלום וליצור בריתות עם מי שמעוניין בכך? בוודאי. אבל יש (הרבה) שחקנים שרוצים אותנו מתים וזה לא ישתנה בגלל שיש לנו כוונות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אי פעם יהיה שינוי באיראן, זה יהיה למרות ולא בגלל ישראל. כבר כמעט שלושים שנה שישראל לא מניחה על השולחן שום חזון לשיתוף פעולה איזורי שיש לאיראן חלק בו, ואפילו סיכלה הסכם להגבלה (לא הדדית!) של ההתגרענות באיזור. גורבצ'וב לבד זה לא מספיק, צריך גם רייגן שידע מה לעשות איתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |