בתשובה לאביב, 05/08/24 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הסדיר העברתי בעיקר בבסיס פתוח במרכז הארץ, אבל קודם לכן יצא לי לשהות תקופה בלבנון, ובמילואים גם בסמטאות עזה, ערי הגדה ובגבולות עם ירדן ומצרים. אבל רק בבסיס ההוא יצא לי להשתמש בנשק, ורק בהתמודדות עם סדירים, אנשי מילואים ואנשי שב"כ. בדיעבד, יתכן שאם היו לי אז יכולות נטרול מתחים טובות יותר, מבלי שאראה בכך סוג של התרפסות, היו אירועים אלו נמנעים בחלקם. הפעם היחידה בה לחצתי בסופו של דבר על ההדק היתה כאשר איש מילואים שסירבתי לאפשר לו להכניס את רכבו לבסיס ניגש אלי עם אלת בייסבול1 (אחרי שהצליח לפתוח את השער ברגע שבו הופנתה תשומת הלב שלי למשהו אחר). הזהרתי אותו, יריתי באוויר, מה שבלבל אותו לכמה שניות ואז כשהוא המשיך להתקדם לעברי עם האלה כיוונתי לרגליו. אלא שבשלב זה זינקו עליו (ועלי) קצינים שהספיקו לגמוא את המרחק בשניות בהן הוא היה מבולבל וסיימו את חלקו הראשון של האירוע. בחלק השני הם לקחו ממני את הנשק וצעקו עלי שהשתגעתי או משהו בסגנון. בחלק השלישי לקח אותי מפקד הבסיס ללשכתו וצעק עלי למה לא יריתי בבחור כבר בראשית האירוע. הסברתי לו שזה איש מילואים שלנו ועד שהוא סיכן אותי, מדובר היה בבעייה משמעתית בלבד שניתן לטפל בה מאוחר יותר. הוא הסביר לי שתפקידי היה למנוע בכל מחיר חדירה בלתי מורשית לבסיס. הוא הוסיף ופירט את המקרים (הרבים) בהם אני לא רק זכאי, אלא מחוייב לירות באנשים. שתקתי. כשיצאתי שאל אותי מפקדי הישיר על פשר הצעקות מלשכת המב"ס. תיארתי באוזניו את "השימוע" שנערך לי והודעתי שאני לא מתכוון למלא את הוראות המב"ס, שכן אחרת נצטרך להקים בסיס מצ"ח ובסיס חיל רפואה בסמוך לנו. הוא התפקע מצחוק אבל אמר לי שהוא סומך על שיקול דעתי. בנושא הדיון, דעתי היא שגם אם החוק מאפשר זאת, הייתי רואה ירי באזרחים בנסיבות הספציפיות ההן מעשה נפשע. לא כך הדבר בחלק מן המקרים בהם ישנו חשד סביר לניסיון פריצה לצורך גניבה או פגיעה אחרת בבסיס או בשוהים בו, או בחלק מן המקרים בהם אין חשד לגניבה, אבל מדובר בתופעה נרחבת וחוזרת. 1 הזכרתי את זה גם בתגובה 707155 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שבועיים מעצר פתוח על צוארון סגור, ושבועיים מעצר סגור על צוארון פתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסביר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שהעדרותך הממושכת מהאתר נותנת לך פטור מקריאה של מה שהחמצת, בייחוד אם מדובר בהודעות של הסנילי המקומי, יש לך טעות גדולה, מר אפו היקר. קישרתי כבר פעמיים, והזכרתי בפעם נוספת, את ההמערכון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך בוודאי לזה. לא הכרתי. נחמד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שפיקששת עם הקישור השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. הקישור נשאר מתגובה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש כאן דוגמה למכשלה של מערכת חקיקה שהיא מטבעה קשיחה ולא דינמית. התרגלנו לימי שלום ושלווה שבהם התקבע נוהל שלא ''מנטרלים'' גנבים (השתמשתי בכוונה במינוח הגזעני הזה). אני חושב שאנו בימים אחרים שהולכים ומתקרבים לפורמט המערב הפרוע וצריך להעביר את הדגש למושג של הסגת גבול. מי שחודר לשטח לא לו, ביודעין או בשגגה, צריך להביא בחשבון שהוא עלול לשאת במחיר. נוהל פתיחה באש שהפך בחוק לאות מתה ולמשל ולשנינה, צריך לקבל חיים חדשים. הייתה כתבה על מושב ליד קו התפר, גבעת ישעיהו אאז''ן שתושביו מתלוננים על רעולי פנים המסתובבים בלילות במושב. למעשה מדובר בערבים שבאים לגנוב. התושבים במקום לירות בהם, מצלמים אותם. בימים אחרים אפשר היה לראות במצב אות לבטלנות ולאפיסת הידיים של המשטר והמשטרה. אבל בימים אלו במקום לבזבז דיבורים בטלים, עדיף להתארגן לשמירה. לא צריך ישר לירות כדי להרוג, אבל אם רעול הפנים אינו בורח, דמו בראשו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |