בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 03/07/24 9:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שיש היבטים במוסר האנושי שהם מולדים, ולכן לא השתנו לאורך ההיסטוריה. למשל עקרון ההדדיות, שגורם לנו לשמוח כשמשיבים לנו כגמולנו ולכעוס כשלא. כמובן שהעקרון מתבטא בצורות שונות בחברות אנושיות שונות- בחוקי חמורבי1 הפרשנות שלו שונה מאשר בדמ' ליברליות, אבל העקרון של Quid pro quo נשאר. _____ 1 בילדותי קראתי ספרים מכל הבא ליד, ובפעם הראשונה שנתקלתי באזכור של חוקי חמורבי חשבתי שזה שמו הפרטי (מתחרז עם שוקי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 זה לא שמו הפרטי?2 2 ושאפו לויקיפדיה על כתב היתדות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי לקח חצי דקה להבין את אריק: הוא חשב ש"חוקי" זה שמו הפרטי. _____ על השאפו לויקיפדיה, פעח"ב: גם באינדקס של "גדל, אשר, באך" בעברית (אינדקס אקסטרווגנטי יותר ממה שמועיל, אבל הרגשנו מחויבים לאקסטרווגנטיות של האינדקס במקור). זה היה הסוף של מדרון חלקלק: יש באינדקס הרבה שמות אנגלוסקסיים, ולצד הכתיב העברי מועיל לקורא העברית לדעת את הכתיב האנגלי, הן לצורך הגייה והן לצורך חיפוש. אבל רגע, לא רק אנגלי, זה נכון לכל שם שנכתב במקור באותיות לטיניות, גם אם לא כל הקוראים ידעו להגות את כולם נכון. אבל רגע, יש שם גם כמה שמות יווניים, יפניים והודיים. לכתוב את השם באלפבית המקורי כנראה לא יעזור לאף קורא, אבל להשאיר אותו בעברית או לכתוב אותו באלפבית לטיני? אירופוצנרטיות, טפו! אז יגענו ומצאנו והעתקנו והדבקנו (פחות אני, יותר מיודענו ט.). ואז הגענו לחמורבי - כן, גם הוא באינדקס - ולא נותר אלא. אאז"נ זה לא היה אז בויקיפדיה, והצריך מאמץ לא קטן. אבל נתן הרגשה של "מגניב, שאפו לעצמנו". תודה גם ליוניקוד, שמכיל כתב יתדות ואפשר לזה לצלוח חלק יחסית את המעבר לסדר דפוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש היבטים במוסר האנושי שהיו עימנו עוד משחר קיומנו. כידוע, אפילו לקופים מסויימים יש - עפ"י האינטרפרטציה המקובלת - תחושה בסיסית של "הוגנות" ואמפטיה, וגם בפיזיקה של אריסטו "יש היבטים" נכונים (בדקתי: אבן נופלת {באויר} יותר מהר מנוצה). אלא שבדומה לתחומים אחרים, גם בתחום המוסר והאתיקה חלו שינויים שהופכים את העובדות האלה לבלתי רלווטניות, והמסע להחזרת אותה עטרה ליושנה צריך להתמודד, למשל, עם העובדה שתחת אותה עטרה מפוארת העבדות לא נחשבה לבעייתית, שלא לדבר על זילות חייהם של מקוששי עצים בשבת. למרבה הזוועה, מיעוט לא מבוטל של שומרי אמוני מתעקש לנסות להחיל על זמננו את הזוהמה1 (הקדושה!) הזאת: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר (שמואל א', ט"ו, פסוק ג') ___________ 1- זוהמה? אני מכוון, כמובן, לאיות של "וְהִכִּיתָה" ושל "וְהֵמַתָּה". גם המעבר מגוף שני יחיד לרבים ושוב ליחיד לא בא לי טוב בעין; במסגרת האוננות האינטלקטואלית הידועה בשמה "והגית בו יומם וליל" בטח נכתבו כמה אלפי מדרשים על העניין הזה. הרשכ"ג, לדוגמא, כתב על הנושא מסה מלומדת שנושאה העיקרי הוא הפרט והכלל, היחיד והמדינה - והגבולות המיטשטשים של אלה בעיתות חרום. רצח עם ובהמה הוא חובה של כל פרט ופרט, אך הביזה תיעשה אך ורק בידי הכלל (ובמלים אחרות: חבר'ה, אף אחד לא יכעס אם לא תקיימו את הוראות הפתיחה באש, אבל דברי ערך שדודים נא להעביר לסמוטריץ' וממנו לסטרוק ולמשרד הדתות. אנחנו לא חיות!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זכור לי הדיון עם אביר הקרנפים שהפרשנות שלו למוסר של נביאי ישראל כללה להטיח עוללים אל הסלע. כנראה לא במקרה אין למסכת החביבה עלי במשנה- פרקי אבות, פירוש בתלמוד. אבל יש פרקי מוסר אוניברסליים שהזמן לא נתן בהם את שיניו. לטעמי המוסר של פרקי אבות רלבנטי לימינו בלי שינוי כלל. וגם במקרא יש כמה מצוות מוסר רלבנטיות- לא רק כבד את אביך ואת אמך1, אלא גם לפני עיוור לא תתן מכשול , ותקנת התעבורה המפורסמת - לא תחסום שור בדישון. _____ 1 בגרסת שייקה אופיר: כבד את אביך! ...ואת אמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מספיק על "המוסר של פרקי אבות" כדי להביע דעה, ומסכים שוב ש*יש* עקרונות מוסריים שמלווים אותנו משחר ההיסטוריה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |