בתשובה ליובל נוב, 15/06/24 21:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה. יש כמובן את "רומא", שאני מניח שקיבלה את האל"ף כי היא קיבלה אותו מזמן, כשהשפעת הארמית היתה ניכרת עדיין. אולי גם "תומא" מאותה סיבה אבל אין לי מושג. אם בוחנים שמות פרטיים, אני לא מוצא הרבה בכלל שנגמרים בתנועת A והם של גברים. יש "מולא" המוסלמי, שנכתב באל"ף בסוף אבל זה מערבית, ושם זה גם עם אל"ף. אגב, הערבים גם הפכו את הה"א של "משה" לאל"ף ב"מוסא". עוד אגב, "חיפה", המקור הערבי הוא עם אל"ף. גם כאן ההחלטה לעברת עם ה"א בסוף לא מובנת מאליה. אולי היא מתוך הרגשה שזה יותר עברי, אבל אני כבר לא בטוח בכלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הגיוני שה-א' ב"תומא" היא בהשפעת הארמית (בלי שאני מבין בזה משהו). שמות פרטיים של גברים שנגמרים בתנועת A: קוסטה, לוקה, איליה, ניקולה (ניקולא!), דימה, מישה. קולגה שלי באוניברסיטה, אורי אמיתי, מאיית לפעמים "היסטוריא". עכשיו אני רואה שזו לא סתם התחכמות, אלא כתיב שהיה כנראה מקובל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם „חיפה״ מוזכר עוד לפני התקופה הערבית. לפי הערך הוויקיפדי, יש אזכורים שונים לכתיב ב־ה’ בתקופת המשנה והתלמוד, ובתלמוד השתמשו לעיתים בשמות חיפה, חיפא וחפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, למדתי. תודה גם ליובל על הדוגמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפא! (וביתא. וגם גמא). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |