בתשובה ליוסי, 18/05/24 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גישה מדעית כדי להוכיח או להפריך את הטיעון שלך, צריכה להראות שבחברה שבה זה לא מקובל, המדדים הסטטיסטיים של חינוך ורווחת הילדים גבוהים יותר מאשר בחברה שבה זה (היה) נהוג. מההסתכלות שלי על הילדים היום לעומת אלה שגדלו לפני כמה עשורים, אני אתקשה מאד לומר שהראשונים מפגינים יותר אושר, רווחה ובריאות נפשית מאשר האחרונים. כמובן שיש עוד פרמטרים. ועדיין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל כך הרבה יותר פרמטרים, שקשה לי להאמין שאתה באמת מאמין שהפרמטר היחיד הזה - הכאת ילדים - זה מה שמביא אושר (ועוד כ״גישה מדעית״). לא אתווכח עם מי שיביא אנדקוטה על הילד שחטף סטירה ומאז הוא תלמיד למופת שמקפיד להוריד את הקרש באסלה ואת הראש ליד ההורים. דוקא הסיפור של אריק על אמירת האגב שפגעה כל כך בבנו האהוב משכנעת אותי שהדבר האחרון שצריך להכניס לחנות החרסינה של נפש הילד זה פיל משתולל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהבעייה בדיון טעון כמו זה, שהוא מלא אנשי קש. בין ''אסור לגעת בילד'' לבין ''הכאת ילדים'' כאסטרטגיה מומלצת יש קשת בטווח עצום של נקודות ביניים, ואני מניח שהדיון מתרחש על הקשת הזו - ולא בקצה האיש-קשי שלה. למשל - פיל משתולל זה איש קש. שממשיך את הגדרת ה''התעללות'' שכבר היתה כאן. גם לצעוק על ילד זו פעולה שקשה לילד. ואני יכול להעיד מנסיוני כהורה שמצד אחד אני לא בעד ''הצעקת ילדים'', אבל מצד שני לעיתים זה קרה ולעיתים אפילו הועיל, ומצד שלישי זה לא בהכרח תוצאה של פיל משתולל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |