|
כמי שניחן בשמיעה מוזיקלית מוגבלת מאד מאד (כבר התוודיתי שלא הבדלתי בין האדאג'יו לבין ארבע העונות של ויואלדי) אני בעוונותי חסיד של מוזיקה מוסברת בנוסח אסתרית בלצן ואחרים. אני יודע שבעיניי חובבי מוזיקה מטיבי שמוע לא מעטים, פרשנים כאלו הם בבחינת הס מלהזכיר. אבל אני חושב שגם לנו כבדי האוזן, מגיע שמישהו יתרגם לנו את הפרטיטורה. אני מצרף שני חלקים של מאמר על האדאג'יו בסול מינור של המורה לגיטרה אוריאל אטלס: האדג'יו של ג'יאזוטו/אלבינוני - חלק ראשון האדג'יו של ג'יאזוטו/אלבינוני - חלק שני המאמר מדגיש למשל את ההרגשה שהיצירה הזו לא יכלה להיכתב לפני באך (ואולי גם מוזיקה הרבה יותר מאוחרת). במילים אחרות יש כאן בארוק ניאו-קלאסי. מומלץ במיוחד להקשיב לביצוע של הפילהרמונית של לונדון בניצוחו של דייויד פריי. למרות שמדובר בעיבוד פילהרמוני, היצירה כאן יותר ערומה ופחות מעובדת. דווקא הנעימה הראשית, הסולו כינור מנוגן ע"י כלי המיתר כחטיבה אחת, בעוד הבאסו קונטינואו מנוגן שוב ושוב ע"י סולואים של צ'לו, צ'מבלו, אורגן ועוגב. זהו איזון חריג במוזיקה הקלאסית בין הנעימה הראשית לבין הבאס המלווה. הביצוע של הפילהרמונית מברלין עם פון קאראייאן הוא יותר "קלאסי". המוזיקה נשמעת יותר הומוגנית ולכן פחות אישית או דרמטית. בפרט נגינת קו הבאס בסיום נשמעת כמו קיר גיטרות ולא כמו סולואים של הגיטרה בס.
|
|