בתשובה לאריק, 03/05/24 14:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהרמז היה צעד אחד יותר מדי. אדאג'יו הוא מקצב מוזיקלי שמשמעותו לאט עם הרבה רגש. המוזיקה של האדאג'יו בסול מינור של אלבינוני היא אחת מן היצירות הפופולריות ביותר ובטוח שהיא היצירה היותר ידועה מבין היצירות בסגנון הבארוק. היא מרבה להופיע בפס הקול של סרטים רבים תחת וריאציות רבות על השם. תומאזו אלבינוני היה מלחין ונציאני בסגנון הבארוק (1671-1751) שהלחין אופרות, סונאטות סולו, קונצ'רטי לאבוב ויצירות כליות אחרות. בראשית המאה ה-20 הוא היה יוצר די נשכח. למוזיאון הממלכתי של דרזדן היה אוסף די רחב של יצירות שלו. חלק משמעותי מן הכתבים האלו אבדו ב-1945 כאשר האמריקאים והבריטים העלו באש את העיר. רמו ג'אזוטו (Remo Giazotto) היה מוזיקולוג ומלחין איטלקי בן המאה ה-20 שהתמחה באלבינוני ופרסם ביוגרפיה וקטלוג של יצירות אלבינוני. ב-1958 פרסם ג'אזוטו את Adagio in G minor for strings and organ, on" two thematic ideas and on a figured bass by Tomaso Albinoni". לטענתו אז הוא עיבד את המערכה היחידה של היצירה ע"פ קטע של התזמור לצ'לו ו-6 בתים של הכינור הראשון בטריו סונאטה, שקבל מן הספריה בדרזדן לאחר תום המלחמה. היצירה הספציפית הזו היתה כל כך פופולרית שהיא עוררה ענין מחודש במכלול יצירתו של אלבינוני ושל מלחיני הבארוק בכלל. מאחר וג'אזוטו מעולם לא הציג את הקטעים המקוריים וכאשר רצה ליהנות מן התמלוגים של היצירה הפופולרית רשם זכויות על היצירה כמלחין ולא רק כמעבד, כיום מקובל לתאר את המוזיקה כיצירת ניאו-בארוק של המלחין ג'אזוטו. ומכאן הטויסט שיצירתו המפורסמת ביותר של אלבינוני כפי הנראה לא נכתבה על ידו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גיגלתי אדאג'יו וזו היתה אחת התוצאות הראשונות. מסתבר שזה האדאג'יו של אלביניוני כמו הקנון של פכלבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להוסיף את ''מי חיבר את האדג'יו של אלבינוני'' לרשימה של החידות האבסורדיות כמו ''באיזה חודש התרחשה מהפכת אוקטובר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות שלי: מה שג'אזוטו טען שמצא בספריית דרזדן זה את הבאסו קונטינואו של סונאטה טריו. המדובר בשיטת הלחנה שאחרים אולי יטיבו להסביר ממני. באופן כללי מדובר בקו הבס המלווה את היצירה. אני הנחתי שהטריו בבארוק היה של שני כינורות וצ'לו, אבל מתברר שהכלי השלישי בסונאטות הטריו היה בד"כ כלי מקלדת כלשהו (צ'מבלו, עוגב או סוג של אורגן) או תיאורבו (מין גרסה מוקדמת של גיטרת הבס המודרנית) שניגנו את הרמוניית הבאס. הויקיפדיה באנגלית (Tomaso Albinoni) טוענת שדוקא נמצא חיזוק לגרסה הראשונית של ג'אזוטו, אבל גם לפי גרסה זו מדובר ביצירה מודרנית שחוברה בהשראת פראגמנטים מיצירה מקורית בלתי מזוהה של אלבינוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי ששנים אני שומע על היצירה הזו אבל לא מכיר את צליליה, סרתי עכשיו ליוטיוב לסתום את החור. לאור כל מה שכותבים על הפופולריות ואף הקלישאתיות שלה, חשבתי שזה יהיה "אה, זה זה", אבל לא, לא היה לי מוכר בכלל. מאוד יתכן ששמעתי אותה בפסקולים וכו', אבל לא נחרטה בכלל בזכרוני. גם עכשיו נשארתי מאוד underwhelmed. היא באמת נחשבת פופולרית ומוכרת יותר מאריה על מיתר סול, טוב לי עם ישוע1, בדינרי ומשיח? (בישראל כנראה שהמנצחת היא הטוקטה ופוגה ברה מינור, אבל בוודאי לא בארצות שבהן התחילו קודם עם כמה ערוצי טלוויזיה.) 1 סלחו לי על התרגום המחופף, יש לזה שם יותר קנוני בעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך הראשונה, כנראה שלא יותר, אבל בערך באותה המידה. לשאלתך השנייה, כשניגנו את היצירה בתזמורת בני הקיבוצים, היא הופיעה בתכנית תחת השם “ישו, שמחת אנוש”. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ישו, שמחת אנוש" הוא תרגום לשם האנגלי של היצירה. אני לא רואה קשר לאף אחד משני שמותיו הגרמניים (Jesu, Joy of Man's Desiring [Wikipedia]). אני מניח שהשם האנגלי הוא חלק מתרגום שלם של הטקסט, ונבחר כדי לשמור על המשקל. אני משנה בזאת לתרגום ממושקל, "מה זה טוב לי עם ישוע". ____ הכרתי פעם שני אידיוטים שנכנסו לבוץ של לתרגם לעברית משחק מילים על אותו שם אנגלי, שממילא קוראי עברית לא מכירים. בסוף הם הלכו על משפחת יצירות לגמרי אחרת של באך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד פעם תקרא להם אידיוטים ויהיה לך עניין איתי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה הראשונה שלך מתארת במדויק מה שאני עברתי לפני כעשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת היצירה הפכה כל כך פופולרית בגלל הופעותיה מחוץ לזירת המוזיקה הקלאסית. להקת הדלתות בצעה עיבוד רוקיסטי של האדאג'יו כרקע לג'ים מוריסון ז"ל המקריא משירתו. ובעיקר הרבו להשתמש בו כפסקול קולנועי: אשתקד במריאנבאד של אלן רנה, המשפט של אורסון וולס, גליפולי, רולרבול, פלאשדנס הם רשימה חלקית. אני שמתי לב ליצירה לראשונה בסרט מנצ'סטר ליד הים של קנת לונרגן עם קייסי אפלאק מ-2016. בסרט יש ביצוע מומלץ של הפילהרמונית של לונדון. לבושתי, עליי להודות שחשבתי במשך זמן רב שזה היה החורף מארבע העונות של אנטוניו ויואלדי. רק במאוחר גיליתי שמדובר באדאג'יו המפורסם. יש ביצוע מומלץ אחר של פון קאראיאן מנצח על הפילהרמונית של ברלין ששם את הדגש דוקא על הלאט ופחות על הרגשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו דן בן אמוץ הזכיר אותה, דומני ב''לא שם זין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אלבום של דויטשה גרמופון בו הסימפונית של ברלין בניצוחו של קאראיאן ששוקי הזכיר מבצעת את האדאג'יו, הקנון, ואת "אוויר" של באך. בספוטיפיי בביצועים הללו יש לאדאג'יו קצת יותר השמעות מאשר לקנון, אבל כמובן פחות מאשר לאוויר. בכותרת האלבום האדאג'יו מופיע ראשון. כנראה שאז הוא היה עוד יותר פופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לקשור עוד קשר אחד אחרון בין המוזיאון הממלכתי של סקסוניה לבין אלבינוני. מה ראתה ספריית המוזיאון הממלכתי בדרזדן להחזיק באוסף גדול של מסמכים, כתבים ויצירות של מלחין איטלקי נשכח? מתברר שהקשר הוא י"ס באך, שהעריך מאד את אלבינוני. באך כתב לפחות שתי פוגות על נושאים של אלבינוני. כמוכן הוא ומקורביו המוזיקליים הרבו להשתמש בתזמורי הבאס של אלבינוני כדי לתרגל חיבור הרמוניות באס. כך שאלבינוני נחשב כאחד מן המקורות המוזיקליים שהשפיעו על באך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שניחן בשמיעה מוזיקלית מוגבלת מאד מאד (כבר התוודיתי שלא הבדלתי בין האדאג'יו לבין ארבע העונות של ויואלדי) אני בעוונותי חסיד של מוזיקה מוסברת בנוסח אסתרית בלצן ואחרים. אני יודע שבעיניי חובבי מוזיקה מטיבי שמוע לא מעטים, פרשנים כאלו הם בבחינת הס מלהזכיר. אבל אני חושב שגם לנו כבדי האוזן, מגיע שמישהו יתרגם לנו את הפרטיטורה. אני מצרף שני חלקים של מאמר על האדאג'יו בסול מינור של המורה לגיטרה אוריאל אטלס: האדג'יו של ג'יאזוטו/אלבינוני - חלק ראשון האדג'יו של ג'יאזוטו/אלבינוני - חלק שני המאמר מדגיש למשל את ההרגשה שהיצירה הזו לא יכלה להיכתב לפני באך (ואולי גם מוזיקה הרבה יותר מאוחרת). במילים אחרות יש כאן בארוק ניאו-קלאסי. מומלץ במיוחד להקשיב לביצוע של הפילהרמונית של לונדון בניצוחו של דייויד פריי. למרות שמדובר בעיבוד פילהרמוני, היצירה כאן יותר ערומה ופחות מעובדת. דווקא הנעימה הראשית, הסולו כינור מנוגן ע"י כלי המיתר כחטיבה אחת, בעוד הבאסו קונטינואו מנוגן שוב ושוב ע"י סולואים של צ'לו, צ'מבלו, אורגן ועוגב. זהו איזון חריג במוזיקה הקלאסית בין הנעימה הראשית לבין הבאס המלווה. הביצוע של הפילהרמונית מברלין עם פון קאראייאן הוא יותר "קלאסי". המוזיקה נשמעת יותר הומוגנית ולכן פחות אישית או דרמטית. בפרט נגינת קו הבאס בסיום נשמעת כמו קיר גיטרות ולא כמו סולואים של הגיטרה בס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |