בתשובה לשוקי שמאל, 21/04/24 12:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יכול שלא לחשוב על השתתפותי בהפגנות ליל הדחת גלנט. הגלנט הזה הולך ונחשף כמעין סמיון בודיוני בנוסח ישראל, עם האיומים הנבובים שלו ועם עמוד השדרה שלו שנחשף בזמן ההצבעות על המהפיכה המשפטית. ולחשוב שזה האיש שעל מינויו כרמטכ''ל נפל אהוד ברק על חרבו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ליל גלנט היה לא "בשביל גלנט" אלא "נגד הדחת שר בטחון שאמר את האמת הבטחונית ךוחזה בדיוק את 7 באןקטובר בדיעבד) ופוטר כי הפריע לריסוק הדמוקרטיה". אולי כדאי להזכיר כאן, גם לגבי התגובה מעליך, שגלנט מתוקף תפקידו אמור לעוף לעזאזל אחרי כשל ה-7 באוקטובר, לא לחזור לניהול המדינה. גם הוא, ולא רק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+1 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי גם בעניין זה איני יכול להסכים ב-100%. הכישלון הגדול של צה"ל אינו ב-7.10 אלא בכישלון לכבוש את רצועת עזה. מצד אחד הפתעות קורות והמודיעין יותר טועה מלא. צבאות אינם מתפקדים היטב כאשר הם מופתעים. מצד שני, לצה"ל היו הישגים מרשימים בעזה ולכישלון שם יש סיבות רבות וטובות. חלקן באשמת מדיניות הממשלה (גם חוסר מדיניות הוא מדיניות). בתמונה הגדולה של כישלון מדיני-צבאי כדאי שלא נפתח דיסוננס קוגניטיבי לגבי הכישלון של גלנט והרצי הלוי להשתלט על השטח. מאפיין בולט של הכישלון הוא חוסר ההצלחה לשחרר חטופים. רבים מאיתנו, כולל אני, האמנו בהצדקה של נוכחות צה"ל בתוך הרצועה. אם צה"ל נמצא שם, או לפחות יש לו נגישות לשטח ובכל זאת לא מצליח למצוא עשרות חטופים הנמצאים שם, זה במידה רבה, משמיט את ההצדקה לנוכחותו שם. ברור שהגורם המדיני נושא באחריות כוללת וגם ישירה, גם לכשל הזה, אבל אסור לשכוח שגם לצבא כגורם מקצועי, יש אחריות ישירה לתוצאות. אני עדיין חייב תשובה ליובל נוב בנוגע לשאלת הפיטורים של אנשי הצבא. אני חושב שכאן התשובה. מאחר והבעיה אינה ההפתעה או מחדל מקומי כלשהו, לצה"ל יש בעיות יסודיות, קשות מאד. בעיות אלו הופכות את צה"ל לצד היכולות המתוחכמות והעוצמה הרבה, גם למשענת קנה רצוץ, שיש לגלות הרבה זהירות בהפעלתו. במקרה זה פיטורים סיטונאיים של קצינים בכירים, לא רק שלא יועילו. הם יזיקו, מפני שהם יצרו מראית כוזבת של תיקון, כאשר הבעיות, יסודן אינו באדם כזה או אחר. אני רואה את סוגיית הפיטורים כעניין תדמיתי. יש אנשים,לא רבים, המייצגים תופעות ותהליכים לא טובים בצה"ל. את האנשים האלו יש להעביר מתפקידם, כדי להעביר מסר לכלל הצבא נגד התופעות האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחריות של שר בטחון רחבה יותר מזו של צה''ל. ז''א שכשל של צה''ל הוא גם כשל של שר הבטחון, אבל יכולים להיות כשלים מעבר לצה''ל (מדיניים ושל זרועות מחוץ לצה''ל) שהם של שר הבטחון ולא של צה''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך צבא מקצועי יותר מצה״ל היה מצליח לכבוש את רצועת עזה בלי החלטה מדינית לכבוש את עזה? איך צבא יכול להפעיל ממשל צבאי על האוכלוסיה המקומית, כשההחלטה (או אי ההחלטה) של הדרג המדיני לא קובעת לצה״ל שזה מה שצריך לעשות? כדי להצביע על כשלון מקצועי של צה״ל, צריך להצביע על החלטה נכונה של הממשלה שצה״ל לא הצליח לממש (בעוד צבא מקצועי יותר היה מצליח במשימה). יש דוגמה קונקרטית להחלטה שכזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההתייחסות. אני סבור שצה"ל הוא צבא מקצועי ברמה מאד גבוהה ואיני יודע אם צבא אחר היה מצליח במקום בו נכשל צה"ל. כתבתי כבר שלכישלון של צה"ל יש סיבות רבות וטובות. אחת מהן היא מדיניות כושלת של הממשלה. בודאי שהיה אישור מדיני לכבוש את עזה. למעשה זו היתה התוכנית הצבאית שאושרה ע"י הממשלה. התכנית דברה על דצמבר 2023 כתאריך יעד להשלמת ההשתלטות (כולל רפיח וציר פילדלפיה). ושוב מסיבות שונות, ביניהן סיבות טובות, זה לא קרה. כנ"ל שחרור חטופים. על הממשל הצבאי לא כתבתי. להערכתי זה לא היה עובד, בגלל הנאמנות והתמיכה של תושבי הרצועה בחמאס. הטעות הקשה (שעומדת בסטנדרטים שהגדירה ברברה טוכמן) היתה ההתעלמות מן הבעיה ההומאניטרית ומגורם הזמן. תפיסת ציר פילדלפיה היתה צריכה להתבצע במקביל לחציית הרצועה ותפיסת ציר נצרים. טעות קשה. אני חושב שהכישלון להשיג יעדים קשור בבעיות מבניות שהשתרשו בצה"ל. משהו בכיוון של טענות האלוף בריק. בעיות של נאמנות כפולה והירארכיה, תרבות של דיווחי שקר יח"צ וכסת"ח במקום אמינות,השתלטות של תרבות הייטקית באמ"ן ובמקומות אחרים (נקרא בעבר תסמונת הפלסמות). אני ניסיתי להפריד בין כשלים מדיניים לכשלים צבאיים. בחיים ממש הדברים משתלבים ולא באמת אפשר להפריד ביניהם, כפי שעולה מדבריך. במאמרו בעיתון הארץ משלים יובל נח הררי את התמונה וכהרגלו מנסח בצורה בהירה ותמציתית את הכשלים המדיניים במלחמת עזה: תמות נפשי עם פלישתים. מדובר בטקסט מכונן המציג תמונת מצב שכל אחד מאיתנו חייב לקרוא ולהתייחס. האם הוא גם צודק בכל הדברים, זו שאלה אחרת. למשל, אני לא סבור שצה"ל תכנן את כיבוש הרצועה כפעולת עונשין לאוכלוסיה הפלשתינאית. אני חושב שהרציונל היה הפעלת כוח אש מירבית במטרה לצמצם את האבידות לכוחותינו. הכוונה הזו קיבלה כיוון שונה ומימדים חדשים באינטראקציה עם חיילים שמקבלים פקודות והוראות ממקומות חוץ צבאיים וסוג של הזרה בין הפיקוד לבין הדרגים הנמוכים יותר. האם מקומות שבהם התנהלה מערכה צבאית נגד ארגון גרילה המתחפר בתוך האוכלוסיה האזרחית כפי שהדג שוחה במי הים, (מוסול בעירק, רקה וחאלב בסוריה, אפגניסטן) סבלו מפחות נזק סביבתי? אני לא חושב שמישהו אישר לצה"ל במפורש או בקריצה לחסל עובדי סיוע זרים או חטופים שהשתחררו מחוטפיהם. כל זה אינו משחרר את הממשלה מאחריותה לכך שנמנעה ממדיניות ברורה שיכלה למנוע את התופעות האלו. וכפי שאנו רואים, גורמים מדיניים וצבאיים משתלבים לבלי הפרד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |