בתשובה להפונז, 17/02/24 19:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גמרתי כבר כמעט שתי עונות. מצד אחד הדמות הראשית מאוד מרעננת ברמיסת הפי סי שלה, וגם הדיונים הפילוסופיים טובים. נראה לי שגם יש התפתחות מסויימת של הדמויות. מצד שני התבנית החוזרת בכל פרק של ניסוי וטעיה שלש פעמים עד שמגיעים לתשובה הנכונה גם משעממת (מראש אין לי חיבה לתעלומות מתח רפואיות. מעולם לא צפיתי בסדרות בית חולים קודם) וגם די מדכאת. אם יש קשר בין הפרקטיקה הרפואית בסדרה לבין RL אז הרופאים מגששים באפלה כל הזמן ודוחפים לגופנו חומרים מזיקים בזמן שהם מנסים לברר מה לא בסדר. הסדרה די מדכאת גם בהצגה השלילית של הקיום האנושי שמצדיקה את תפיסת העולם הפסימית של הדמות הראשית - כולם משקרים, אין נישואין מאושרים, אתה יכול להיות חרא בלי שיחזירו לך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש פרקים שבהחלט מאתגרים את תפיסת העולם הזו. לגבי השקרים - אני לא בטוח שיש קורלציה שלילית בין שקרים לאושר, ואפילו לא מונוטוניות. והדמות הראשית - אם אליה התכוונת בחרא - מאד אומללה, אז זה די ברור זו לא המלצת הגשה :-) התבנית החוזרת בהחלט קצת צפויה אחרי זמן. נסיוני האחרון עם בתי חולים כשאבי היה מאושפז בחודשיו האחרונים, בהחלט תאמה גישוש באפילה ופגיעה אנושה בחולה. לפחות אצל האוס הם פועלים באופן דחוף ומהיר יחסית כדי לברר את הבעייה. כשבמציאות אצל אבי הגישוש באפילה לקח חודשיים ואז כבר באמת לא היה מה לעשות, זה היה הרבה יותר גרוע מהמתואר בסדרה. כבר המלצתי כאן להימנע כל עוד רוחכם בכם מבית החולים קטלן ברחובות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עכשיו באמצע העונה הרביעית, ונהנה לציין שהחל מהעונה השלישית הסדרה ממריאה. דיויד מורס הענק תרתי משמע (גרין מייל, 12 קופים) נותן הופעה יוצאת מהכלל לאורך העונה השלישית, והתסריט נותן יותר מקום לעקיצות ילדותיות, למניפולציות ושאלות אתיות ופילוסופיה בגרוש על חשבון התהליך הדיאגנוסטי החוזר על עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה. אני באמצע השניה וכמעט נטשתי. נמאס לי מן ההתנהגות שלו מחוסר הקשר למציאות הרפואית, ואפילו לפריצה חסרת ההיגיון (בעולם האמיתי) לבתים. אבל קודם כל בגלל התבנית הרפואית שציינת, שעליה אפשר להוסיף שעד שמגיעים לאיבחון הנכון, באופן מופלא, כמעט בכל פעם, התרופות לחשד המרכזי קטלניות לזה המשני. גורם נוסף הוא הסידרה שמתחרה על תשומת ליבי - מונק. אם נתעלם מכך ששם רוצחים וב''האוס'' מרפאים, היחסים בין האנשים והאווירה הכללית ב''מונק'' הרבה יותר נעימים, והעלילה פחות מופרכת. אני אפילו מצליח לפצח את התעלומה מדי פעם בשלב מוקדם, מה שכמעט לא קורא לי ב''האוס''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק איכות הדרמה, גם איכות הרפואה הולכת ומתדרדרת עם השנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מחבב את הסידרה ''מונק'' אם כי הייתי מחליף את שרונה במישהי פחות מעצבנת (אין לי שום מושג למה היא מעצבנת אותי, אבל היא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי אתמול את הפרק הראשון. נראה כמו שילוב של הרופא הטוב עם לוציפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנית אותי עם לוציפר - מהסדרות המהנות של העשור האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח לדווח שהיוצרים שמעו את שוועתי והחליפו אותה (רטרואקטיבית!) בנטלי, כלפיה אין לי שום טענות ומענות. קולקבוד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטלי עדיפה גם בעיניי, אם כי לא מצאתי דופי בשרונה, שהיא דמות מעניינת יותר מנטלי המאוזנת והאינטיליגנטית. לא ברור אם דרישות שכר מצידה של ביטי שראם (שרונה) או הצורך בעוגן מאוזן לצידו של מונק הביאו להחלפתה. אני חושד באפשרות השניה, אל נוכח הניסיונות בפרקים האחרונים של שרונה להחכימה. למרות שהיא היתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה זה, אחריו, הלכה הקריירה של שראם ודעכה. שתי אנקדוטות נוספות: ברוק אדמס, רעייתו של טוני שלוב (מונק) מפציעה בכל כמה פרקים. ג'יין לינץ' הנפלאה עשתה באחד הפרקים את הסטאז' הטיפולי שלה לקראת תפקידה בשני גברים וחצי. אולי זה הפוך, לא בדקתי את התיזמונים. בכלל אני נתקל לא מעט בשחקנים, במיוחד שחקני משנה, שמקבלים בכמה סדרות את אותו התפקיד. אני מניח שזו קללת ה-type casting. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Type casting:
new_role = dramatic(old_comic_role) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :) אני מאוכזב מעצמי שרק עכשיו שמתי לב איך type casting הוא ביטוי משותף לשני מגזרים הו-כה-שונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |