בתשובה לשוקי שמאל, 19/03/24 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתוקף תפקידי כפרקליטו של השטן (עצור את סוסיך, מר אנשלוביץ, זאת מטאפורה) הקריאה למשאל עם או בחירות בזמן ההתנתקות היתה מבוססת על הטענה שהממשלה שינתה מיוזמתה את המדיניות עליה התחייבה לפני הבחירות, כך שהאנלוגיה תקפה רק אם אתה חושב שהז' באוקטובר היה פרי תכנונו המודע של נתניהו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. כנ''ל לגבי בגידתו (עם או בלי מרכאות) של בנט בבוחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי היה משעל עם אחרי שביבי רץ בקמפיינים (ברבים) בבחירות תחת הסיסמה שרק הוא ישמיד את החמאס, אבל במהלך הקדנציה נקט במדיניות של פיוס, שימור ואף חיזוק/מימון החמאס כדי לקנות קצת שקט ו/או (עפ״י הצהרותיו שלו) להחליש את מעמד הרשות כחלק ממדיניות הבידול? לשמוע מתומכי הליכוד / הימין / ביבי תלונה על פער בין הבטחות בחירות להתנהלות אחרי בחירות, זה קצת מצחיק. האיש עשה קריירה מזיגזגים ומדיניות מאולתרת עפ״י המוזה ועפ״י נוחות פוליטית לשעתה. אם לליכוד היה מצע אידיאולוגי (אחרי 2009), היו כתובות בו שתי מילים ״רק ביבי״ וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי. ביבי לפני הבחירות החארונות הבטיח להקפיא את הארנונה, לא להעלות את מחירי החשמל, חינוך חינם עד גיל 3, הורדת יוקר המחייה, ועוד ועוד. תנחש מה מכל אה קרה (או אפילו מה מכל אלה נכלל בכלל בתוכניות הפעולה של הממשלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הנקודה שלך. המדיניות של ביבי ככל הנראה לא הרגיזה מספיק אנשים כדי שתתעורר דרישה למשאל עם, אבל *אם* היתה מתעוררת דרישה כזאת ההשוואה לימי ההתנתקות היתה תקפה, בניגוד להשוואה ששוקי עשה. לגופו של עניין, הרעיון לפיו סקרי דעת קהל קובעים שהממשלה איבדה את אמון העם ולכן יש ללכת לבחירות הוא רעיון רע, שיקשה עוד יותר על תפקודי ממשלות עתידיות (בהנחה האופטימית משהו שתהיינה כאלה). מה שכן אמור להקדים את הבחירות הוא לא הסקרים אלא המעשים של העם היושב בציון. למרבה הצער, על סמך מיעוט המשתתפים בהפגנות אני מסיק שהאנרגיות נגמרו והיאוש תפס את מקומן, כך שבניגוד לכל הגיון, בלי לחץ *חיצוני* של ממש (ואולי גם הוא לא יועיל: קשה לנבא מה הלמינגים יעשו) הממשלה הנוראה ביותר בתולדות המדינה עלולה להשאר על כנה לפחות עד השלמת ארבע שנות הקדנציה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי לא היתה קונטרה למשהו שמישהו אחר אמר בדיון. רק זרקתי הערה שמ - 2009 יש רק כוח פוליטי אחד בישראל (הליכוד של ביבי) שמקבל פטור מלא מדין וחשבון למצביעיו (ובכלל) ושיש נתק מוחלט בין מה שהוא מבטיח בבחירות לבין מה שהוא מקיים (או רק מנסה). בפתיל הזה לא ניסיתי להגיד אם זה טוב או רע לשאול את הציבור מה הוא רוצה כל שני וחמישי1, אלא רק להצביע על חוסר העקביות / ה-Double standards. ״למרבה הצער, על סמך מיעוט המשתתפים בהפגנות אני מסיק שהאנרגיות נגמרו״ לדעתי אתה טועה. זה לא עניין של אנרגיות אלא תרבות חירום אנטי דמוקרטית בעליל שיש בישראל. אני לא חושב שזה בגלל שהאנרגיות נגמרו. להיפך - אני חושב שיש היום זרם עומק של זעם של הציבור על הממשלה פח הזאת שהוא עוצמתי יותר מתמיד והוא עדיין לא התפרץ. הסיבה האמיתית לכך, לדעתי, היא שישראל בכל זאת במצב מלחמה (גם אם הוא מתמשך) ולרוב הישראלים לא נעים לצאת להפגין בזמן שכזה. בקיצור (ולצערי) - רוב עם ישראל נוטה לסנטימנט ה - ״שקט יורים״. ____________________ 1 למרות שבכללי דעתי האישית היא שדמוקרטיה ישירה, עם בחירות בתדירות גבוהה ועם פחות אמון בפוליטיקאים (כמו באספקטים מסוימים של השיטה בשוויץ, למשל) היא שיטה טובה יותר ממה שיש לנו בישראל. השיטות הללו בהן בוחרים ״מנהיג״ / ״אבא״ למדינה כל כמה שנים נראה לי כמו שלב אינפנטילי שהאנושות צריכה להתבגר ולהשתחרר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מקרה רביעי ששכחתי. הטיעון של הימין לא יכול להיות על הקשרים הסבוכים בין הבטחות הנבחרים לבין מה שמקיימים בפועל או בשאלה אם הנבחר שיקר ממש בהבטחותיו בכוונה מראש. מפני שהתשובה לכך היא ידועה: הבוחר רשאי לבוא חשבון עם נבחרו בכל דרך שהיא חוקית. הטיעון חייב להיות בעניין היחס בין פעולת הנבחרים לבין רצון הרוב. באוסלו, ההתנתקות וממשלת בנט נטען שהממשל פועל ללא תמיכת הרוב ולכן פעולתו פסולה. במהפיכה המשפטית נטען שהממשל פועל בתמיכת הרוב ולכן פעולתו כשרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך. שרון זכה בניצחון בחירות מוחץ על מצנע ואח"כ הלך והגשים את מדיניותו של מצנע ההפוכה לשלו. על כך לא רבים יחלוקו. בעקבות זאת טען הימין שממשלתו לא לגיטימית וצריך להפיל אותה. בגלל שאני דוגל בעמדה שתפקיד הבוחרים הוא לבחור ולא לשלוט, חשבתי אז כמו היום, שלמצעים, אג'נדות והבטחות בחירות יש חשיבות משנית. הממשלה רשאית בצוק הארועים גם להפוך עמדתה ולפעול בניגוד למצע הרעיוני שלה. הבוחר רשאי לבוא איתה חשבון בכל דרך חוקית, אבל הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת למשול מתקיימת. לפחות בשלוש הזדמנויות, עמדת תומכי הימין היתה הפוכה (ולמיטב זכרוני דב היה הדובר הראשי שלה כאן). 1. אוסלו 2. התנתקות 3. המהפכה המשפטית בשלוש ההזדמנויות הדגיש הימין שהדמוקרטיה ושלטון הרוב חד המה. ההבטחות של הנבחרים לאלקטורט מחייבים ותמיכת רוב הציבור בשלטון היא מקור הלגיטימיות שלו. האמצעי שבו מכשילים את הממשל, בחירות חדשות, מרי אזרחי או דרישה למשאל עם, פחות חשוב. מקור הלגיטימיות של ההפיכה הוא בכך שהשלטון אבד את תמיכת הרוב. והנה כעת בפעם הראשונה נוצר מצב בו דווקא ממשלת הימין איבדה את תמיכת הרוב והנה עקרון שלטון הרוב נשכח כלא היה וצצים טיעונים חדשים: א. השלטון לא אבד את תמיכת הרוב. הסקרים משקרים ב. הרוב לא יודע מה הוא רוצה. הרוב תומך בימין ולכן הוא חייב לתמוך בנתניהו. ג. החלפת השלטון תמנע ניצחון מוחלט והנה מחדשים עלינו חידוש: לא רק הרשות המשפטית היא לא מהימנה בגלל שהם שמאל, עכשיו גם התקשורת הלא שופרית וראשי הצבא הם חיילים של ה- deep state. אי אפשר להמנע מן ההתרשמות שלא עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האזרח או רצון הרוב מעניינים את תומכי הימין. הדבר היחיד שמעניין אותם זו האג'נדה הלאומנית והסיפוחיסטית שלהם. העיקר זה להכות בערבים וחוץ מזה הכל זה עניין של תירוץ ואפולוגטיקה מתחלפים לפי הצורך. העניין כלל אינו האם הממשלה שנתה איזושהי מדיניות קיימת או מובטחת. ממשלה זו כבר פעמיים מסתירה מן הציבור את האג'נדה שלה (המהפיכה המשפטית, היום שאחרי). מה הטעם לדון אם המדיניות סותרת את ההבטחות כאשר יש בכלל ספק שיש מדיניות ולא פועלים בשיטת "השם ירחם"? הטיעון שלי הוא בכלל בעניין התמיכה בעריצות הרוב שלפתע נעלמה ביחד עם תמיכת הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הסמטוכה הזאת היא מעל לכוחותי. כולה הערתי שיש באנלוגיה שלך בעיה משמעותית בעיני. לגופו של עניין מובן שאני חושב שאין לממשלה הזאת זכות קיום. ראה מה שכתבתי לאביב, אלא שהעמדה שלך לפיה הלחץ הציבורי צריך להעשות עפ''י הדירקטיבה של חנה בבלי מנוגדת לעמדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני צריך להבהיר: לא טענתי שהממשלה נוכחית אינה לגיטימית בגלל שרוב הציבור אינו תומך בה. זהו ההיפך מדעתי. דעתי היא שממשלת ה-64 היא ממשלה נבחרת לגיטימית עד אשר תיפול בהצבעת אי אמון בכנסת או בכל דרך אחרת הקיימת בחוקי המשחק הדמוקרטי. אני מתקומם על כך ששוללים את זכותם של אנשים לרצות ולפעול להפלת הממשלה, בין אם הם רוב או מיעוט. זכותנו היא לרצות בנפילתו של נתניהו מבלי שיתארו אותנו כאנארכיסטים או בוגדים. להבנתי דוקא פשטתי את הנושא. אתה העלית את הנושא של מועמד נבחר שמשקר לבוחריו. זהו הצד הסבוך (הסמטוכה) והשנוי במחלוקת. לשם דוגמה: א. אוסלו - אי אפשר לטעון שהשמאל פעל בניגוד לאג'נדה שלו. אולי פעלו בניגוד להצהרות שלא ידברו עם אש"ף או שהתכוונו מראש לדבר איתו והסתירו זאת מן הבוחר. ב. התנתקות - ללא ספק שרון פעל בניגוד לאג'נדה של הליכוד. האם הסתיר ביודעין את כוונותיו מבוחריו? ג. ממשלת בנט - לא ברור. מי שרצה לדעת יכל לדעת שבנט לא התחייב לנתניהו. ד. המהפיכה המשפטית - האם הליכוד הסתיר ביודעין מן הבוחרים את כוונותיו? הייתי אומר לא ממש קונקלוסיבי. אני דווקא הלכתי על הצד הפשוט יותר. ההסתמכות של דב וחבריו על שלטון הרוב. בכל המקרים, אליבא דתומכי הימין, הלגיטימיות של מהלכי הממשל היא פונקציה של תמיכת רוב הציבור. לפתע כאשר דוקא הממשלה שלהם מאבדת את תמיכת רוב הציבור, העיקרון פתאום נעלם וצצים תרוצים אחרים. פתאום התביעה לבחירות חדשות אינה לגיטימית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |