בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/03/24 19:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדברים על רפיח כבר המון זמן. זה נראה שהוא אולי מנסה לדחוף, אבל במבחן התוצאה בכלל לא מצליח. ואם כבר כל כך הרבה זמן זה לא הולך, לא כדאי לשנות גישה? וחוץ מזה, עכשיו חוסר המעש של ישראל לגבי אספקת מזון לתושבי עזה מתפוצץ לנו בפנים: אי אפשר להאשים את חמאס או מצרים לגבי המזון לתושבי צפון הרצועה. ונמצאים שם גם אנשים שברחו מהדרום בגלל האיום שלנו שאו־טו־טו אנחנו נכנסים לרפיח. אבל אם אנחנו נכנסים לרפיח, איך יגיע המזון לתושבי צפון הרצועה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, למשל, להסתכל על "מבחן התוצאה" של מנהיג בעת מלחמה. הוא הרי לא מזיז חטיבות, ... מה כן עושה? * תמיכה בינלאומית: כשלון כמעט מוחלט. מלחמה ש"על הנייר" אמורה לשכנע את כולם - לא מצליחה. * תמיכה ממשלתית במאמץ המלחמתי: כשלון. תקציב לא מותאם ועתיר כספים פוליטיים, ירידת דירוג אשראי. * אספקת נשק: עובר בקושי. האמריקאים עוזרים, כמובן, אבל יש לנו קשיים עם מדינות אירופאיות כאיטליה והולנד. * איחוד העם: נו באמת..., המומחיות של נתניהו זה פילוג, הוא המייקל ג'ורדן של הסקיל הזה. רק מומחה כמוהו יכול ליצור פילוג מול פ*קינג משפחות של חטופים והורים שכולים. * תוכנית מדינית לעזה: עוד כשלון; הצבא משתלט על שטח, המדינאים אמורים להחליט מה לעשות איתו "ביום שאחרי", אבל רק לפני שבועיים הוצגה תוכנית כזו. * תוכנית מדינית לישראל: שום תוכנית, שום חשיבה. * מניעת החמרת המלחמה: אין לי מה לקשר לפעולות מול החיזבאללה, כי לא נראה שיש שם החלטה כלשהי. "זורמים". * פתרון בעיות אסטרטגיות בצהל: אין ועדת חקירה, אין גיוס חרדים. היה גרוע לפני המלחמה, ממשיך להיות גרוע אחרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נקודות שאיני מסכים אתך. * איחוד העם: אני לא חושב שההתנהגות הנבזית של המתנחלים כלפי משפחות החטופים תרמה משמעותית לפילוג בעם. ברמה הרציונלית, אני לא יכול להצדיק את מחאת החטופים ללא האי אמון מלכתחילה של המוחים במנוול (ללא המחאה שלנו, המנוול ושותפיו יפקירו את החטופים). כלומר הפילוג היה שם מראש. * תוכנית מדינית לעזה: התכנית שפורסמה לפני שבועייםתוכנית מדינית לעזה אינה תוכנית כלל. זהו אוסף של סאונדבייטים למדיה שנתפרו לפי אוצר המילים והדימויים של הבייס. הצהרות חלולות ולא תכנית. אתה צודק בנקודה הבאה: הכנות מדיניות? סתם מילים ריקות. הגרנדמייזר קשקש על ממשל צבאי. בפועל היחיד שעסק בהכנות היה צה"ל והוא עסק רק בהכנות טקטיות-קרביות. שום התיחסות מדינית. איפה התארגנות של מנהל אזרחי/ מושל צבאי, בתי חולים שדה לטיפול באוכלוסיה, התארגנות לאספקת מזון ותרופות לפליטים? לא היו ולא יהיו, כי הבייס של אמסלם-בנגביר-סמוטריץ לא יכול לסבול אספקת מי שתייה ותרופות לקשישות פלשתינאיות. * מניעת החמרת המלחמה: אני לא חושב שיש אופק ארועים רחב מדי בצפון. אני לא רואה את החזבאללה שותף להסכם כלשהו ולכן הסכם כזה יחתם על הקרח. החזבאללה יוכל להפר את ההסכם מיד או כעבור חדשיים. במוקדם או במאוחר יהיה צורך לעקור את החזבאללה בכוח מדר' לבנון. ישראל נוקטת כאן מדיניות רציונלית של דחיית הקץ כדי לא לנהל מערכה בשתי חזיתות. הבעיה היא להסביר זאת לכל מיני בני בן מאותגר שהרגילו אותם לאוצר המילים והדימויים של בנגביר ודומיו (ניצחון מוחלט, תמונת ניצחון וכדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך שכחת: החזרת החטופים אחרי כמעט חצי שנה מאה ושלושים חטופים לא הוחזרו. זה לבדו כשלון קולוסאלי והיסטורי. אבל עצם זה שנתניהו עדיין בשלטון זה כשלון גדול של מדינת ישראל והצלחה פנומנלית של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים אפשר להוסיף לרשימת ההישגים: שבירת המצור הימי על עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה ששתי הגרושים שלי יסייעו לחשוף את ההיגיון שמאחורי ההתנהגות ה"משונה" של צה"ל ולפזר את העשן והערפל שמפיצים ערוץ 14 ומרעיו. ביני לבין עצמי, אני תוהה אם האמירה של המנוול "ללא כיבוש רפיח, צה"ל יובס בעזה" היא יותר חסרת שחר או נפשעת. בין אם מדובר בניסיון לבנות תירוץ לכישלונות צה"ל ברצועה ולגלגל את האשמה על מישהו אחר ובין אם מדובר בתוצאה המתבקשת של חיים בעולם של מושגים דימיוניים/ ארכאיים/ יחצניים כמו ניצחון מוחלט או תמונת ניצחון. תסריט העתיד שנראה לי הסביר והלא קיצוני הוא של נוכחות ממושכת של צה"ל ברצועה ומלחמת התשה של טיהור השטח מכוחות גרילה. על הרקע הזה, כיבוש רפיח, "השטחת" פס הפרדה בין השטח הבנוי של רפיח העזתית לבין קו הגבול ונכחות קבועה על ציר פילדלפי היא אינטרס צבאי חשוב של צה"ל. המטרות הן: א. הריגה, פציעה והברחה של הפרסונל של גדודי הקבע ברפיח. ב. השמדת מפקדות, מרכזי קשר, מחסנים ומרכזי ייצור צבאי תוך חשיפת המנהרות והמחפורות בשטח העיר. ג. מניעת קיומו של אזור בית בטוח שאליו יוכלו לוחמי הגרילה ברצועה לסגת לצרכי מנוחה והצטיידות. ד. מניעת נתיב אספקה ותחלופה לכוחות הגרילה בתוך הרצועה. כיבוש רפיח לא יהיה תמונת ניצחון או "מיטוט החמאס" יותר מכיבוש עזה או חאן יונס. זהו פשוט צורך צבאי נדרש כדי לסייע למלחמת ההתשה באיזון הזה בין כוחות גרילה ליכולת שליטה ברצועה והטלת טרור בשטח ישראל. ולכן: A. ההכרח של פעולת רפיח הוא מאזן של התועלות והמחיר (באבידות, בפגיעה בבלתי חמושים ובנזק לתדמיתה ויחסיה הבינלאומיים של ישראל). B. יש חשיבות גדולה לעיתוי/ הכנת השח מבחינת פינוי האזרחים. אין חשיבות גדולה אם זה יהיה מחר או בינואר-פברואר עם טראמפ בבית הלבן. לכן אין גם בעיה קריטית עם הפסקת אש כולל החלפת אסירים. יותר מכך. סביר שתנאי מקדים לאפשרות/הצלחת תנועה לרפיח הוא אבטחת וטיהור חאן יונס מלוחמי גרילה, לפחות במידה שלא יווצר סיכון מן העורף לכוח המתקדם דרומה. וטיהור כזה יכול להמשך שבועות. הצד הנפשע בהצהרה של המנוול הוא בכך שהוא מחייב את ישראל לכניסה לרפיח, גם אם המחיר יהיה מכריע ביחס לתועלת ולו בגלל הרציונל של סיפוק תמונת ניצחון (אולי כוזבת) לאלקטורט הכי נבער ונטול שיקול דעת של ה-64. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |