|
רק לאחרונה קראתי אותו לראשונה. אחלה ספר כמובן, אבל לא מן השורה הראשונה ואולי גם לא השניה של הספרות המערבית דהיום. על כן מניתי זכויותיו והפלתי תחינתי למען תוקפץ עטרת ראש נכדו של הרב שמעון סלינג'ר אל הליגה הראויה לה, וכתבתי אל הבינה כהאי לישנא:
Suggest a slightly modified plot for "The Catcher in the Rye" to make it more compelling, while preserving other qualities of this book
gpt-3.5 בחר להרחיב את המסע של הולדן, גיאוגרפית, חברתית ומתוך כך גם כרונולוגית, אולי מתוך נסיון לממש את חלום הרומן האמריקאי הגדול, זה שמפעם בליבם של כותבים אמריקאים רבים. באמצעות אודיסיאה הנפרשת לרוחב ארה"ב על מגוון נופיה וספקטרום אוכלוסייתה, נחשף הולדן לא רק לזיוף של עולם המבוגרים, אלא גם למורכבויות החברתיות של ארה"ב של אחרי מלחמ"ע ה-II. הוא מתמודד עם מערכות יחסים, מתפתח מוסרית וחווה קשיים נפשיים בעטיו של מות אחיו. חרדתו מפני השפעת זיופי עולם המבוגרים על תמימות הילדים פוגשת את חוסר הצדק החברתי בו הוא נתקל, מה שמביא אותו לצמיחה אישיותית, אבל גם לטיפול נפשי. הערה: הסתפקתי בניסיון ראשון, אבל כדאי לזכור שאפשר לעשות כמה ניסיונות, תוך שמתקנים ומכוונים את gpt.
מה אומר ומה אוסיף? הרי הבטחתי לסבתא על מיטת חוליה שלהבא אסכור את פי - אלא אם תהיה לי מילה טובה לומר על משהו. לפני שעצמה את עיניה לעד היא עוד הספיקה לפלוט "למה לשים תנאים? ולמה אסכור את פי במקום אשתוק? אתה לא יכול פעם אחת לדבר כמו בנאדם נור...". כל יום אני מתגעגע אליה. אסתפק לכן בציטוט של סומרסט מוהם (לא מצאתי ברשת, בין המקשרים יוגרל לייק) שבז לכתיבה מסוג זה: 'מי שכותב לא בשביל הקהל של היום אלא למען הנצח, יישאר בלתי קריא לנצח'.
gpt-4-0125 לעומת זאת שמר על רוחב היריעה המקורי, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנט של דחיפות ומטרה - מחלת אחותו של קולפילד. דאגתו לה מתנגשת עם נקודת מבטו הצינית, מה שמוסיף רובד נוסף לאישיותו, אבל גם משרתת גישה זו מאחר והוא צריך עתה להגן על האחות התמה מפני עולם המבוגרים:
In an alternate version of "The Catcher in the Rye," protagonist Holden Caulfield is not merely a troubled teenager wandering the streets of New York City, disillusioned by the phoniness of the adult world. Instead, this narrative introduces a compelling twist: Holden has a younger sister, Phoebe, who is seriously ill. This crucial plot element adds an underlayer of urgency and purpose to Holden's journey.
The story begins as the original does, with Holden being expelled from his prep school. However, in this version, his immediate concern upon leaving school early isn't to avoid his parents’ disappointment, but to spend time with Phoebe, fearing he may not have many more opportunities to do so. The depth of his affection for Phoebe and his fear of losing her contrasts sharply with his cynical view of the world, adding layers to his character and making his disdain for adult hypocrisy even more poignant. He sees in Phoebe a purity and innocence he believes is worth protecting at all costs, fueling his fantasy of being "the catcher in the rye."
As Holden wanders through New York City, his escapades and reflections are tinged with this added dimension of familial love and fear of imminent loss. The various encounters he has – with former teachers, nuns, old acquaintances, and strangers – are colored by his internal struggle between maintaining his connection to childhood innocence through Phoebe and facing the inevitable realities of adult life, which he views as fundamentally corrupt and devoid of authenticity.
Holden's visit to the Museum of Natural History becomes even more symbolic; it's not only his own childhood he wishes to preserve in amber but also Phoebe’s. His later decision to run away and live a reclusive life, inviting Phoebe to join him, stems from a desperate attempt to save her not only from the physical illness that threatens her life but also from the metaphorical diseases he perceives in society.
In the climactic carousel scene, as Holden watches Phoebe ride round and round, his realization deepens. The beauty of the moment lies not in preserving Phoebe in perpetual innocence but in allowing her the freedom to grow, change, and even fail. This moment of clarity brings a more profound conclusion to Holden's journey, portraying not just a young man's cynical view of adulthood but a poignant narrative of coming to terms with the complexities of life, the inevitability of change, and the power of letting go.
This modified plot preserves the fundamental essence of "The Catcher in the Rye" – the alienation, the struggle with identity, and the critique of societal norms – while adding a layer of emotional depth and narrative drive through the looming tragedy of Phoebe’s illness. Holden is not just a disaffected youth but a brother grappling with looming loss, making his journey a universally resonant story of love, fear, and the painful process of growing up.
לדעתי זה אכן מוסיף על המקור. -----------------------------------------------
כללית יותר, ניסיתי לחשוב מה ארגיש כשאני קורא ספר שחלק משמעותי ממנו נכתב בעזרת LLM. המחשבה הראשונה היתה שארגיש מתומרן ע"י משהו שסונטז אלגוריתמית ללא רגש אמיתי. המחשבה השניה היתה שזה בעצם עיקר מה שעושים סופרי פרוזה - הם כותבים על דברים שהם לא עברו ורגשות שלא חוו. השלישית היתה שזה תלוי במה שאספר לעצמי - אני יכול להפנים שכל התובנות הספרותיות, הפסיכולוגיות וההיסטוריות, כולל מחקרים מדעיים, הביאו את ה-LLM אל קווי עלילה עשירים יותר ותובנות על החברה ונפש האדם, שמהימנות יותר מן הניסיון המוגבל של סופר בשר ודם. אז אולי ארגיש מה שכתוב מחבר אותי בצורה אותנטית יותר להוויה האנושית ושהעלילה מבוססת יותר. הרביעית היתה אחרי שקראתי את הצעתו לעיל של gpt-4. די מהר זה לא באמת חשוב לי: אם התוכן מרתק ומתגמל, אשקע בו; אם לא, רק אז אולי אתלה זאת בדרך בה נוצר הספר, או בפרומפטים של ה"סופר", או בבחירות של הלקטור, או מה שזה לא הולך להיות.
|
|