|
תודה על ההתיחסות. תגובתך נותנת לי הזדמנות להבהיר 2 נקודות שלא היו ברורות בתגובה המקורית. לוז הדברים שם היה ניסיון להבין את ההווה ולא תחזית של העתיד. שנית, צריך להבהיר, שכמו תמיד כאשר מדובר בבחירה בין שתי אופציות רעות, כל בחירה מגיעה עם המחיר שלה. וכעת לדבריך. מן הסתם, ממשלה נבונה שהיתה נקלעת בין קרני דילמה בינארית שכזו, היתה מנסה ללכת עם המציאות ומנסה לחצוב לה דרך ביניים בין שתי האופציות כדי לנסות להתחמק מן המחירים הכבדים של כל בחירה. אני מסכים אתך שהצרה היא שממשלת ה-64 נסמכת על בייס של אולטרה-ימין. מן השיקול הפוליטי של לא לאבד את הבייס, החשש הוא שהממשלה חייבת לבחור באופציה של ההימור על המשך הלחימה בעל הסיכויים הקלושים להביא פיתרון בנוסח הקונספציה המושרשת ביותר של "תנו לצה"ל לנצח". מה שפחות מובן לי בתגובתך הוא עניין הרוב הדומם. הרוב הדומם בישראל מורכב בעצמו משבטים וסקטורים שיש להם אינטרסים פלגניים. ולכן המציאות בישראל אינה של אחדות מדומה של הרוב הדומם בתנאי מלחמה, כפי שהיא מופצת במדיה. המציאות היא של פילוג אמיתי והתנכרות בין גוש הימין לגוש המרכז-שמאל. לצד ההתנכרות והשנאה של קיצוני הימין לבוגדי קפלן החטופים, צריך לציין את הניהיליזם והניכור של קיצוני לובי החטופים הדורשים את סיפוק צרכיהם האישיים, ע"ס הטיעון שהמדינה חזקה דיה כדי לשאת בתוצאות מהלך כזה. ברור שהרוב אינו שם. אם כן מדוע הרוב הזה אינו מקבל ביטוי פוליטי? בן כספית מספר על ח"כים בליכוד שדברו איתו על הקמת ממשלה חדשה בראשות אייזנקוט שבה מפלגות מן המרכז שמאל יחליפו את סמוטריץ-בנגביר וכהונתה תקבע מראש לשנה. זהו בעצם מימוש פוליטי של ממשלת הרוב הדומם מבית מדרשך. המודל הזה (די דומה למה שהוצע ע"י לפיד מלכתחילה) בדיוק מציג את המכשלה בפרדיגמה. ממשלה כזו קרוב לודאי שפירושה הוא ביקוע הליכוד ואולי אף הליכתו בדרכה של מפלגת העבודה ז"ל. לדעתי כספית רואה מהרהורי לבו. מפני שהפרדיגמה שלו בנוייה על אותם ח"כים של הליכוד שעשו קולות של שטיח כאשר לוין-רוטמן שסעו את המדינה בהפיכה המשפטית המטורפת שלהם. ולכן אנו חוזרים לדילמה של נבחרי הליכוד הנדרשים לבחור בין טובת המדינה לטובת המפלגה. האם הביבר הזה של סעדה-שקלי-ואטורי-גוטליב-אמסלם-רגב יסכים לחתום על מותו בשל טובת המדינה הכל כך לא מוחלטת הזו? ספק גדול.
|
|