בתשובה לאריק, 06/01/24 1:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יכול להתווכח בפסקאות ארוכות בערך על כל מילה בתגובה שלך (חוץ מ"לדעתי"). אבל משהו אחד מעקצץ לי יותר מהכל לשאול אותך: מה שני הלחנים המופלאים לדעתך של נורית הירש? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מתעניין בשני הלחנים המופלאים של פוליקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אני רוצה! (כמובן לא בשם אריק): (1) כשתגדל, (2) אחרי הטלוויזיה. (בשניהם זה כולל את פראזות הנגינה, שהן בוודאי גם של פוליקר) (וגם לא בשם אריק, הם כמובן לא מופלאים באותו מובן שהלחנים הטובים של כספי מופלאים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, גם ''הנסיכה והרוח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, על טעם וריח וגו'. הלחן הכי מוצלח (לטעמי) של פוליקר שאני נזכר בו כרגע הוא ''פנים אל מול פנים'', אבל אפילו הוא לא מגיע (לטעמי) לדרגת ''מופלא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני גם שלל שרב הוא קסום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלי זה ''לא יודע'' (בכלל האלבום ''הילד שבך'' הוא בעיני הטוב ביותר של פוליקר) ו''שלל שרב''. הופתעתי ששאלו על הירש ופוליקר. חשבתי שישאלו על צביקה פיק. אז שני הלחנים של פיק שמופלאים בעיני הם ''אין מדינה לאהבה'' ו''שושנת פלאים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתתקשה למצוא אוהב מוזיקה שיחלוק על גדולתו של פיק כמלחין, לפחות בקצת משיריו. ''נאסף תשרי'' ו''דמדומים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, לראות אותו באותה רשימה עם שלום חנוך ממש עשה לי צמרמורות של קרינג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיפוט שלהם נטו כמלחינים, או כמוזיקאים בכלל? כי אנחנו מכירים אותך כרוקופיל. ואני איתך בזה שאצל חנוך, הגם שהוא כתב בחייו כמה לחנים נהדרים, הפרסונה הכוללת שלו כמוזיקאי גדולה הרבה יותר מהם; ואילו אצל פיק, עניין של טעם אבל אני כנראה איתך שהפרסונה הכוללת שלו כמוזיקאי קטנה יותר ממיטב לחניו. אבל אם כן מתמקדים בלחנים, איזה לחן של חנוך עולה על "נאסף תשרי" ו"שושנת פלאים"? (מצד שני, פיק נופל קשות אם שופטים לפי איזשהו ממוצע של לחנים ולא לפי הפיקים (הא). רוב השירים שלו נשכחו בצדק, וגם רבים מהלהיטים הגדולים שלו הם לחנים חלשים. "דיווה" נורא, אבל גם "לגור איתו", למשל, לא מזהיר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי "נאסף תשרי": לדעתי הלחן של הפזמון יותר מסתמי - הוא ממש מעצבן אותי. וזה בגלל שהלחן של הבתים אכן יפה, ובא הפזמון הבנאלי והצעקני ומקלקל הכל. באופן קצת אירוני, ב'למה לי לקחת ללב' שלום חנוך עושה תרגיל דומה, ועובר מלחן יפה מאד בבתים לפזמון צעקני. אבל הוא פחות מעצבן מהפיק, וגם פחות בנאלי, ובסופו המעבר חזרה לבית חביב עלי. מראש אני מסתכן בזה שיכולת ניתוח הלחנים שלי לא בליגה של מכובדי הפורום, אז אני לפחות מודה בכך מראש ומקווה שארוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשבתי שלמה לי לקחת ללב הוא הצדעה (מודעת?) ל you never give me your money בפרט, באוזניי, הקטע "הצעקני" נושא עליו את צילה הנפלא של השורה out of college... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. חשבתי תמיד שזו השראה מכל מיני שירים של הביטלס שמחברים בית ופזמון שונים באופן קיצוני (strawberry fields, Lucy in the Sky). באמת זה ספציפית דומה ל you never give me your money. אבל יותר יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון, ''למה לי לקחת ללב''. הוא עולה מוזיקלית על ''נאסף תשרי'' מכל כיוון שמסתכלים עליו (והמעבר מהפזמון לבית נפלא במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד :) אז ברשותך אנצל את ההזדמנות לחוויה לימודית: אם היו שואלים אותי 'למה השיר של חנוך עולה על נאסף תשרי' כל מה שיכולתי לענות זה 'אמממ, ככה? כי ככה זה נשמע לי?'. מהתגובה שלך נראה שיש לך נימוקים הרבה יותר מפורטים ומגובים בנתונים מוזיקליים. תוכל לפרט כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אני רחוק מלהיות מוסיקולוג ואין לי נימוקים יותר מ"כי ככה זה נשמע לי". כמובן אני יכול לפרט על כל צעד בשני השירים, בוודאי גם אתה, אבל זה יהיה רק "נו, ברור שהמהלך הזה הרבה יותר יפה מזה". אולי אומר "מפתיע בצורה מענגת", ואולי אגייס גם את "מבחן האוזן הסבירה" אבל רק כבדיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני לא יכול לפרט על כל צעד, אלא יש לי חוויה כללית מאד אינטואיטיבית וקשה לי לעשות לה רדוקציה לא במישור הצעדים ולא במישור האקורדים. אני תוהה אם זה קשור לזה שגם בתור נגן (מאד) חובב בגיטרה, הרבה יותר קל לי להוציא משמיעה סולו גיטרה מאשר אקורדים. או שזה סתם מרמת ההשכלה מוזיקלית הבינונית למדי שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם צפנת פענח. לדעתי מה שמעצבן אותך בפזמון של "נאסף תשרי" זה פחות הלחן ויותר העיבוד והביצוע. ספציפית -הקופצניות של המקצב. דמיין את הג'ירפות או ערן צור עושים לו גרסת אנפלאגד. _____ ובכל מקרה לא בחרתי את השיר הזה כאחד מהלחנים הגדולים של פיק לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני מתקשה לדמיין את ערן צור ואת ג'ירפות קוברים את "נאסף תשרי". הלחן לא מתיישב לי עם השירה שלהם. (פעם עשיתי לעצמי מבחן ללחן בלוז, בגבולות מאוד רחבים: לחן שמתאים לחווה אלברשטיין לשיר אותו ולנורית גלרון לא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמזמתי לעצמי, ואז נתקלתי בפראזה המוסיקלית של "יש לי דברים" "יש לי דמיון" וכו', בסך הכל ארבעה תוים, אבל פראזה שנשמעת לי מאוד קלאסית (באך?). היא חוזרת פעמיים, כאשר ההמשך שלה פעם הצידה- "חדשים" וכו'- ופעם שניה למעלה- "שעוזר לפעמים" שהיא המעניינת יותר כי היא עדיין מדיפה ריח קלאסי אבל מתחברת בסוף בצורה מושלמת לסיומת פופית רגילה ב"לשכוח". ומייד עלתה לי אסוציאציה לקטע אחר שנשמע לי גולש ממוסיקה קלאסית לסוג של פופ (האום-צה הישראלי)- הפראזה המוסיקלית ב"לא כל אדם אשר יוצא לרחוב" מתוך "הכל זהב" נשמעת לי מאוד מוצרט, ומייד חוזרת ב"רואה את מה שלפניו" לסימני ההיכר של סשה ארגוב. בוא נאמר שקל לדמיין את הראשונה מבוצעת ע"י חליל, אבל השניה (כמו כל השיר) פשוט תפורה לאקורדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתחושתי, ההבדל המרכזי טמון בביצוע. אם לחטוא מעט בפשטנות, ''נאסף תשרי'' מבוצע לפי אסתטיקה פופית-קיטשית עם ניחוח מזרח אירופאי קל (גם בפזמון הרוקיסטי לכאורה) ואילו ''מה איתי'' מבוצע לפי אסתטיקה ביטלסית אנגלו-אמריקאית לפי מסורת רוק-בלוזית. אפשר לקשר זאת לבחירות מוסיקליות קונקרטיות בעיבוד, בנגינה ובראש ובראשונה לפרייזינג בשירה (שמיניות סווינג אצל חנוך לעומת שמיניות ''ישרות'' אצל פיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל נראה שאתה מזכיר שיר שונה מזה שדיברנו עליו (למה לי לקחת ללב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי כמובן ללמה לי לקחת ללב, מתנצל על הבלבול. רק להרחיב את הנקודה שלי. פרט למקרים מיוחדים*, קשה מאוד, לדעתי, להתייחס למנגינה (מלודיה+הרמוניה) בניתוק מהביצוע ומהעיבוד. גם האוזן שלי מעדיפה את למה לי לקחת ללב, על פני מרבית שיריו של פיק. אך אני חושד שההעדפה הזו מבוססת במידה רבה על גורמים אחרים שאינם המנגינה. בפרט, התוצאה היתה אולי מתהפכת לו היו מחליפים בין המבצעים ונותנים להם לעבד מחדש את השיר או אם הייתי שומע את שני הלחנים בנגינת פסנתר "ניטראלית". * מקרים שבהם המנגינה כל כך מיוחדת ויוצאת דופן עד שפרטי הביצוע מחווירים לעומת יופיה. הלחן של השמלה הסגולה הוא דוגמא מצוינת לטעמי. ולדעתי, אף אחת מהדוגמאות לעיל לא נמצאית בקטגוריה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> איזה לחן של חנוך עולה על "נאסף תשרי" ו"שושנת פלאים"? לטעמי יש לא מעט, בעיקר בגיזרת הלחנים הנוגים, למשל: "לילה", "לא יכול לישון עכשיו", "שיר ללא שם", "כי האדם עץ השדה", "עצים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי היחיד מהם שמתחרה עם ''נאסף תשרי'' הוא ''שיר ללא שם''. (ובנוסף לו, רק את ''כי האדם עץ השדה'' אני באמת אוהב, הרבה בזכות המילים ובזכות הסאנוד החשמלי המצמרר, גם בהקלטה של חנוך וגם בזו של גלרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהלחנים הכי יפים של חנוך הם עוד מלפני שהוא היה ממש רוקר: "האוהבים את האביב" ושאר מה שהוא הלחין ל"שלושרים", "תחת כובד התפוח" ועוד כמה ששולה חן שרה, ואולי הכי יפה, סתיו של חדוה ודוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ''נאסף תשרי'' גם אני אוהב מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף מסכימים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שלושה לחנים מופלאים (לטעמי) של נורית הירש: פרח הלילך, בלדה לשוטר, מקהלה עליזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שהקרדיט על פרח הלילך מגיע לפרדריק שופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשופן מגיע קרדיט רק על תיבה אחת בשיר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על טעם וריח וגו'. ויקיפדיה גילתה (או הזכירה) לי עכשיו שהיא הלחינה את "כחולה כחלום", ומבחינתי זה השיא שלה, יחד עם "בואי לאילת". עוד כל מיני שירים שלה מתחילת הקריירה חמודים בעיני, לא מבריקים; שני הראשונים שהזכרת כנראה מאוד טובים, אבל לא עמדו אצלי במבחן ההישרדות האכזרי של עשרות האזנות. בשנות השמונים היא התחילה לנטות לבומבסטיות והימנוניות-יתר, בפרט עם שכבות של סינתיסייזרים ויהורם גאון. בטעם שלי השורה התחתונה שלה לא מזהירה. אבל אחד מלחני האייטיז שלה מופלא לטעמי, עם כל הסינתיסייזרים והבומבסטיות: "חלקת אלוהים". השילוב עם המילים נותן הצדקה מסוימת לבובמסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי לאילת באמת טוב. בכלל הלחנים שלה יושבים נהדר על המלים. שירונט הזכיר לי את "איזה בוקר של זהב"- איך הלחן מתחיל קופצני כשהבוקר מתפרץ, מתעגל ב"לו ניתן לפרוש כנף" ועולה ב"לעוף עם היונים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את השיר, באמת נהדר! תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן שלו מציג את תולדות הקלילות במוזיקה העברית. אני חושב שהוא החמיץ את נורית הירש המוקדמת, כש"בוקר של זהב" ו"מקהלה עליזה" הדוגמאות המייצגות. בנוסף אני מסתייג לגבי "כוורת". הם אמנם תמיד היו שטותניקים אבל בהתחלה בכלל לא קלילים. איזו קלילות יכולה להיות למי שכתבו את "ילד מזדקן"? באלבום הראשון הם הרי היו בכלל להקת פרוג, הכי רחוק מקלילות. באלבום השלישי אכן יש כבר המון קלילות ("גליית", "לו לו", "ככה היא באמצע", "העולם שמח"), כנראה בגלל שסנדרסון שחרר מהשליטה שלו בלחנים. אני חושב שסנדרסון המוקדם היה יותר "כבד" מהתדמית שלו. את "ככה היא באמצע" הלחינו אפרים שמיר ויצחק קלפטר ואת "העולם שמח" שמיר. עוד תנא דמסייע הוא שאת "לא יפריד דבר" סנדרסון כתב כבר ב 1970(!) אחר כך כמובן היה "גזוז", "הדודה והדוד" ו"הגלשן שלי", אז כן. עוד החמצה של בן שלו לטעמי משנות התשעים והאלפיים היא מאור כהן אלוף הקלילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת (הגענו למרות הכל - דוקא לא), המגפיים של ברוך ופה קבור הכלב קלילים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וגם יו יה (שהיה גם הקטע היחיד בהופעות שהסולואים בו היו חופשיים ולא מתוזמרים). אבל בשלשתם אותו נרטיב סנדרסוני של מסכנות לא יוצלחית (ביו יה אפילו קפקאית), והמוות (או לפחות סכנת המוות) נוכח: הכלב מת מזמן, כשאתה קופץ ממקפצה תברר קודם אם יש מים בבריכה (אחרת?...), שפטו אותי למוות ישבתי על כסא חשמל, טובעים השניים מן האחד, שלף את האקדח וירה עליו (כדור אחד בתחת, סיומת הומוריסטית שמפרקת את המתח שנבנה קודם). תכלס מה הסיפור של ברוך? הוא מאוהב חולנית במגפיים שלו, והן בוגדות בו, והוא יורה במאהב ותופר אותן לעצמות שלו. איפה קלאריס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי ''הדיפרסיה במוחו השתוללה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו נזכרתי איפה למדתי מה זה ''דיפרסיה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאתה מגדיר (או מרגיש) קלילות כמו בן שלו. אני די מזדהה עם ההבחנות שלו, אבל מתקשה לנמק אותן. "לו לו" ו"גליית", למרות שהם שטותניקיים, מרגישים לי כבדים (לטובה) מוזיקלית - סאונד בשרני, אולי זה העניין. גם "מקהלה עליזה" (עניין של עיבוד; המיתרים מכבידים). אני כן קונה מנורית הירש המוקדמת מופת של קלילות: "בואי לאילת" (בסינרגיה עם הטקסט של ירון לונדון ועם נושא השיר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שקשה לנמק קלילות. הרי יש מלים, לחן, עיבוד וביצוע שכולם משפיעים על התחושות שהשיר מעלה בנו. אני מניח שנסכים על כך שאפשר לאבד את הקלילות לכמה כיוונים שונים- גם לכוון הנוגה, גם לכוון הבובמבסטי, המורבידי המגוייס למטרה וכו'. כל אלה יכולים לצוץ בכל אחד מחלקי היצירה ולאדות ממנה את הקלילות. לטעמי לחנים ''בהירים'' תורמים רבות לקלילות, וקשה לשיר להיות קליל עם לחן ''כהה'', אבל מורכבות לא בהכרח פוגמת בקלילות, כפי שהוכיח אלוף הקלילות ו.א. מוצרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> איזו קלילות יכולה להיות למי שכתבו את "ילד מזדקן"? כמו שהמוקיון של היינריך בל תיאר בכישרון כה רב את גלגולי ״כך זה צריך להיות״, גם כאן מדובר במעבר החד כיווני מהקלילות העולצת אל כובד הראש. ״ילד מזדקן״ החל את דרכו כדאחקה שטותניקית בשם ״פוגי מתחשמל״. המילים הסופיות נכתבו על ידי אלון אלוארציק (שלא השתתף בכתיבת שירים עד אז, ואולי בגלל זה הסגנון כל כך שונה). ואם בא לך לשמוע עוד על היצירה של ״ילד מזדקן״, ועל הדרך גם להתפעל (כמוני) מהצניעות הכנה והמקסימה של אולארציק, שווה לשמוע את פרק הפוסקאסט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוליארצ'יק- ''אני לא בטוח שזה יצא מצחיק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלדה לשוטר ועץ הכוכבים הם הכי מופלאים שלה לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול במוזיקה, אבל עץ הכוכבים ממש לא נשמע לי עברי. יכול להיות שזה עיבוד של נורית הירש. נשמע לי, לפחות בביצוע של חווה, משהו אידישאי עם טאץ' של ג'אז ברוקלינאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקיפדיה אומרת שזה שיר יידי במקור. הלחן היידי הוא של נח נחבוש. העברי מושפע ממנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחן המקורי רק מעמיק את החידה. בלחן המקורי האלתור של הג'אז כמעט שנעלם מן הביצוע של חווה. קצב הוואלס ונגינת הפסנתר מצליחות להסתיר לחלוטין שהלחן נולד באמריקה וקרוב יותר לפורגי ובס מאשר לאיציק מאנגר. ואז פתאום כמעשה קסם בלחן של נורית הירש ובביצוע של הרכב ג'אז (גיטרה, באס, תופים ופסנתר) לא רק הג'אז חוזר אלא אפילו הסווינג. לדעתי, היתה כאן הצטרפות מקרים של שלושה גורמים. ראשית התרגום החדש של יורם טהרלב שהעברית שלו מעצמה מושכת אל הסווינג, היידע המוזיקלי הרחב וכישרון הנגינה על פסנתר של נורית הירש והעובדה שכל תקליט שירי הילדים של חווה אלברשטיין (חווה ועודד בארץ הקסמים) היה באוירה של הרכב וואלס-ג'אז-סווינג. ראו למשל את השיר הפותח ''כל פלאי הקיץ'''' עם הרכב הג'אז של מל קלר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי איך שכחתי להזכיר את שמוליק קראוס (או ראוס, כמו נופלר?) "זה קורה" ו"שוב" הם השניים המופלאים בעיני. והקאנוניים "בית הערבה" "זמר נוגה" "בובה זהבה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי כמעט כל הלחנים של קראוס שהתפרסמו - ואני כותב ''כמעט'' לשם זהירות, לא קופץ לי כרגע חריג - יפהפיים. אולי דווקא ב''החלונות הגבוהים'' רוב הלחנים הם מדרגה אחת מתחת, סתם נחמדים מאוד. הכי אני אוהב את אלו שבהם הוא הוסיף ללחן היפהפה גם ביצוע מלוכלך, ''לוח וגיר'' ו''איך הגלגל מסתובב''. בכל אופן, לחנים מאוד יפים אבל לאו דווקא מורכבים (השווה ארגוב, כספי ורכטר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לא מורכבים, בנויים לרוב בפורמט הסטנדרטי של שאלה-תשובה, אבל כל תו יושב כל כך נכון. אולי העיבודים של החלונות הגבוהים (חוץ מ''בובה זהבה'') פשוט לא עמדו במבחן הזמן, ואולי באמת הלחנים סכמטיים יותר. ''זה קורה'' עדיין עושה לי צמרמורת. טוב, זה גם הביצוע. גם ל''סוס עץ'' אני הולך ומתחבר רגשית עם הגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, "בובה זהבה" הוא לחן בסדר בלבד עם עיבוד נפלא (תודה לבן שלו שבזכותו שמתי לב לתפקיד הבס, לא מרשים טכנית למיטב הבנתי אבל מרים תרומה אמנותית עצומה). "סוס עץ" - אני דווקא זוכר את עצמי כנער נמס לשלולית מיפי הלחן. אני לא רוצה לעשות לעצמי דירוג של שיריו של קראוס, אבל אם אעשה יש סיכוי שהוא יהיה מקום ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבס ב''בובה זהבה'' של שמוליק ארוך, שכחתי לציין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיניי "סוס עץ" הוא שיר מופלא. הכרת את הביצוע של גידי גוב הצעיר לשיר? בדיוק אותו פלייבק כמו אצל אריק איינשטיין. עד היום לא ברור לי איזה כלי נגינה מפיק את הצליל הגבוה והמוזר, שמופיע שלוש פעמים בפתיחה (ועוד כמה פעמים בהמשך השיר). והכלי ששומעים בפתיחה של "בובה זהבה" זה לא בס, אלא גיטרה (ב-93.6% ביטחון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. הריש הממלכתית של גידי גוב ממש מתנגשת חזיתית בשיר. והרגת אותי עם הכלי נגינה. שמעתי את הפלייבק הזה עשרות פעמים בביצוע של אריק איינשטיין, ומעולם לא חשבתי על זה. הוא פשוט היה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא הכרתי את הביצוע של גוב. יכול להיות שהצליל המוזר זה איזשהו צעצוע או זמבורה, שזה הצליל היחיד שהוא מפיק? איזה כיף לקבל ממך השפטה מוזיקלית כשלצידי עומד בן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני חושד שזה איזשהו צעצוע מאחורי הצפירה/יבבה הזאת. תעלומה. הקשבתי עכשיו לפתיחה בשתי הגירסאות של השיר (אריק איינשטיין, גידי גוב), ומסתבר שאצל איינשטיין הצליל מופיע ארבע פעמים, ואצל גידי גוב שלוש. נשמע כאילו סתם חתכו את התיבה הראשונה (עם הצליל הראשון) בביצוע של גידי גוב, מה שגורם לכך שהפתיחה היא באורך שבע תיבות, שזה מספר מוזר שגורם לכניסה של השירה להרגיש לא במקום. רציתי לוודא שזו לא סתם פאשלה בהעלאה ליוטיוב, ולהקשיב לביצוע בדיסק של גידי גוב (ההוצאה המחודשת של אלבום "הפרפרים", עם קטע הבונוס הנ"ל), אבל מעשה שטן - לא הצלחתי למצוא את הדיסק בכל מגירות הדיסקים שלי. אולי זה (עוד) איתות שאני צריך לשחרר, ולהיפרד מאוסף הדיסקים המפואר שלי, אם בפעם ביובל שאני צריך ממנו משהו, אני לא מוצא אותו :( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בספוטיפי זה אותו אורך כמו ביוטיוב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה מין שלט לכלי נשיפה בשם EWI. זה בעצם מין סינתיסייזר קטן מתוצרת AKAI שמתלבש על כלי נשיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הוא מ-1978, וה-EWI של אקאי (שהיה ה-EWI המסחרי הראשון בתפוצה רחבה) יצא לשוק באמצע/סוף שנות השמונים. בנוסף, הצליל עצמו ממש לא נשמע לי מסונתז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-ewi הופיע בסוף שנות ה-60. אתה כנראה מתכוון לסינתיסייזר של אקאי, אבל לפניו היו גרסאות שהיו מורכבות משלט שהורכב על כלי נשיפה וסינתיסייזר קטן ונפרד. הצליל עצמו נשמע לי כמו צפצוף של צפצפת פלסטיק פשוטה, האם הצנועה של הוובוזלה [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שאולי אפשר לפתור את תעלומת הצליל הגבוה ע"י מייל פשוט לאילן וירצברג, המעבד של השיר. אז כתבתי לו, והוא ענה (תוך כמה דקות!) שהכלי המדובר הוא חלילית. בגלל שהצליל ממש לא נשמע לי כמו חלילית, שאלתי אותו אם השתמשו בהקלטה באיזשהו אפקט, או שנשפו בחלילית בצורה מיוחדת, והוא ענה שלא, זאת היתה חלילית רגילה, והוא היה זה שנשף בה. מפתיע, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה מפתיע יותר לו *אני* הייתי זה שנשף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא נשמע כמו חלילית. או שאולי זו היתה חלילית שהוקלטה ממש גרוע, וקיבלה דיסטורשן על הדרך. זה מזכיר לי ששמעתי פעם מרואיין עתיק שטען שהגיטריסטים התחילו להשתמש בקומפרסור אחרי ששמעו בטרנזיזטורים של אז את עצמם מנגנין וזה נשמע להם יותר טוב מבאולפן (כי בגלל האיכות המוגבלת הרדיו הפשוט דוחס את הסיגנל באופן טבעי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בלחן של קראוס שאני לא אוהב - ''אצו רצו גמדים''. מילא לחן סתמי, אבל מקלקל את המילים. הן מאוד מוזיקליות כשהן מדוקלמות, והלחן מעלים את המוזיקליות הזו. (הייתי בטוח שכבר חפרתי את זה באייל, אבל לא מוצא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שהיה צריך כדי לשמר את המוזיקליות של המילים זה שכל ההברות בשורה חוץ מהסוגרת יהיו באותו אורך. זה עובד אפילו באותם תוים של קראוס. זמרשת מקשר לשלושה לחנים אחרים שיותר מתאימים למילים. של לפובסקי עושה מה שהצעתי. ביאל והנדל הוסיפו קצת מליסמות, בעצם שניהם באותו מקצב בדיוק, כמעט פלגיאט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |