בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/12/23 8:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, אף אחד לא חושב את זה - כי (כמעט) כולם חושבים שסיבתם1 היא תמיכה ארוכת שנים של נתניהו בחמאס, התעלמות שלו מהסכנה וההתרעות שקיבל בשנה האחרונה, וריסוק החברה הישראלית ומערכותיה בעיקר בשנה האחרונה, אבל גם לאורך שנים לפני כן. 1 כמו שאתה אומר לא סיבת הרצון, אלא סיבת היכולת |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שייחוס תמיכה ארוכת שנים לחמאס לנתניהו היא עלילת דם. מדובר בפעולה הכרחית במצב שבו לא אנו שולטים ברצועה, פעולה שהומלצה כל הזמן עלי די "גורמי הביטחון". למשל ציטוטים מהכתבה הזאת: ראש הממשלה (בנט) שוקל לחזור להעברת הכספים לרצועת עזה באמצעות מזוודות המזומנים - לאור אזהרת גורמי הביטחון מהתחממות בדרום. גורמי הביטחון מעריכים שאם הכסף לא יגיע, הדבר יביא להתחממות בדרום. אשר ל"ריסוק החברה הישראלית", ממש אין לי חשק לחזור לוויכוח ההוא אבל בכל זאת אומר שמי שאחראי לריסוק הזה ולהחלשתנו הם המוחים כנגד פעולה חוקית של ממשלה שנבחרה בהליך דמוקרטי ובמיוחד הסרבנים. בהקשר זה אני רוצה להעתיק לכאן אי מייל ששלחתי בזמנו לאחד הסרבנים מחיל האוויר לאחר שרואיין ב"עכשיו 14", שפסקה ממנו נעשתה די אוטנטית אחרי אירועי השבעה באוקטובר. שלום לך, אני רוצה להתייחס לנושא הסרבנות בעקבות ראיון ששמעתי עמך אמש בערוץ 14 לדעתי ההפוכה מדעתך, הרפורמה, כפי שהוצגה לראשונה על ידי שר המשפטים, תחזק ולא תחליש את הדמוקרטיה, אבל את זאת אסביר רק אחרי שאדבר על נושא חשוב אפילו מזה. אם כך, נניח שאכן אתם צודקים, וכפי שאתם אומרים, ישראל תהפוך לדיקטטורה אם תמומש התכנית הזאת. האם זה מצדיק סרבנות, או כפי שאתם קוראים לכך: הפסקת התנדבות? הרי תפקידו של הצבא להגן עלינו מפני אויב חיצוני. אז מה אתם רוצים? עקב הפיכתנו לדיקטטורה, להחליש את הצבא כדי שייקל על נסראלה ודומיו לשחוט את ילדינו ונכדינו? הרי כבר היום הוא מתחיל ללקק את האצבעות לנוכח מעשיכם. האם היותנו דיקטטורה מצדיקה זאת? מה זה? מעין "תמות נפשי (מילא "נפשי", אבל מדובר כאן בנפשות כולנו) עם פלישתים?” קשה לי להבין את חוסר ההיגיון הזה, שהוא מעין בעיטה לכיוון לא רלוונטי ומסוכן, והדבר הזה, יחד עם עוד כמה אירועים דומים, גורם לי לחוש שאני חי בתוך סיוט, מבלי שאני מצליח להתעורר. ועכשיו לוויכוח על הרפורמה. לדעתי, כל מרכיבי הרפורמה ללא השינויים בוועדה לבחירת שופטים, אין להם כמעט משמעות, ובמצב כפי שהוא שורר היום אינם יכולים להביא לשום שינוי. זאת משום ששופטי בית המשפט העליון הם מפירים סידרתיים של חוקי הכנסת, כפי שהביעה זאת בפירוש הגברת בייניש בראיון ששמעתי לתדהמתי במו אוזניי: "הם לא יקבלו את חוקי הריפורמה. יש להם חוקים אחרים." לכן אתרכז אך בנושא הוועדה לבחירת שופטים. מי לדעתך צריך לבחור בשופטים? הרי ברור שלו אנשים בעלי דעות כשלך היו בוחרים בשופטים היו נבחרים פחות או יותר שופטים דומים לאלה המכהנים היום, ולו אני הייתי בוחר בשופטים היו נבחרים שופטים בדמותו של אדמונד לוי וטירקל, ותכנית ההתנתקות של שרון, למשל, לא הייתה עוברת. אז מי יבחר בשופטים? אתה או אני? אני רואה שאתה איש מדעי המדינה, וככזה אתה בוודאי יודע מה חשב מונטסקייה אבי שיטת שלושת הרשויות הבלתי תלויות עוד במאה ה 18. לשיטתו לא חימי ולא נווה ואפילו לא אהרן ברק או מושחתים אחרים צריכים לבחור בשופטים. העם הוא זה שצריך לבחור בשופטים. המשמעות היא שבמערכת של דמוקרטיה ייצוגית, נבחרי העם הם אלה הבוחרים שופטים. ואם תאמר שמאז מונטסקייה התקדמנו ואנו נאורים יותר, טעות בידך. כך זה בכל המדינות הדמוקרטיות. בארצות הברית, למשל, הנשיא שהוא נבחר העם בוחר בשופטים, ובחירתו מאושרת על ידי הסנט ובית הנבחרים, שחבריהם אף הם נבחרי העם. כך זה בארצות הברית ובדומה לכך זה בארצות דמוקרטיות אחרות. אצלנו יש שיטה ייחודית ומוזרה שבה לא העם בוחר בשופטים. אז כל עוד שופטי בית המשפט העליון לא פסקו בנושאים הנמצאים במחלוקת ציבורית, הפגם הזה לא גרם לנזק, אבל לאחרונה, כאשר השופטים דוחפים את עצמם כל הזמן באמצעות ג'ינג'י כזה או אחר לפסוק בנושאים הנמצאים בוויכוח ציבורי, שינו שיטת בחירתם ממש מתבקש. דב אגב, את האי מייל הזה כתבתי עוד לפני שבית המשפט העליון החליט שמותר לו להתערב גם בחוקי יסוד, אבל לי היה ברור כבר אז (בניגוד לשפטל) שדבר לא ימנע אותו מכך. וגם אומר שהאיש אליו פניתי עומר דאנק השיב לי, אך לא אפרסם את תשובתו כי לא קבלתי ממנו רשות לכך. אומר רק שלדעתי תשובות ממוצעות של משתתפי האייל הקורא שאני מקבל כאן, נראות הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנכ''ל של חברה שגורם לחצי מהעובדים לשבות ולהפסיק לעבוד, האחריות היא עליו ישירות והוא יפוטר על הדי הבורד עוד לפני שיצפצף ש''העובדים אשמים''. על אחת כמה וכמה ראש ממשלה שמאות ואלפי חיי אדם ייפגעו (ונפגעו) מהתנהלותו. ולכן טיעון ''המחאה אשמה'' הוא מופרך מבסיסו. אם כבר, המחאה הקימה ארגונים אזרחיים כמו ''אחים לנשק'', שבזכותם לא רק ניצלו לפחות עשרות אנשים בשבת השחורה, אלא שהם הקימו תמיכה כלכלית וסוציאלית ואחרות לאזרחים וחיילים בשבועות הראשונים אחרי תחילת המלחמה כדי למלא את החלל הריק של עשרות המשרדים הממשלתיים וחדלי האישים שעומדים בראשם. אז איזה מזל שהם קמו בזמן המחאה ולא שתקו בבית כל הדרך לדיקטטורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בתגובתי הקודמת הזכרתי "גורמי ביטחון" עלומי שם, הנה "גורם" עם שם, פנים, מדים ודרגות רב אלוף. אחזור ואומר שלדעתי נסיגת "לא היו קטיושות ולא יהיו קטיושות" הציתה פתיל שלא הייתה שום דרך ריאלית לכבותו, והכספים הקטאריים היו חלק מניסיון תמים למונעו. הפיצוץ היה בלתי נמנע, ולדעתי מזלנו הוא שהפיצוץ לא היה הרבה הרבה יותר עוצמתי. כשאני חושב על כך היום, נראה לי שאפילו ההתנתקות שבהפגנה נגדה צעדתי באיזה שהוא לילה מנתיבות לכפר מימון ייתכן וכמו הכספים הקטאריים הייתה בלתי נמנעת והייתה מתרחשת כך או כך במועד מאוחר יותר. תודה לאל שעל התנתקות מעוטף עזה איש לא חושב, והאירוע הנורא אולי גורם לנו להבין את המציאות ומחזיר אותנו לדרך הנכונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |