בתשובה לאריק, 25/12/23 2:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלת הביצה והתרנגולת היא האם הקהל הפך לשמרן יותר, כשהוא מבקש בעיקר עוד מאותו דבר, או שהאולפנים הגדולים הולכים רק על בטוח ומשווקים לקהל בעיקר עוד מאותו דבר. נראה לי שהאולפנים (ובראשם דיסני) מובילים את המגמה. מאז שדיסני רכשה את מארוול וסטאר וורס היא מוצצת את לשדם של היקומם הבדיוניים הללו ומשווקת עוד ועוד מוצרים בתוך עולם בדיוני קיים. הם אפילו העלו באוב את מארק המיל. מאידך יתכן שאותה כריזמה חורכת מסך שהפכה את כוכבי העל למי שהם היא משאב נדיר שהולך ופס מן העולם. אולי לכריס פראט וכריס פיין יש את זה פחות מאשר לבוגרט, ג'ון ויין, קלינט איסטוווד וברוס ויליס בזמנם, ולמרגו רובי פחות מאשר למרילין מונרו, אליזבת טיילור וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדוגמה דוקא לכוכבת צעירה מהמילניום הנוכחי היא ג'ניפר לורנס, שלפחות בעשור הקודם בהחלט משכה הרבה קהל (ומשכורת) בזכות עצמה. מאז כוכבה קצת דעך, אבל לפחות לזמנה היא בהחלט עמדה בקריטריונים כאן. אני מסכים שמה שאפיין את העשור וחצי האחרון מבחינת שוברי הקופות זו ההשתלטות של מותגים וסדרות סרטים, שחלק מקסמם היה אנסמבל של שחקנים (איירון מן, קפטו אמריקה, הענק וירוק וכו') ולאו דוקא שחקן מוביל אחד. זה לא השאיר הרבה מקום לסרטים אחרים בקופות, ואולי גם זה משליך על דירוג השכר והמשיכה של שחקנים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכוכבי העל החדשים מחזיקים פחות זמן בצמרת. ג'ניפר לורנס דוגמה מצויינת. אולי היא עוד תשוב למעמד העל, אבל בינתיים היא רק עוד כוכבת. היו לי ציפיות גם מבראדלי קופר, אחרי "ללא גבולות", אבל איכשהו גם הוא לא שמר על מעמדו. קח את הענקים של הדור הקודם שפשוט כבר הפכו זקנים מדי - דה נירו, פצ'ינו, ניקולסון, אנתוני הופקינס: כל אחד מהם שהה בצמרת במשך עשורים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לבשר לך - השמות שהזכרת הם הענקים של שני דורות אחורה. כן, גם לי זה כואב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |