בתשובה להפונז, 15/10/23 7:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשרוצים לחסוך בחיי חיילים, ה"ריכוך" של עזה סביר. אפשר לקוות/להניח שחלק לא מבוטל מהמלכודות שהכינו לנו נקבר תחת הריסות בניינים או התרסק יחד איתם. כמה כסף שווה פיר אחד של מנהרה שנסתם בטונות של פסולת בניין? אבל באתי הנה1 רק בשביל שאלה: למה דו"צ מבקש פעם אחר פעם שחיילים ימשיכו להודיע לו על חוסרים בציוד כדי לסייע בפתרון הבעיה הלוגיסטית? אין ליחידות מפקדים שאמורים לטפל בזה באופן מסודר דרך המערך הפיקודי, בלי שחיילים צריכים להתלונן בנפרד אצל דו"צ? לפני שבוע עם גיוס הפתע ההמוני אולי היה אפשר להבין שיש בלאגן גם בתחום הלוגיסטיקה, אבל עכשיו? זה לא ממלא אותי ביטחון ביכולותיו של צה"ל. ___________ 1- משום מה הדיונים בקשר לממדי האסון האפשרי בעבר ובעתיד לנו לא עוזרים לי אלא להיפך, מאחר שהרגישות שלי יותר גדולה משל מערכת ההתרעות בצפון; אני קורא מטאפורה תמימה של שוקי ומתחיל לבכות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עשרה ימים לאחר ההודעה הקודמת שלי, התועלת השולית של ה"כתישה" האווירית הולכת ופוחתת, וכמובן כל יום שעובר מגביר את הסיכוי לאיזו פצצה שתנחת במקום הלא נכון ותגרום להרג המוני של "בלתי מעורבים" - בדומה למה שהרקטה התועה של הג'יהאד הדגימה - והעולם יעצור את המלחמה, כמו שקרה במבצע "ענבי זעם" עם הפצצת כפר קאנה. נחמיה שטסלר כתב ב"הארץ" ביום שישי שזה מה שביבי מקווה שיקרה, כי זה יאפשר לו להגיד "רציתי, אבל לא נתנו לי". אני עדיין מפקפק בכך, אבל אם הסיבה להתמהמהות היא הרצון להגיע לשחרור חטופים אזרחיים, נראה לי שהחמאס שוב עושה לנו בית-ספר. אם על כל שני חטופים הוא מרויח שבוע, ישראל תתמוטט כלכלית הרבה לפניו גם אם לא תקרה תאונה מבצעית גדולה שתעצור הכל. אם אכן החמאס מנסה לעכב את הכניסה הקרקעית, כפי שנראה, יש לי שתי הבחנות, אחת אופטימית והשניה לא: 1. הניתוחים לגבי ההפתעות הנוראות שהוא הכין לנו, והידיעות כאילו הוא *רוצה* שנכנס קרקעית אינן נכונות. 2. ההפצצות האויריות של הימים האחרונים לא פוגעות בתשתיות שלו בצורה משמעותית, מה שמחזיר אותנו לתחילת ההודעה הזאת. שתהיה לכם לולאה שמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהעיכוב קשור במו''מ על שחרור שבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שזה אכן כך (וגם כתבתי בהודעה בהסתייגות "יתכן"), אבל בכל מקרה כדאי לצה"ל לקחת שולי ביטחון גדולים מאד בהפצצות בימים אלה. לא מזמן שאלתי כאן כמה כסף שווה פיר מנהרה אחד שנחסם, אבל עכשיו צריך לשאול מה התועלת מעוד פיר אחד שנחסם מול הסיכון לאבד את היכולת להגשים את מטרות המלחמה. בכל מקרה, אני מקווה שיש דדליין ברור למו"מ הזה (תחזית: השחרור הבא יהיה של קצת יותר משני חטופים, אולי ארבעה או חמישה, כדי לתת לממשלה ובעיקר לציבור הרגשה שמשהו מתקדם גם ב*קצב* השחרור. תוך שנתיים הבעיה נפתרת ואפשר להתחיל לפעול קרקעית), וגם שהדרישה תהיה לשחרור מיידי של *כל* אזרחי החוץ (אני משער שחלק מהדחיה נובע מלחץ של המדינות של אותם אזרחים) וכן הילדים והתינוקות עם אמהותיהם - שום דבר פחות מזה. מצידי אפשר לשחרר מחבלות בתמורה, אני לא חושב שבמהומה הכללית יש לכך חשיבות רבה, וממילא אם הן יחזרו לעזה בימים אלה הן בטח יתחננו לחזור לכלא הישראלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |