|
||||
|
||||
(בשימוש הטרמינולוגיה של הררי) לאום זה בסופו של דבר רק סיפור והסיפור הזה (בהקשר של הלאומיות המודרנית ״עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת״) התחיל להיות משמעותי/התפתח בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. זה לא איזה משהו שהוא חוק טבע או משהו שאפשר ליחס אותו לטבע הבסיסי ביותר של המין האנושי. לא החלטתי אם זה סיפור שאולי עבר זמנו, אבל בהחלט יש לי (לפחות קצת) ספקות אם הוא עדיין רלבנטי כפי שהוא היה לפני עשורים. נראה לי שהערעור של הסיפור הזה ומידת הכוח הדועכת שיש לסיפור הזה, במאה ה-21 עם הצַיִיטְגַיִיסְט שיצרו הרשתות החברתיות, זה עניין בינלאומי וממש לא משהו מיוחד לישראל. העולם משתנה ולכן גם ישראל. הדבק עדיין קיים, אבל פוליטיקת הזהויות היום חזקה מתמיד והדבק הלאומי, למרות שנראה שהוא עדיין שם, כנראה עבר לשבת במושב האחורי. להניח שזה תאור (לפחות חלקית) נכון, יכול לעזור להבין איך מפלגת ימין שהיתה ממלכתית בעבר כמו הליכוד, פתאום מוצאת את עצמה במקום אידיאולוגי שהוא חתירה תחת כל מוסדות המדינה באופן שגורם לשמאלני שבשמאלני הארץ להראות כמו שמאלני צעצוע או שמרן יבשושי. אתה תצליח למצוא היום יותר ״תחושת שייכות״ בין מצביע טראמפ לליכודניק מאשר שתצליח למצוא בין מצביע לפיד לליכודניק. התופעה הזאת היא אכן מוזרה, אבל קשה להתעלם מקיומה. זאת הסיבה, למשל, שיש חלחול מוזר של נושאים פוליטיים ורטוריקה עם היסטוריה ארוכה באמריקה (למשל - החופש לנשיאת נשק, רעיון ה-Deep state, ההתיחסות אל בחירת ראש ממשלה כאל בחירת נשיא של השלטון הפדרלי ועוד) אל תוך הפוליטיקה הישראלית. דברים שנראים לא קשורים/תלושים מהפוליטיקה הישראלית, נכתבים ונצעקים פה, כאילו חילקו פה לאוכלוסיה את ״המדריך לרפובליקני המתחיל״. דברים שאף פעם לא היו פה על סדר היום, פתאום מגיעים לפה על ידי יבואני הפוליטיקה ברשתות החברתיות. באופן טבעי, גם הפוליטיקאים שלנו ממהרים לגלוש על הגל הזה (כי מי שלא גולש, נעלם מהמפה). |
|
||||
|
||||
"... התופעה הזאת היא אכן מוזרה..." למה מוזרה? היא נראית לי טבעית לחלוטין. מה שמוזר זה התופעה שיש אנשים שהמשיכו להאמין ברעיון של "מדינות הלאום" 100 שנים אחרי שהוא קרס. |
|
||||
|
||||
אני לא לא מסכים. |
|
||||
|
||||
אני גם לא כן מסכים. מה שאני מנסה להגיד זה שאני מבין את הטיעונים לכאן ולכאן ושאין לי דעה נחרצת בעניין. הדבר הזה שמחליף את מדינות הלאום גם נראה לי מוזר / לא יציב / ״קצת״ חולה. |
|
||||
|
||||
הדבר הזה שהחליף את מדינת הלאום בהרבה מקומות היה ''מדינה ליברלית'' (או, ''מדינת כל אזרחיה''). זה היה די יציב. הרבה יותר יציב ומשגשג ממדינת הלאום. הדבר הזה שמנסה להחליף את המדינה הליברלית (כשבישראל דילגו עליה), אולי קוראים לו ''המדינה הפופוליסטית'', נראה לי מאד חולה. |
|
||||
|
||||
הדמוקרטיה הליברלית היא עניין אפילו יותר קצר מועד בהיסטוריה האנושית מאשר מדינת הלאום. עוד מוקדם להגיד כמה היא מבנה יציב. |
|
||||
|
||||
דמוקרטיה ליברלית, במובן של מדינה ש"שייכת" לאזרחיה צצו בהיסטוריה באמצע המאה ה-18 (בארה"ב וצרפת). להבדיל, מדינות לאום (במובן של מדינה ש"שייכת" לאתנוס מסויים) החלו לצוץ בסוף המאה ה-19 (גרמניה, הונגריה, איטליה, פולין, רוסיה...). אני לא מצליח לחשוב על מדינת לאום שהחזיקה מעמד - כמדינת לאום - יותר ממאה שנה. להבדיל, ארה"ב קיימת כבר יותר ממאתיים שנה בלי לשנות את החלק של שייכות לכלל אזרחיה. מדינות נוספות ללא האתוס האתני הוכיחו יציבות די מרשימה (שוב בהשוואה). |
|
||||
|
||||
אני חשבתי על ליברליזם במובן של ערך השוויון האוניברסלי (ללא הבדל צבע ומגדר). אני מסכים לקבל את הגישה שלך. אולי גם את הטענה, אם נברר את המקרה של סין ובני ההאן (קבוצה אתנית) [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
כן, במובן הזה מדינה דמוקרטית ליברלית היא רעיון די חדש שלא הוכיח יותר יציבות מרעיון מדינת הלאום. מה שניסיתי להגיד זה שהרעוין ש"עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת" הוא רעיון מוזר (בעיני) שלא פלא שלא מוכיח את עצמו כיציב במיוחד. סין, לאורך רוב שנות קיומה היתה "סתם" (בהקשר של הדיון הזה) אימפריה מדינה ששייכת למשפחת מלוכה מסויימת, כמו האימפריה הפרסית, הרומית או הבריטית (וכמו שם, מידי פעם התחלפה משפחת הקיסר). טאייאוון (=הרפובליקה הסינית), אני חושב, ניסתה להיות מדינת הלאום (במובן של מדינה ששייכת ללאום מסויים) הסינית, אבל לא נראה לי שזה המצב היום. |
|
||||
|
||||
התכוונתי למה שאתה מכנה ״המדינה הפופוליסטית״. העניין הוא שזה אפילו לא מדינות אלא משהו חדש / מוזר / שונה ומאוד לא מוגבל גיאוגרפית. זה כמו גלובליזציה, אבל עם שתי קבוצות שמבוזרות על כל הגלובוס וגיאוגרפית חיות באותו השטח. |
|
||||
|
||||
(ברעיון של המדינה הליברלית אני מן הסתם תומך) |
|
||||
|
||||
המחצית השניה של המאה בעשרים הוכיחה מעל כל ספק את יתרונה של הדמוקרטיה הליברלית על שיטות משטר אחרות, והמסקנה שהאנושות הסיקה היא, כמתבקש, שכדאי להיפטר ממנה. |
|
||||
|
||||
לפנתאון! |
|
||||
|
||||
אפשר לתת אוסף של סיבות היסטוריות וסוציולוגיות פרטניות למה זה קורה, אבל לדעתי יש לכך סיבה עיקרית אחת ו*כמעט* אין מנוס מפני היאוש שנובע ממנה. הבעיה היא שהקשר בין ענייני האדם לבין חשיבה רציונלית תמיד היה (ותמיד יהיה?) קשר די רופף (במקרה הטוב). אפשר להתיחס אל הנטיה למשטרים סמכותניים, סגידת מנהיגים חזקים והחיבה האנושית ללקק מגפי עור או להתפעל מגודל השפם/כובע של שליטים עליונים, כמקבילה סוציולוגית לחוק השני של התרמודינמיקה בפיזיקה. המאבק על ליברליזם יכול להיות תמיד אך ורק ניסיון לשחות נגד הזרם שנובע מטבע האדם ולא יעד שאפשר להגיע אליו ואז לנוח. אם מפסיקים ״לעשות עבודה״, הכיוון אליו זורמים יכול להיות רק אחד. אריק, באיזו תגובה למעלה, טען שהליברליזם כשיטה לא הוכיחה את עצמה כיציבה. הדעה שלי היא יותר קיצונית משלו ואני טוען אפילו משהו יותר מרחיק לכת - בגלל טבע האדם, לליברליזם אין שום סיכוי להיות שיטה יציבה ותנועת המטוטלת המרחיקה אותנו מהליברליזם היא תמיד מובטחת. אבל זאת סיבה לתמוך *יותר* ברעיונות ליברליים ולא להיפך. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאלו ניתוחים היסטוריים מוקדמים הרבה יותר מדי. אין לנו מספיק זמן ונתונים כדי לומר פה משהו משמעותי ותקף. את כל טיעוני ''טבע האדם'' ניתן היה לומר גם כשהפסיקו המשטרים המלוכניים, כשהתחילו לתת זכויות הצבעה למיעוטים (שלא לומר לנשים), וכן הלאה. אפילו אם נחשוב על טבע האדם כתועלתני ואגואיסטי - יש רווחים גדולים מאד ברמתהחיים, בטחונם ורווחתם מצורות משטר כאלה ולא מצורות משטר אחרות. התבוסתנות המוקדמת של ''כולנו רוצים סטאלינים מרושעים'' נראית לי כשלעצמה יותר תגובה רגשית מאשר רציונלית. |
|
||||
|
||||
אני לא משוכנע שטבע האדם הוא קודם כל תועלתני או אגואיסטי. אם גזרת מהטענה הפסימית1 שלי לגבי טבע האדם יאוש ותבוסתנות, אני חושב שפספסת לחלוטין מה דווקא כן אמרתי בתגובה הנ״ל. _______________ 1 שלדעתי היא בכלל לא פסימית אלא ריאלית ומבוססת על הר מאוד גבוה של ראיות. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, כשמסתכלים על תולדות האנושות, אי אפשר להתעלם מכך שגם בתחום הזה יש שיפור מתמשך לאורך הדורות, לפחות מאז המגנה כרטה, כך שהנסיגה העכשווית אומרת דרשני. הייתי מצפה מחוקרים בתחום לחפש מאפיינים משותפים של החברות שויתרו על הדמוקרטיה כמו רוסיה, תורכיה, הונגריה, פולין, ונצואלה וכד'. בניגוד לגרמניה של שנות השלושים, המצב הכלכלי באותן מדינות לא מסביר את התופעה, וגם כשהוא מורע בעיקבות השינוים לא מתעוררת תנועה שדורשת להחזיר את הגלגל לאחור, ואפילו בארצות שממשיכות לקיים בחירות תקינות הדיקטטורים שומרים על מעמדם לשנים ארוכות כפי שראינו לאחרונה בתורכיה. בחלק הזה אפשר אולי להאשים את הטכנולוגיה שמספקת לדיקטטורים כלים יעילים לשטיפת מוח דרך השתלטות על ערוצי התקשורת, ועל החינוך. |
|
||||
|
||||
כן. לא טענתי דבר כנגד חשיבה רציונלית או תועלתנית, אכן אי אפשר להתעלם מזה שיש שיפור (ביחס לימי הביניים או העת העתיקה או אפילו אם צועדים רק מעט אחורה לסוף המאה ה-18). העולם הוא מקום חופשי יותר היום משהוא היה לפני 200 שנה, בכך אין ספק. לא אמרתי דבר על כך שעידן הנאורות לא היה ולא נברא. רק תארתי את הערכים הליברליים כדורשים עבודה/חתירה כנגד הזרם וש(כנראה) אי אפשר לצפות לשמר/לקדם אותם על מי מנוחות. עם כל הכבוד להישגים, רק ״אתמול״ הדלקנו נר בעלטה והעולם בסה״כ עדיין נמצא בסוג של Dark ages. ״הייתי מצפה מחוקרים בתחום לחפש מאפיינים משותפים של החברות שויתרו על הדמוקרטיה כמו רוסיה, תורכיה, הונגריה, פולין, ונצואלה וכד'.״ זאת בהנחה שרק בהן יבחרו ללכת במסלול הזה. לי נראה שחלקים נכבדים מהאוכלוסיה גם בארה״ב וישראל (למשל) רוצים ללכת (בכוונה או בטעות) בדיוק לאותו הכיוון אליו הלכו ברוסיה, הונגריה ותורכיה. יכול להיות שמה שקרה שם הוא לא יותר מידי מיוחד לתרבויות הספציפיות הנ״ל. נראה (לי) שיש משהו בסיסי בנפש האדם שמושך אותו לכיוון הזה. למען הפרספקטיבה, קצת מספרים: מעל 2 מליארד אנשים חיים היום בעולם תחת משטרים סמכותניים איומים על מלא. בנוסף, מעל 3.5 מליארד אנשים חיים היום במשטרים די איומים עם פסאודו בחירות ו/או משטרי כלאיים (זאת הקבוצה שגדלה בשנים האחרונות באופן מאוד משמעותי ומדאיג. מפולת איומה בזמן קצר של פחות מעשר שנים). רק מיעוט של כ-1.3 מליארד (דמוקרטיות עם בחירות) + כמליארד (בדמוקרטיות ליברליות עם בחירות) זוכרים להנות היום מההתפתחות החיובית שעברה על האנושות במאות השנים האחרונות. נראה לי שסביר להגיד שהדמוקרטיה הליברלית זה היוצא מן הכלל (גם אם לדעתנו זה משהו שהוא יוצא מן הכלל). לגבי התפקיד של הטכנולוגיה בכל זה, נראה לי שיש בזה משהו אבל התאור של דיקטטורים ששוטפים לאוכלוסיה תמימה את המוח, דרך ערוצי תקשורת, זה לא תאור שקולע בול למה שקורה בדמוקרטיות המתפוררות מסביב לעולם בשנים האחרונות. שום דיקטטור, למשל, לא שטף את המוח לישראלים או לאמריקנים. שטיפת מוח על ידי דיקטטורים שפוגעים בחופש המידע - זה לא יכול להיות הסבר של תופעות כמו הטראמפיזם או הביביזם (כי שטיפת מוח שכזאת לא היתה ולא נבראה). |
|
||||
|
||||
*זוכים להנות (אם זוכרים) |
|
||||
|
||||
לעניות דעתי, המצב כיום בהונגריה, בפולין ואפילו ברוסיה טוב בהרבה מהמצב שהיה בהן לפני 40 שנים. גם בוונצואלה ובטורקיה המצב טוב בהרבה ממה שהיה, למשל בפורטוגל, בספרד, ביוון או ברוב מדינות דרום אמריקה לפני 50 שנים ואני לא רוצה לדבר על המצב ברוב אירופה לפני 80 שנים. בקיצור, לא חייבים להשוות ללפני 200 שנים, מספיק להסתכל על המאה הקודמת כדי לקבל קצת פרופורציות. ההתקדמות היא לא ליניארית ואפילו לא מונוטונית. יש נסיגות פה ושם, חלקן ממש לא נעימות, אבל להשוות את המשטר של פוטין לשל סטאלין, את משטר אורבן למשטר פרנקו או את מלוני למוסוליני, זה קצת הגזמה. אני לא נביא במקצועי, אבל להערכתי יותר סביר שברוב העולם המצב ישתפר מאשר שהוא ידרדר לדיקטטורות מלאות עם משטרה חשאית בכל פינה, מחנות לחינוך מחדש והעלמת מתנגדי משטר. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל אולי העולם מתכנס למצב של משטרי כלאיים סטייל רוסיה ותורכיה? זה בהחלט לא סטאלין או משטר עם סקוריטטה מתחת למיטה בחדר שינה, אבל ה״אמצע״ הזה, אם הוא יהפוך לנורמלי החדש, לא נשמע לי מנחם במיוחד, גם אם זה טוב יותר ממקומות מסוימים במאה ה-20. |
|
||||
|
||||
לדעתי אתה מפספס שני דברים. א. אתה מסתכל על החופש והפתיחות של החברה הפתוחה במונחים של רציפות. רוסיה של פוטין אינה חברה פתוחה אבל היא לא חברה טוטליטרית כמו בימי סטלין. במובנים מסויימים זה נכון, אבל במובנים אחרים החופש הוא דיסקרטי. חוששני שמעולם לא חיית במשטר דכאני ואינך מכיר בכך שהטכנולוגיה המתקדמת רק שפרה את יכולת השליטה של המשטר. יש כביכול איזשהו סרט כחול דק המפריד בין חברות ליברליות ופתוחות לחברות דכאניות. הסרט הזה הוא העניין של השתלטות הפחד. ברגע שהרמי בן יהודה והאיציק זרקא עוברים איזשהו גבול שקשה לסמן, שלטון הפחד משתלט על ההמון ורק בודדים אמיצים מאד מסוגלים לצאת נגדו. אתה יכול לראות את המצב במגזר הערבי בישראל. איזשהו גבול דק של פחד נחצה שם ו-95% מן האוכלוסיה שאינה עבריינית מפחדת ואינה מסוגלת לצאת ולפעול נגד ה-5% המטילים עליהם טרור. זה לא שברוסיה של פוטין יש שוטר בכל פתח בית. זה הפחד מידו הנעלמה והארוכה של השלטון שעושה את רוב העבודה. המעברים בין חברה חופשית לבין שלטון הפחד שוברים את רציפות ולפעמים ברגע שעברת איזשהו גבול בלתי נראה, אין דרך חזרה. ב. שנית אתה מתעלם מן השאלה, מדוע יש נסיגה מן החברה הליברלית הפתוחה? האם זה סתם ארועים אקראיים? טראמפ המוטרף והקרקסי הוא המועמד המוביל לנשיאות ב-2024. זה דבר שלא יכול להיות אקראי. נראה שהלחצים של ההגירה, ההתחממות הגלובלית עבריינות הנוער והצטמצמות המשאבים הולכת וסוגרת על החברות הליברליות והן לא מטיבות להתמודד איתן. נראה גם שהחברות הפתוחות עשו כמה צעדים יותר מדי בכיוון האנרכיה ואינן מסוגלות להתמודד עם הגירה בלתי חוקית ועבריינות אלימה. גם ההתמודדות שלהן עם שינויים אקלימיים ומגיפות נראית לוקה מאד. האם הסגירה ואובדן החירות בחברות פתוחות לשעבר אינה תוצאה של רצון הציבור לסגת למדיניות אוטורטטיבית יותר של השלטון המרכזת בידו את הכח להתמודד עם מהגרים אלימים ועבריינים פורעי חוק. פרשנות כזו אומרת שלא מדובר בתנועת מטוטלת כטענתך, אלא במגמה חד כיוונית מן החירות אל השעבוד. |
|
||||
|
||||
חייתי בישראל של לפני 40-50 שנה. מדינה שבה כדי לצאת לחו”ל הייתי צריך לקבל אישור מהצבא והיתה הקצבה של מטבע זר לנוסעים, שיחסי מין בין גברים היו אסורים בחוק (שאמנם לא נאכף) והממשלה סגרה לשלושה ימים עיתון שפרסם סוד איום ונורא והחזיקה אסירים בטחוניים בלי שאף אחד ידע על כך. במדינה הזאת היה ערוץ טלוויזיה יחיד, שהיו”ר שלו היה פעיל פוליטי בולט של מפלגת השלטון וגם כל ערוצי הרדיו נשלטו על ידי המדינה. נכון, ברוסיה של היום כנראה יותר גרוע מישראל של שנות ה-80 (ואולי אפילו מישראל של שנות ה-50, בתנאי שלא היית ערבי תחת ממשל צבאי), אבל לא כל נסיגה של הליברליות היא נפילה לדיקטטורה אלימה (חלק כן, לדוגמה, ונצואלה). אני לא מתעלם מהשאלה למה יש נסיגה, אני פשוט לא יודע. הניחוש שלי, תנועת מטוטלת. טראמפ היה תגובה לאובמה שהצטייר כליברל קיצוני (הוא לא), הלאומנות היא תגובה לפתיחת הגבולות והשמרנות היא תגובה לטרלול הפרוגרסיבי. אם זאת הסיבה, אז גם למגמה הזאת תבוא תגובה הפוכה מתישהו והעולם יצעד לכיוון ליברלי יותר, אולי יותר מדי לטעמם של רבים והתגובה לתגובה לא תאחר לבוא… |
|
||||
|
||||
יאפ. זה אפשרי. מצד שני, יתכן שההתחממות הגלובלית תמדיך ליצבור תאוצה, אוכלוסיית הכוכב תמשיך לגדול, לחצי ההגירה ילכו ויגברו והמשאבים ילכו ויאזלו. ותנועת המטוטלת תתגלה כתנועה חד כיוונית אל קץ הציביליזציה. איך אומרים בהודית, סאב קוץ' מילגה. הכל אפשרי. |
|
||||
|
||||
אוכלוסית העולם כבר מראה סימני התמתנות ברורים, נראה שאנחנו בדרך לאסימפטוטה - חדשות טובות מאד לגבי (מיתון) ההתחממות הגלובלית. |
|
||||
|
||||
את תזלזל באקספוננט הבני-ברקי. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין, יקח עוד עשרות שנים עד שאוכלוסיית כדוה"א תתחיל לרדת וכל אותו הזמן אנו נמשיך לכלות את משאבי הסביבה שלנו. ירידת האוכלוסיה אינה אחידה. היא בעיקר בארצות המפותחות. אפריקה ממשיכה לצמוח ובמקביל בהודו ובסין רמת החיים ממשיכה לצמוח. זה מנבא שלחצי ההגירה רק יגברו. גם ההתחממות הגלובלית אינה תהליך לינארי אלא מאיץ. קרוב לודאי שכברעברנו את נקודת האלחזור והתהליך כבר אינו הפיך. עכשיו רק צריך להמתין לראות עד כמה התהליך מאיץ את עצמו (כפי שקרה בעשרות השנים האחרונות). סיבה לאופטימיות אני לא רואה, אבל כפי דאומרים אצלנו: לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים. |
|
||||
|
||||
אם יש משהו שהייתי רוצה שחוקרים יתעמקו בו זה לא הגיאוגרפיה אלא הזמן. הצץ בגרף שקישרתי אליו ועשה zoom in על שנת 2016 - WTF is up with that? מה מיוחד כל כך בשנה הזאת? איך בשנה הזאת דווקא התרחשו כל כך הרבה אירועים שערערו את היציבות/המעמד של כל כך הרבה דמוקרטיות מסביב לעולם, בצורה שנראת כל כך מסונכרנת ומתוזמרת (לכאורה)? השנה הזאת בולטת בנתונים וזה נראה כמו פיצוץ / שינוי פתאומי ולא תהליך הדרגתי שהתרחש לאורך זמן (לפחות לא על פני השטח ובאופן מדיד). בגרף הזה אי אפשר לראות שבארה״ב קיבלנו ב-2016 את האידיוט הכתום עם האורנגאוטן על הראש ושבבריטניה קיבלנו את תוצאות ה-Brexit, אבל מהגרף כן רואים שאלו לא אירועים מבודדים ומקומיים לארה״ב ובריטניה. על פי הנתונים היבשים, כל העולם עבר איזה סוג של זעזוע פתאומי ואני לא ממש מבין את התמונה הגדולה. |
|
||||
|
||||
נראה שב-2016 הודו עברה מדמוקרטיה לאוטוקרטיה עם בחירות. למה? אולי שינו את שיטת החישוב, אולי שינו את הרף בין הקטגוריות או אולי שינוי חקיקה ספציפי גרם להודו לחצות את הרף. |
|
||||
|
||||
יאפ, אתה צודק. בקישור ששמתי אפשר לראות שהחלק העיקרי של הקפיצה במספר קשור בעיקר לאסיה ויש באתר גרפים אחרים שמראים את הפרמטרים פר מדינה והסיפור של הודו (או הפרשנות שלו) זה כנראה העניין. (למשל כאן: https://ourworldindata.org/vdem-electoral-democracy-d...) |
|
||||
|
||||
הופתעתי מהקפיצה הענקית והפתאומית בשנת 2016, אבל ההסבר הפשוט לקפיצה הזאת זה שהחליטו להעביר את הודו מקטגורית הדמוקרטיות אל הקטגוריה של משטרי הכלאיים. זה עדיין מדאיג, אבל זה לבדו לא מעיד על תופעה גלובלית (אלא סתם תוצאה טריביאלית לגודל של האוכלוסיה בהודו). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |