|
אנסה. תודה. אגב, חלק מן הבעייה שהיתה לי עם ספר הדקדוק הפנימי הוא דבר בו ניתן בד"כ להיווכח כבר בתחילתו של ספר - סופר ששונא את דמויותיו או בז להן. זה מתחיל עם תיאור פיזי לא מחמיא וממשיך אל עלילה מתעללת או אל הדגשת הבזוי והנלעג בכל החלטה על חשבון התערובת האנושית הסטנדרטית1. לפעמים נדמה לי שזה כדי שהסופר יוכל להתפאר בפיקחונו, במוסריותו ובחמלתו האנושית. מצד שני, כמה מן הספרים שאהבתי במיוחד כדוגמת "סטונר" של ג'ון ויליאמס, ו"הדרך" של קורמאק מקארתי, הם ספרים מתעללים, אבל בדקדוק הפנימי לא מצאתי, לפחות עד לנקודה בה עצרתי, משהו נוסף שיגרום לי להמשיך. אולי כשאגדל (: ---------------------------------------------- 1 לכן אולי "הנוסע הסמוי" של סימנון ודמויותיו האנושיות הסב לי הנאה רבה בימים האחרונים.
|
|