בתשובה לeasy, 13/04/23 19:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לסנטימנט האוטוביוגרפי והכרונולוגי שלי כלפי רומן רוסי (כבר כתבתי כאן פעם על 'אפקט הספר הראשון' של סופרים, שדי חזק אצלי), ייתכן והייתי חש כך כלפי עשיו. אני יכול להבין באופן רציונלי מה מייחד אותו מהשאר. לגבי הקצה השני - את 'שתיים דובים' ממש לא סבלתי, משתיים סיבות עיקריות: נסיונו של מאיר שלו במספרת בגוף ראשון לא צלח והיה צורם לטעמי, והסיום היה מזעזע וחסר חמלה באופן שלא מאפיין את ספריו. ככלל הספר כולו חסר את ההומור, החמלה והחיבה שמעניק שליו לדמויותיו,גם הפגומות, בספריו הטובים יותר. את האחרון (עם האח כמדומני) כבר לא טרחתי לקרוא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לענ"ד רומן רוסי היה לפני עשיו. דווקא הציניות ביחס לאנושות (מה שתארת כחוסר חמלה) מאפיינת את שלו גם כסופר וגם כעיתונאי. לנצח אזכור לזכותו את האנקטודה הבאה: באחד ממאמריו הפובליציסטיים המוקדמים, כתב יאיר לפיד על "הנשים האיטלקיות בשנות ה-60 ...". שלו עשה את חשבון השנים ושאל בטור ביקורת העתונות שלו "מה יודע ילד בן 12 על נשים איטלקיות?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שרומן רוסי קדם לעשיו. לדעתי כסופר היה פחות ציני, או גם ציני וגם חומל לגבי דמויותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז קראתי השבוע שוב את 'עשיו', ומה יש לומר - נהניתי מכל עמוד ומכל מילה. באמת ספר נהדר. והעושר השפתי והמילולי, איזה תענוג, נראה לי שגם הוא מאפיין יותר את ספריו המוקדמים יותר של שלו. עוד דבר שאני מאד אוהב בכתיבה של מאיר שלו - כל דבר שהוא מזכיר ורומז אליו, הוא יחזור ויפרש אותו עד סוף הסיפור. הוא זורק לאויר רמזים, אבל תמיד מקפיד לחזור אליהם. וזה ממש כיף, לפגוש משהו אחרי חצי ספר, ולהיזכר שרמזו לנו אליו כבר אז. ואם כבר דנים בעשיו - יש לי שאלה לגבי הסיום שלו, למי שקרא: (לגבי השאר - זה עשוי לרמז לספוילר קטן, אז בזהירות) . . . . . . מה עלה בגורלו של מיכאל בסוף הספר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |